mybody

הסיפור הזה הופיע כתגובה כאן... 'זאת הולכת להיות תגובה ארוכה' וחברותיה הוטרדו על ידי אחד מעובדי האכסניה שבה לנו במסגרת הטיול השנתי של כיתה ז'.

כשקראתי את הבלוג הזה בהתחלה, לא חשבתי שמה שקרה לי נחשב להטרדה, או לפחות הצקה, אבל אחרי שקראתי סיפורים - הבנתי שבעצם הדחקתי את מה שהיה, ורק עכשיו פתאום נזכרתי בזה.

זה היה בטיול השנתי של כיתה ז’ (עכשיו אני בכיתה י’). הייתי בחדר עם עוד 4 ילדות כמו שהיה צריך, היינו ילדות קטנות בנות בערך שלוש עשרה, אבל מן הסתם לא תמימות. בלילה, אחרי שעת כיבוי האורות (11), החלטנו אני וחברותיי להצמיד את כל המיטות יחד במקום לחוד ואז גילינו שאין מספיק כריות. אז בגלל שהיינו "מחורפנות" החלטנו שאני ועוד חברה אחת, נקרא לה כ’, הולכות להביא כריות מהמסדרונות. שתינו יצאנו, כ’ הלכה להביא כריות מהמסדרון של אגף הבנות (שם היינו) ואני הלכתי ללכת לאגף של המורים (רק למסדרון, לא לחדרים) ולקחת משם כי באגף של הבנים פחדתי (היו כמה בנים ערים שיצאו החוצה, ולא רציתי סתם לבוא לשם לבד). המורים היו בחדרים, ואני לקחתי כריות ופניתי לחזור לחדר שלי ושל חברותי באגף הבנות.

בשביל לעבור לאגף של הבנות הייתי צריכה לעבור דרך מסדרון רחב שמוביל לקומה רחבה יותר, משם באתי. באמצע המסדרון יש דלת גדולה שמובילה למטבח, שם היינו צריכים לאכול בבוקר. באתי לעבור חזרה עם הכריות ביד, ורציתי קודם למצוא את כ’. כשהגעתי ליד הדלת (אבל לא קרוב אל הדלת, המסדרון היה רחב ולא הייתה לי סיבה להצמד לדלת סתם) פתאום ראיתי איש מוזר עומד בכניסה של הדלת (שהובילה למטבח).

הוא הסתכל עליי ושאל אותי "מה את עושה כאן כשיש כיבוי אורות?", היה משהו מוזר בקול שלו ולמרות ששמתי לב שהוא בוחן את גופי לא יחסתי לזה חשיבות, אלא יותר פחדתי שהוא ילשין למורה שלי ויוציאו אותי מהטיול. אמרתי לו שאני מחפשת את חברה שלי, והוא אמר לי "אולי היא במטבח". אמרתי לו שאין סיכוי שהיא סתם במטבח ושלא ילשין עליי, והוא אמר לי אם תבואי איתי למטבח אני לא אלשין עליך ואפילו אעזור לך לחפש. אמרתי לו שאני לא רוצה והוא אמר לי שוב, כאילו ציווה, "אולי החברה שלך במטבח". התחלתי להלחץ, ורחצתי לאורך המסדרון בחזרה לחדר שלי.

בגלל שהדלת שלי הייתה הדלת הראשונה במסדרון, פחדתי שהוא יחשוב שסתם נכנסתי לדלת כלשהי ויחכה לי בחוץ או משהו. כשנכנסתי לחדר, שאלתי את שתי החברות שנשארו בחדר עוד מההתחלה איפה כ’? והן אמרו לי שהיא עוד בחוץ ולא חזרה. לא חשבתי לפני שיצאתי החוצה בחזרה בשביל לבדוק איפה היא. כשיצאתי, השארתי את הדלת פתוחה בשביל שיהיה טיפה אור במסדרון ולא הספקתי ללכת שלושה צעדים - ישר ראיתי אותו עומד כמה מטרים ממני. הוא התחיל להגיד משהו, ופתאום ראיתי את כ’ באה מרחוק. אמרתי לה "בואי" בקול תקיף, היא הבינה שיש משהו ובאה מהר. הוא לא עשה כלום, כי היה ממש אור במסדרון ושתי החברות בחדר ראו הכל. כשכולנו היינו בפנים הן שאלו אותי מה קרה, ושיקרתי להן שסתם פחדתי מהחושך אז השארתי את הדלת פתוחה.

בבוקר כשקמנו, הלכנו (עם כל השכבה) למטבח לאכול ארוחת בוקר. אני והחברות שלי (לא רק אלה שהיו איתי בחדר אלא עוד כמה) הבאנו "מנה חמה" כזאת, ובגלל שהאוכל בבוקר היה דוחה (מאוד) רצינו ללכת לחמם את המנה חמה ולאכול את זה. אחת הנשים שהגישו את האוכל אמרה לנו ללכת לסוף של המטבח, להכנס למסדרון ובסוף יש תרמוס גדול עם מים חמים. הלכנו לשם וראינו את התרמוס על שולחן יחד עם קופסאות קפה ותיונים, ובצד דלת ברזל שמובילה כנראה למטבח ממש (איפה שמבשלים הכל). התחלנו לשים את המים החמים במנה חמה, ובעוד אנחנו מחכות (צריך לחכות שבע-עשר דקות עד שהמנה חמה מוכנה לגמריי ורק אז לאכול), ראיתי את האיש מהלילה הקודם מתקרב אלינו.

הוא התחיל להצמד אלינו ולדבר איתנו, ואחת החברות שלי, נקרא לה ב’, שלא הייתה איתי בחדר ולא ראתה אותו - התחילה להגיד לו "עוף מפה" ולגרש אותו. הוא התרחק ממנה ועבר אליי... הוא נצמד אליי וניסה להתחיל לגעת בי. הרגשתי שאני קופאת. גירשתי אותו בעדינות, אבל הוא בקושי הספיק לגעת בי לפני שב’ שמה על הראש שלו את המנה חמה... הוא התחיל לצרוח שאנחנו דפוקות בשכל וכשהמורים באו לראות מה קרה הוא שיקר שהוא התכופף להרים סיכה שנפלה לו מתחת לשולחן ובטעות בעט ברגל של השולחן אז המנה חמה נשפכה.

זה היה מפחיד, אני לא יודעת מה הייתי עושה עם חברה שלי ב’ לא הייתה פועלת במקומי ואני עד עכשיו מענישה את עצמי על שלא שפכתי עליו את המנה חמה בעצמי, ואני מבטיחה לעצמי שפעם הבאה שדבר כזה חס וחלילה קורה - אני פועלת, ולומדת מהטעויות שלי.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]