ילדה למדה בדרך הקשה ממי עדיף להתרחק, לאחר שיותר מדי בנים - נערים צעירים ממש! - לקחו את הגוף שלה כמובן מאליו.
הייתי גרה בעיר שבה זה בסדר שילדה בת 12 כבר לא בתולה. שזה בסדר שילדה בת 14 כבר עברה הפלה. שזה נורמלי שילד בן 11 הולך לסופר פארם ומבקש קונדומים. אני בטוחה שאם לא הייתי מסתלקת משם עכשיו הייתי באותו מצב. קרו לי שם הרבה מקרים מגיל 10 וארצה לספר חלק קטן מהם.
גיל 10- כיתה ה'.
הנה סוף סוף הגיע הצלצול.
ארזתי את כל הדברים שלי ושמתי בתיק ויצאתי מהכיתה לדרכי הביתה.
פתאום בדרך, נזכרתי ששכחתי שם את המעיל שלי אז החלטתי לחזור לקחת אותו. זאת הייתה כיתת מקלט, אז קצת היה קשה לפתוח אותה, אבל הצלחתי. הכל היה חשוך. ניסיתי להדליק את האור אבל לא הצלחתי, חשבתי לעצמי "שוב הבנים האלה עשו משהו באור", ואז פתאום התחלתי להרגיש שמישהו נוגע בי מאחורה. בהתחלה חשבתי שאולי אני מדמיינת, אז לא התייחסתי. לקחתי את המעיל שלי ואז מישהו בא עם היד שלו וסתם לי את הפה כדי שלא אוכל לצעוק ולא כלום. לא היה לי מושג מי זה.
הוא השכיב אותי על השולחן ואמר לי שלאט לאט הוא יקח את היד שלו מהפה שלי אבל רק בתנאי שאני לא אצעק ולא אספר את המקרה הזה לאף אחד. ברגע ששמעתי את הקול שלו ידעתי בדיוק מי זה. זה היה ילד מהכיתה שלי, שהיה אמור להיות בכיתה ז'. הוא עלה עליי ואני עדיין שתקתי ולא אמרתי מילה. הוא התחיל לנסות להוריד לי את החולצה, אבל לא נתתי לו והוא לא התנגד. הוא נישק אותי כמעט בכל חלק בגוף. זה נמשך כ-20 דקות, אם לא יותר, שנמשכו בשבילי כמו נצח.
זכור לי עוד מקרה בשנה הזאת, (כיתה ה')
יצאנו לטיול שנתי. קבענו שהבנים יבואו לחדר שלנו בשעה 2 וחצי בלילה. השעה הגיעה, הם לא איחרו אפילו בשניה. מיד פתחנו את הדלת והם כיבו את האור. ליד האור היו השירותים. ילד אחד, שגם אותו הזמנו, דחף אותי לשם ונעל את הדלת ונשארנו שם רק אני והוא. הוא היה ידיד ממש טוב שלי, אז חשבתי לעצמי שהוא לא מסוגל לעשות לי הרבה. אבל טעיתי.
הוא ישב על השירותים והכריח אותי לשבת עליו והוא נגע לי בכל הגוף במשך 10 דקות, או משהו כזה. לא יכולתי להתנגד, הוא חזק ממני בהרבה ולא היה לי הרבה סיכוי נגדו. ואז, כשהכל הסתיים, הוא הסתכל עליי ואמר "למה את לא מקשיבה לי? על מה את חושבת? נראה לי שאת קצת מדמיינת דברים שאני מדבר איתך". הבן זונה הזה ניסה לגרום לי לחשוב שדמיינתי את כל מה שהוא עשה.
כשיצאתי מהחדר, ראיתי שגם חברות שלי עושות כאלה דברים - אבל לא כמוני, הן לא התנגדו לזה. הן באמת אהבו את זה ורצו שיעשו להן את זה. בשנה הזאת קרו לי עוד הרבה מקרים קטנים ודומים, אבל אלו המרכזיים.
בכיתה ו' עברתי לעיר אחרת.
עדיין נשארתי בקשר עם החברים האלה, וחברה שלי הזמינה אותי לישון אצלה לשבוע.
היה ילד שתמיד מצא חן בעיניי, והוא והיא היו ידידים ממש טובים. אז כשהייתי אצלה החלטנו ללכת למטה, בשביל שאני אוכל להגיד שלום לכולם, ואז ראיתי אותו. הוא התחיל להגיד לי כמה שאני יפה, ושחבל שעזבתי, והוא נתן לי ממש להרגיש שהוא אוהב אותי. חברה שלי עלתה הבייתה להביא לשתות. בינתיים הוא ניצל את זה ושאל אותי אם אני רוצה ללכת איתו קצת לספסל. אז אמרתי לו "למה לא", מה כבר יש לי להפסיד.
