זהירות טריגר!!!!!!
חצאית בסך הכל הלכה ליומולדת של חברתה. עכשיו הוא טוען שהיא שקרנית כי "הזמינה אונס", השוטרים מאשימים אותה בנסיון להרוס לו את חייו, בעצם כל הסביבה תוקעת בה מבטים מאשימים.
אני זוכרת הכל. שום דבר לא שכחתי. אפילו לא את הבגדים הקטנים שלבשתי.
במשפט אמרת שהתלבשתי כמו זונה וזה נראה כמו אחת שדורשת אונס.
"דורשת אונס" אני לא רציתי. אני לא רציתי ואתה המשכת.
הייתה לי חצאית מיני קטנה וורודה, והייתי תמימה, הייתי רק בכתה ו'.
אולי תסביר לי עכשיו איך ילדה בכתה ו' יכולה לדרוש אונס? אפילו עוד לא התנשקתי. לא היה לי מושג שאתה תבוא פתאום.
ופחדתי, רעדתי מרוב פחד. לא הבנתי איך זה קורה לי. הכל תמיד הסתדר לי, בחיים לא חשבתי שזה מה שיקרה. בעיר הקטנה שלנו, ששום דבר לא קורה בה.
איך זה קרה. אני באמת לא יכולה לענות לך על זה, אמא. אני לא יודעת. גם עכשיו אני לא מבינה.
צעקתי, בכיתי, נאבקתי בך. אבל היית כל כך חזק. כבר ויתרתי. כל מה שעשיתי - אתה החזקת אותי כל כך חזק, שקפאתי. אמרת במשפט שאני באתי אליך באמצע הלילה ברחוב ושכנעתי אותך לעשות את זה. זה לא נכון! אתה יודע שזה לא! תפסיק. תפסיק כבר. אני לא יכולה לחיות את זה עוד פעם. תודה כבר. תגיד שזה אתה. תגיד כבר. ואתה נגעת בי במקומות שבחיים לא חשבתי שמישהו יגע. והייתי כל כך ביישנית, אפילו בבגד ים בקושי הסתובבתי. והחצאית? זאת הייתה הפעם היחידה כמעט שהלכתי איתה. בסך הכל הלכתי ליום הולדת של חברה.
אני לא מאמינה שזה קורה לי. דווקא לי. זה לא שינה כמה בעטתי בך. אתה המשכת להכאיב לי. אתה הורדת לי את הכל. אתה אנסת אותי. אני הייתי הבן אדם הכי תמים בעולם. כלום לא עשיתי. אתה הרסת לי הכל. חודשים לא דיברתי על מה שקרה שם. חודשים. וכשסוף סוף אמרתי, אז שוטרים מטומטמים חקרו אותי ועוד האשימו אותי. לפעמים נדמה לי שהכל קרה כמה פעמים, ואחר כך אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא קרה בכלל. והם שואלים אותי "את בטוחה שזה מה שקרה? הוא יכול להיכנס לכלא לכל החיים בגלל טעות שלך". ואתם ממשיכים כל הזמן להוציא אותי שקרנית. אתם שואלים שאלות שאפילו את האנשים שהכי קרובים אלי לא שיתפתי.
ואני לא יכולה, תבינו. פעם אחת הספיקה לי. לא עוד פעם לחזור על זה.
ואני צריכה לראות אותך כל פעם. ואתה מכחיש שוב ושוב. ואומר שאני שקרנית, שאני סתם ילדה קטנה שרוצה להרוס לך את החיים. וכולם מסתכלים עלי, ואני מרגישה את המבטים המאשימים שלהם. אולי פשוט תגידו שהרסתי לבן אדם את החיים.
אתם לא מבינים. אני כבר לא בתולה. לא בתולה. לא בתולה. לא בתולה.
ואני צריכה לשבת מול איש שאומר שהכל זה רק שקרים. ואני צריכה לשמוע כל פעם איך מנסים להוכיח שאני שקרנית.
ואף אחד לא יודע מה יקרה בסוף.
ואולי כל זה לחינם? אולי בסוף הוא יצא לחופשי ואני אשאר טיפשה מטומטמת שכבר לא בתולה.
ואני עדיין לא קולטת. שאני כבר לא בתולה. אני פשוט לא מאמינה.
ואני התנגדתי, עשיתי הכל. אבל זה אף פעם לא מספיק.
והוא הכאיב לי. הוא הכאיב לי כל כך הרבה.
ואני עדיין מרגישה את האצבעות שלו עוברות עלי.
ואת היד שלו סותמת לי את הפה. ואת המגע המגעיל שלו. ואת הקול הדוחה שלו.
רק את עצמי אני לא זוכרת... אני לא זוכרת מה הייתי קודם. לא זוכרת בכלל.
תמיד חשבתי שכשמדברים בסרטים על הלכלוך, זה כל כך דרמטי ומוגזם. אבל עכשיו אני מרגישה כל כך מלוכלכת. מופקרת. אתם מתחילים לשכנע אותי שזאת באמת אשמתי. אני כבר באמת לא יודעת. אולי חצאית המיני התמימה שלבשתי הייתה הסיבה? אולי אני באמת ילדה קטנה וזונה כמו שאמרת.
אני כבר לא יודעת.
הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני לא בתולה.
הפוסט עלה גם לפוליטינט, לכו להצביע.
וגם הפוסט הקודם עלה לשם.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
