rilia, שבטח נחשבת ל"נחמדה", מתארת מציאות יומיומית של בנים, נערים וגברים שממש לא אכפת להם אם היא רוצה או לא, כל עוד היא לא מבטאת את המילה עצמה.
הסיפור שלי הוא באמת סיפור... עם התחלה אמצע וסוף... רק שאת הסוף קשה קצת להסביר... אני לא יודעת עם זה המקום שלי בכלל להתבטא על זה.. אולי זה לא מספיק טראומטי וטרגי כפי שטוענים פה אנשים שלא מוכנים לקבל שיש בחורה שעבורה - כל מגע קטן של איש לא מוכר וזר מחריד אותה...
הסיפור שלי מתחיל בסוף כיתה ו'. זה התחיל ממישהו שאמר לי שהוא אוהב אותי... בסופו של דבר, מתוך לחץ ומניפולציות רגשיות, עשיתי לו ביד...
ממשיך בחבורת בנים שבדרך "תמימה" הגעתי לבית הריק שלהם כאשר חברות שלי לא יכלו לבוא ורציתי להיות איתם כי הם גם היו ידידים שלי... הכל היה מאוד תמים... ובג'קוזי שלהם יצא שעשיתי כמה דברים מאוד לא נעימים... בעצם הייתי בובת מין שלהם... כי הייתי תמימה ושוב... "אם לא תעשי לנו ככה, אל תרגישי אשמה" או "את לא חייבת", מה שרק גרם לי להרגיש אשמה והמבטים שהם עשו לי... והתחנונים... יום אחרי זה כל העולם ידע והפלאפון שלי גם ידע טוב מאוד.. אגב, זה קרה ביום האהבה:) איזה כיף, אה?
מקרה ביניים היה כאשר נסעתי באוטובוס וישב לידי בחור עם כיפה גדולה ששם את היד שלו על המפשעה שלי (על המכנס) ואונן לידי... לא יכולתי לזוז... לחצתי את היד שלי על שלו כדי שלא יוכל להתקרב יותר... הייתי מבוהלת משותקת ורק שמרתי שלא יתקרב לאיבר המין שלי... אימא פגשה אותי ביציאה מהאוטובוס ולא העזתי לספר לה...
מקרה שלישי, כיתה ח' - היה בחור שניצל את האהבה שלי אליו במשך שנה... הייתי שוב כמו בובת מין מנופחת... זה הגיע עד למצבי בכי כשהוא לא ראה... כשהוא עשה לי את המבט הזה, ה"חם" הזה, כדי שאגע לו ב__ ועשיתי כדבריו כי רק רציתי בקירבה שלו... ולא היה אכפת לי איזו, העיקר שתהיה לי... שנה שלמה זה נמשך ככה עד שקרה שבכיתי כאשר הייתי לידו רק בתחתונים והרגשתי מושפלת... הלכתי ולא דיברנו מאז.
מקרה רביעי - בחור שכמעט הרביץ לי כשלא רציתי להיות איתו (מאחר שחשבתי באותו הזמן על הבחור שהייתי "מאוהבת" בו (אובבסיבית, תלויה ב"אהבה" שלו). גם הוא התייחס אליי כמו לבובה, אבל אי אפשר לומר שזה לא היה בהסכמה כי שתקתי...
מקרה חמישי היה מישהו ששוב שידל אותי רגשית ונפשית ובמילות אהבה וחיבה לעשות דברים שעד היום אני מצטערת עליהם...
היום אני בת 17... אני עדיין בתולה... זה הדבר היחיד שכמעט איבדתי ואני מודה לעצמי שעל זה לפחות אני שומרת...
אל תלכי לבד ילדה ברחוב
אני מבינה שהדואר בוואלה שבק, מקווה שגם כל מי שהיה צריך לקבל ממני הודעה בימים האחרונים ולא קיבל אותה - מבין את זה.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
