הבלוגרית Queen of the bath העלתה שני סיפורים. האחד - על האקסהיביציוניסט מהפארק השכונתי. השני - על מטריד כפייתי שהתקשר אליה, עקב אחריה ברחוב ואף הגיע אל סף ביתה.
לפני בערך 4-5 חודשים, בדרכי לעבודה, עברתי דרך אחד הפארקים בשכונה שלי, שאגב היא שכונה שקטה ורגועה ולא איזו שכונה מפוקפקת... על אחד הספסלים, מרחוק, ראיתי בחור כבן 20+ שוכב על הספסלים בלבוש ספורטיבי. הייתי בטוחה שזה מישהו שעשה ריצת בוקר ונשכב לנוח, אך כשהתקרבתי קצת יותר ראיתי שאיבר המין שלו מחוץ למכנסיים והוא נוגע בעצמו כשהאיבר בזקפה מלאה.
התחלתי ללכת מהר יותר. בדרך חזרה הביתה ממש פחדתי לעבור דרך הפארק ובחרתי ללכת מסביב. מחשבה אחת לא יצאה לי מהראש, והיא - מה יקרה אם ילד או ילדה קטנים יעברו שם, המפגר הזה עוד עלול לפגוע בהם, רק סוטה ישכב באמצע פארק באמצע היום ויגע בעצמו. נגעלתי נורא וכעסתי על עצמי שלא דיווחתי על כך למשטרה.
המקרה השני הוא שלפני כמה זמן התחלתי לקבל שיחות טלפון ממספר לא מזוהה, ממישהו שהיה מתאר בפני סיטואציות מיניות. בהתחלה לקחתי את העניין בתור שעשוע, והגבתי לו בהגיון וביקשתי שיפסיק להתקשר כי אני באמת לא ב"ראש" שלו. אבל הוא לא הפסיק, הוא המשיך להתקשר. וכשהעזתי לנתק לו או סתם לסנן את השיחות שלו, הוא התחיל להתקשר מעל ל-50-60 פעם ביום ולאיים עליי ברצח ובאונס ובכל מיני דברים די פסיכופטיים. הוא הציג בפניי פרטים מזהים שלי, כמו שמות ההורים שלי, שמות האחיות שלי וכו'... הוא הבטיח לפגוע בי וציין בפניי מידע אישי שנורא הבהיל אותי, אבל בכל אופן העדפתי לא לפנות למשטרה. האמנתי איפשהו בתוך תוכי שזה סתם ילד מטופש וזה יירגע.
במקביל לאותן שיחות טלפון, התחלתי לפגוש ביומיום בחור כלשהו שלא היה מוכר לי עד אז. כל יום, בדרך חזרה מהתיכון, הוא היה מחכה לי בשעות שונות ליד אחד המבנים בעיר ומציע לי טרמפ לביתי. הוא הציע זאת בנימוס מוחלט ובחיוך, אך כשהיה פונה אליי המבט שלו היה נעוץ לי בחזה באופן ישיר ולא בפנים. כל פעם הייתי מסרבת מחדש ובורחת מהמקום כמעט בריצה.
סיפרתי על כך לחברים בשעשוע, כמו גם לחבר שלי, שאגב נורא התרגז ונשבע שאם הוא ימצא את הפסיכופט הזה הוא יפגע בו. אבל אני המשכתי להתעלם מהעניין ולא נתתי לכך יחס רציני (לא יודעת למה!). ככה זה נמשך מספר שבועות, הטלפונים עם האיומים החולניים והמיניים, והמפגשים ברחוב עם האדם הזר הזה... לא יכולתי שלא לקשר בין שני המקרים.
עד שיום אחד שחזרתי הביתה ויצאתי אל הגינה, וראיתי את האיש שהייתי רואה כל יום בדרכי מהתיכון יושב בחצר ביתי, שהיא שטח פרטי לחלוטין... ביקשתי ממנו שילך. הוא לא התווכח, התרומם מהכיסא והלך. אחרי שבוע בערך, השיחות נפסקו בעקבות איומים שאחד החברים שלי איים על הבן אדם (גם בטלפון, וגם על אותו אחד שראיתי ברחוב) והיה לי שקט מוחלט במשך כמעט חודש...
לפני כמה ימים, בדרכי הביתה, נתקלתי באותו הבן אדם שהייתי רואה יום יום ברחוב. הוא עמד בכניסה לרחוב שלי ועישן סיגריה... התחלתי ללכת מהר יותר, כשאני מתעלמת ממנו לחלוטין, ואז שמעתי אותו שואל אותי אם אני רוצה לשכב איתו. אמרתי לו שילך מפה מיד ואם לא אני אתקשר למשטרה. הוא אמר שהוא לא מפחד ושהוא עוד ידאג לכך שאני אסבול.
באותו יום סיפרתי הכל לאבא שלי והגשנו תלונה במשטרה... כבר מספר ימים שיש שקט ואינני רואה אותו או שומעת ממנו. מה שכן, אני נורא מבוהלת ושונאת את המצב שבו אני נמצאת ולא מבינה איך בכלל הגעתי למצב הזה, מה עשיתי לו שגרם לו להתנהג בצורה דוחה שכזו. לא חסר חולי נפש וסוטים, ולא ברור לי בכלל איך אפשר להתעלם מהם או להפטר מהם. שתהיה שנה טובה.
תחרות כרטיסי שיווק לתעשיית המין (הקליקו על האימג' כדי לראות את צידו השני).
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
