זהירות - טריגר!!!!!
בן 16 מתוודה על אונס אלים שביצע בחברתו דאז.
זה היה בכתה י', אם אני לא טועה, הייתי אז בן 16 והיא היתה בת 15. אני מצטער מראש על הבלגן בסיפור, פשוט כתבתי אותו פעם אחת,ואני מפחד לשכתב אותו, כי כל פעם שאני מעלה את הסיפור הזה אני מרגיש חולני ושונא את עצמי יותר ויותר.
קראו לה טל (שם בדוי), ואני אהבתי אותה. היינו חברים מכתה ט'. זה היה בפנימיה, ואני גרתי בחדר לבד. לא קיימנו יחסי מין, זה היה רק כי היא לא הסכימה. אני, לעומת זאת, מאוד רציתי, אולי כמו כל נער מתבגר בגילי. היה לי חבר, רועי (שם בדוי), קצת מופרע, שהיה בורח מהפנימיה כדי לצאת למועדונים, לסחור בסמים וכל מיני דברים אחרים שאתם באמת לא רוצים לשמוע. סיפרתי לו על טל, על כמה שאני אוהב אותה, וכמה שאני רוצה לעשות את זה איתה ושהיא לא מסכימה.
"אל תדאג," הוא אמר "אני אמצא פיתרון".
בבוקר למחרת היה יום שבת. הוא בא אליי לחדר בשעה שמונה בבוקר ונעל את הדלת. היה לו תיק קטן כזה. הוא הוציא ממנו קונדומים. "וזה ממש ישכנע אותה!" אמרתי, עדיין זועם שהוא העיר אותי בשמונה. "זה לא הכל, יא טמבל" הוא הוציא אקדח מהתיק. התעוררתי לגמרי. "תגיד לי מה אתה משוגע?!" אמרתי "מה עובר עליך?! איך השגת את הדבר הזה?! למה הבאת את זה בכלל!?". הוא הסתכל עלי כאילו זה שומדבר מיוחד וממש כאילו חיכה לכל השאלות האלו ואמר: "א.לא, אני לא משוגע. ב. לא עובר עלי שומדבר מיוחד. ג. אל תדאג, יש לי קשרים. ד. לא רצית לזיין את חברה שלך?" הזלזול בחברה שלי, שהתייחס אליה כאילו היא איזה גוש בשר, גרם לי לכעוס יותר, אבל אז הבנתי שסופסוף אני אעשה את מה שרציתי כל כך הרבה זמן.
התקשרתי אליה, לא ידעתי מה אני עושה, והזמנתי אותה אליי לחדר ליום שישי שבוע הבא. לאורך כל השבוע היו בי שני קולות. קול אחד, שהתעלמתי ממנו, שאמר שזה לא נכון, שהיא חברה שלי ושאני אמור לכבד אותה, וקול אחר שאליו הקשבתי, שאמר שבאמת הגיע הזמן שנעשה את זה.
יום שישי הגיע. היא באה אלי לחדר, היא היתה כל כך יפה. נעלתי את הדלת מבפנים והתחלנו להתמזמז. עם זה לא היתה לה בעיה, עשינו את זה כל הזמן. השכבתי אותה על המיטה והורדתי לה את התחתונים מתחת לחצאית, הורדתי את המכנסיים. "לא, אני לא רוצה", היא אמרה. "אבל אני רוצה!" אמרתי באדישות. "די! תפסיק!" היא אמרה. כבר הורדתי את התחתונים ושכבתי מעליה, ידעתי שאני כבד, ושהיא לא תוכל לזוז. הוצאת את האקדח מתחת למיטה והיא התחילה לבכות. גלגלתי קונדום. היא בכתה, כאב לה. גם לי זה כואב היום. והתחלתי, לא היתה לי בעיה שאני עושה את זה, אהבתי אותה ועשיתי את זה בשבילי. היא התנגדה, המסכנה.
אחרי שגמרתי ירדתי ממנה ואמרתי לה שלא תעז לספר על זה שום דבר, וגם הזכרתי לה את האקדח שיש לי. היא לא אמרה מילה, רק בכתה, שלפה לי את המפתח מהכיס, יצאה החוצה וטרקה את הדלת מאחוריה. ואז התעוררתי! הבנתי מה עשיתי והתחלתי לבכות. שנאתי את עצמי וכמעט דפקתי לעצמי כדור בראש. זה הגיע לי, זה עדיין מגיע לי, אבל לא עשיתי את זה. אין לי מושג למה... עד היום כשאני שומע את השם טל, או רואה מישהי שמזכירה אותה, או בכלל נזכר באירוע - אני שונא את עצמי, אני מרגיש מגעיל ודוחה ומתבייש בעצמי כל כך.
ניסיתי להסביר את זה לטל, היא לא הקשיבה לי, אני מבין אותה. אבל אני עד היום לא סולח לעצמי, ומרגיש כל כך מגעיל וכל כך דוחה.
אז כל הבנות שכותבות על הנזקים שבנים גרמו להן - אני לא מאשים אתכן בכלום, אבל רק תזכרו שזה הכל מאהבה, ושאני וכל הגברים האחרים (אני מקווה) מרגישים בדיוק כמוני - חולניים, מגעילים, בהמות וכלבים.
יש רק עוד בקשה אחת, למגיבים: האירוע הזה כואב לי מאוד ואני מתחרט עליו יותר מכל דבר אחר בחיים שלי! אז אני מתחנן, אל תזכירו לי כמה בן זונה ומניאק הייתי, כי אני יודע את זה בעצמי, אני יודע את זה טוב מאוד.
תגובות מתלהמות יימחקו.
באותו עניין, הקשר בין אונס ואהבה.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