הוא ישב ואני עמדתי (כשאני מדברת עם מישהו אני תמיד חייבת להיות איתו בקשר עין), ואז הוא שאל אותי למה אני לא יושבת, והסברתי לו את זה. הוא אמר שאם אני אשב עליו, אז יהיה לנו קשר עין יותר טוב אפילו. לא ממש הסכמתי, אבל הוא נתן לי יד ומשך אותי אליו ולא הייתה לי ברירה. לפעמים, פה ושם, הוא היה נוגע בי "בטעות", אך לא ממש התייחסתי - כבר התרגלתי לכאלה דברים.
פתאום הוא התחיל לדבר איתי על סקס ושאל אותי אם אני רוצה עכשיו. אז אמרתי לו שלא ושאני מעדיפה שלא לדבר איתו על דברים כאלה כי זה לא נוח לי. ואז הוא דפק לי צרפתית ולא יכלתי להתנגד, הוא היה חזק ממני. הצרפתית הראשונה שלי הייתה מילד שבקושי הכרתי, שהכריח אותי לעשות את זה מבלי שיכולתי להתנגד. קמתי והלכתי משם, ראיתי את חברה שלי ואמרתי לה שאני רוצה לעלות לבית. לא סיפרתי לה כלום.
אני והיא אהבנו לצחוק על ערוץ פלייבוי, אז היא הדליקה אותו וסתם ישבנו וצחקנו על זה. ואז מישהו צילצל באינטרקום וזה היה הוא. היא לא אמרה מי זה, וזה גם לא כל כך עניין אותי. ואז הוא נכנס בדלת וראה אותנו רואות את זה. הוא הסתכל עליי ואמר "אם בא לך אני יכול לעשות לך את זה, את לא צריכה להסתכל על זה." אמרתי לו שאני מעדיפה להסתכל על זה מאשר לגעת בו. הוא אמר לי "בואי, נשמה, בואי שניה לחדר". אמרתי לו שאני לא רוצה, אבל חברה שלי הסתכלה עליי במבט שהייתי חייבת ללכת לשם. אמרתי לו בדרך שאני מתחננת שלא יעשה לי כלום והוא אמר "נחשוב עליך".
הוא לקח אותי לחדר של ההורים שלה ואמר לי "תשכבי". אמרתי לו שאני לא רוצה, ומה הוא יעשה לי. הוא הוציא סכין ואמר "אני יחתוך אותך ואת יודעת שאני מסוגל לזה". כן, ידעתי שהוא מסוגל לזה, אז שכבתי. הוא התחיל לגעת בי בכל הגוף ולנשק אותי והוריד לי את החולצה. התחלתי לבכות והוא אמר "החיים קשים נכון?". באיזשהו שלב לא יכולתי יותר, אז צרחתי את הצרחה הכי חזקה שאני יכולה (היה לה בית ממש ענק), ואחרי כמה שניות היא כבר הייתה בחדר. כשהיא נכנסה לחדר הוא היה כולו היה מחוייך, ואמר כשהוא צוחק "משעמם לה זאתי, כל היום צורחת בלי סיבה, היא עשתה את זה בצחוק, אל תתייחסי". היא האמינה לו, היא אפילו לא חשדה. אחר כך יצאנו מהחדר והוא הלך לביתו. לא סיפרתי לחברה שלי כלום. אחרי המקרה הזה הייתי מדברת איתו לפעמים, פה ושם, בלי להזכיר את זה. אבל אני מרגישה שאני כל כך כועסת עליו.
אף פעם לא סיפרתי למישהו את הסיפורים האמיתיים והמלאים של מה שסיפרתי פה. אף פעם אל תהיו מושפעים מהסביבה, כמה שזה קשה וכמה שכולם משפיעים - פשוט תתרחקו מאנשים כאלה. אני למדתי את זה בדרכים הכי קשות. תתרחקו מכאלה. היום אני מרוחקת מהם מאוד ואני מאוד שמחה, למרות שהם לפעמים חסרים.
בווינט ניהלו היום קמפיין קטן אך אפקטיבי:
נאנסתי, ולא סיפרתי
תגובות ל"נאנסתי ולא סיפרתי"
העיתונאים ידעו ושתקו
הצביעו למייבודי בפוליטינט.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]