פיקאצ'ו777 שלח סיפור על ידידה שלו, שאותה ליווה לאחר שנאנסה על ידי אדם שהיה חבר שלו.
היא היתה בחורה מלאת חיים (16) תוססת ושמחה אבל ביום אחד החיים השתנו, נחרבו.
חבר הציע לה לבוא לדירה, "ניתן משהו לנשמה", אמר לה. והיא ילדה תמימה, רצתה לכייף, לכן היא רק חייכה ואמרה "בוא ניסע".
........היא התעוררה עם כאב ראש איום, ראייתה היתה לקויה מסוחררת כמעה,היא הרגישה כאב באזור התחתון היא הושיטה את ידה והרגישה משהו קר קצת דביק היא התרוממה מעט וגילתה לתדהמתה שהיא ללא בגדים והמון דם מכסה את כל האזור היא הרימה ראש לראות ולנסות להיזכר איפה היא נמצאת ושמעה מהסלון קולות של טלוויזיה וציחקוקים של אנשים שהכירה.
בווווום, נפל האסימון, הכל התברר לה ברגע אחד. היא אצל ר', היא נאנסה. היא מתחילה לרעוד, נהיה לה קר. היא לובשת מה שהיא מוצאת, נגעלת מעצמה, רוצה למות, שלא ישמעו שקמה היא מציצה דרך הדלת "לא, אין מצב שהם לא יראו". מתקרבת לחלון - "קצת גבוה", חושבת לעצמה, אבל חייבים לפעול מהר. פותחת את החלון ואיכשהו מגיעה למטה. היא קיבלה מכה ביד, אפילו יורד לה דם, אבל עכשיו כלום לא כואב כמו הבושה העצמית. היא הולכת מהר, מקווה שאנשים לא יראו, לא יבחינו בבושה שמרחפת על ראשה. כן היא שמעה על הרבה מקרים אבל עכשיו היא מבינה שנפלה גם היא לאנשים שפלים שביצעו בה את זממם.
הדירה ריקה, היא לא חיה עם ההורים, הם גרים בעיר אחרת. ישר למקלחת לנקות את הגוף מהזוהמה. רק עכשיו, כשהיא במים, היא נותנת לעצמה רשות לתת פורקן לרגשות ומתחילה לבכות אבל בלי קול, מנסה לצעוק אבל לא יכולה, משהו ממנה נשבר, נהרס, משהו עמוק מדי, פצע שלעולם לא יגליד.
"לאמא הרי אי אפשר להתקשר, היא תמיד הרצתה לה על חיי ההפקרות שלה, אז עכשיו היא רק תיתן לה סיבה לזרות מלח על הפצעים. ולאבא? מי יודע איפה הוא נמצא? השאלה היא עם מי תוכל לדבר? למי לפנות? אז היא הגיעה איכשהו אליי. ומיד כששמעתי מה קרה הזדעזעתי ובמהירות המירבית הגעתי לבית. היא היתה עוד במקלחת, רועדת למרות המים החמימים. הגשתי לה מגבת גדולה, עטפתי אותה ולקחתי אותה לאט לאט לחדר. חיפשתי מילים לנחם אבל העדפתי חיבוק שאומר הכל. הרגשתי מין כעס ורצון לנקמה באותו בחור שעדיין מחשיב את עצמו לחבר שלי. אז אמרתי לה "מעכשיו כל דבר שתצטרכי לעבור אני מבטיח שאהיה לצידך". היא הביטה בי בעיניים אדומות מבכי, חיבקה אותי ואמרה "תודה". התודה הקטנה הזאת נתנה לי את הכח לעזור לה עד סוף הסיפור.
היום יש לה עדיין טראומות אבל היא מנסה להתגבר, ולא, בלי טיפולים אצל פסיכולוג או איש מומחה, כי אצלנו במגזר זה יוסיף עוד המון שם רע. יש לה עבודה, הוציאה רשיון וכו'. שמחת החיים שהיתה לה נעלמה ואת מקומה תפסה רצינות מסויימת. היא גדלה בכמה שנים בבת אחת. קשה לי לראות ילדה שהתבגרה ברגע, אבל החיים לא תמיד הוגנים.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
