כמעט בת 17 הותקפה על ידי חבר של ידיד שלה, שאמור היה ללוותה הביתה.
כיום אני כמעט בת 17 ועד יום שישי האחרון היה לי סוד. זה מסוג אותם הסודות שאתה לא באמת רוצה לשמור לעצמך אבל אתה לא מוצא את המילים הנכונות להוציא אותו החוצה. ועכשיו אחרי שלוש שנים - מקרה נוסף מלפני כמה ימים שהעלה את הזיכרונות הישנים, הסיוטים שחזרו אלי במשך שבועיים רצוף ושיחת טלפון מהמושיע שלי שגרמה לי להבין עד כמה אני צריכה לדבר על זה. אני סוף סוף מוכנה.
זה קרה לפני כמעט 3 שנים במדינה לא ממש זרה. חזרתי עם ההורים למקום בו נולדתי לבקר את המשפחה, עצרנו בבית שיש לנו שם ובארוחה שאמא שלי ארגנה, פגשתי מכר ישן. הוא היה בן 19 אז, גדול ממני בכמעט חמש שנים. לפני שעלינו היינו חברים, הייתי אז בכיתה ג', נקרא לו ב'. אחרי שאני וב' סיימנו לאכול, אמא השתעשע ואמרה "נו תראה, אם יש לה מצב רוח טוב היום, היא יכולה להראות לך את התמונות שלנו מפראג ולהיות מאוד נחמדה. רק תזהר לא לעצבן אותה יותר מדי". הוא אמר שהוא ישמח לראות את התמונות. הלכנו לחדר שלי, הבאתי את הלפטופ אבל הוא בכלל לא רצה לראות את התמונות. התפתחה שיחה מאוד מעניינת, מלאה בנוסטלגיות מהעבר ועדכונים מהווה. אחרי שעתיים לקחנו את המעילים והלכנו לאכול גלידה בחוץ. מאותו ערב הוא היה בא אלי כל יום, היינו הולכים לסרט או סתם יושבים באיזה גן. היינו שם שבועיים.
בשבוע האחרון הוא שאל אם זה בסדר מבחינתי שנצא עם כמה חברים שלו. הסכמתי בלי לחשוב פעמיים. באותו ערב נפגשנו עם כמה חברים שלו, כולם גדולים ממני וכמה גם ממנו. הם התעניינו בי ואני נהניתי מהצומי שקבלתי, הכל הלך חלק. האנשים התחילו להתפזר ונשארנו רק אני, הוא וחבר שלו. לא פחדתי לרגע, הרי אני מכירה אותו מאז שהייתי בגן, אמא שלו הייתה הגננת שלי ושל אחי, אבא שלי עשה לו תפרים בראש כשנפלה עליו לבנה ואני ואמא בקרנו אותו והבאתי לו ברכה חמודה והוא נתן לי נשיקה על הלחי.
ישבנו ככה בסביבות שעה, הוא נהיה רדום ושאל אם זה בסדר מבחינתי שחבר שלו יקפיץ אותי הביתה כי הוא ממש לא מרגיש טוב.הוא הרגיע לי ואמר שאין לי מה לפחד, שזה אותו חבר שהיה לידו כשהוא הציע לי חברות בכיתה ג', שהוא לא אחד שמסוגל לעשות לי משהו, שיש לו חברה. החבר הזה, קראו לו מ', הסתכל עלי ואמר כשהוא מנסה שלא לצחוק "אני לא כל כך תמים כמו שאני נראה" והרים את הגבה. התחלנו לצחוק. ב' הלך ואני נשארתי עם מ'.
ב' הסתלק משדה הראיה שלנו. מ' קם ואמר לי ללכת אחריו. עברנו דרך סמטה חשוכה. הוא שאל אותי אם אני בתולה, אמרתי שכן, הוא שאל למה, התחלתי להסביר לו את החלום שלי לעשות את זה בפעם הראשונה עם מישהו שאדע שבטוח שהוא אוהב אותי ואני אותו. הוא אמר שזה בולשיט, שצריך ליהנות. המשכנו לגרור רגליים, בקושי זזנו. הוא נעצר, סובב את הפנים שלי לשלו ושאל אם הוא יכול לנשק אותי. אמרתי שלא.
"למה?" כי אני לא מתנשקת עם זרים. וכן, הוא היה זר מבחינתי.
המשכנו ללכת ושניה אחר כך מצאתי את עצמי מוצמדת לקיר בזמן שידו על פי והוא מנשק לי את הצוואר. מ' היה בחור גבוה עם חגורת כתפיים רחבה שהתאמן בקרטה שנתיים. לא היה לי סיכוי להשתחרר אם הוא לא רצה בכך. והוא לא. ניסיתי לצעוק, והוא אמר: "את לא יודעת איפה אנחנו? בשביל מה את צועקת, כדי שעטלפים יבואו לראות פורנו?". קפאתי כי הוא צדק. הוא ניצל את הרגע והפיל אותי על האדמה. ניסיתי לזחול אבל הוא היה כבד מדי. הוא הוריד את העליונית שלי והשאיר אותי בגופיה לבנה. התחננתי שיפסיק, צעקתי לו שאני אספר לב', בקשתי שלא יגע בי.
היד הענקית שלו נדחפה לה מתחת לגופיה שלי והיד השניה החזיקה לי את הראש כדי שלא אסתובב כשהוא מנשק אותי. הוא היה הבחור הראשון שנגע בי. כל משקל גופו היה עלי, רגליו סביב רגלי, והידיים שלי מאחורי גבי בצורה כזאת שכדי להוציא אותן צריך להעיף אותו ממני. הייתי משותקת. מ' משך את הגופיה בצורה כזאת שכולה הייתה על הצוואר שלי. הייתי חשופה. הוא הסתכל עלי במין מבט של חמדנות וחייך חיוך של סיפוק. ואז, כמו חיה, הוא התחיל לקק את החזה שלי, את הצוואר, את הבטן. התפתלתי לו בין הרגליים ובקשתי שיפסיק, שמעתי את השעון שלי מצפצף חצות. "את לא סינדרלה שהופכת ב12 לדלעת או משהו, נכון? כי אני מאוד נהנה איתך פה", הוא אמר. התחלתי לבכות והוא ליקק לי את הדמעות מהפנים. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מושפלת, כל כך מלוכלכת, כל כך דוחה.
פתאום הוא קם, תפס אותי בשיער שהיה מלא בעלים וגרר אחריו לאוטו, כשבידו השניה הוא נוגע לי בחזה. הוא פותח את הדלת האחורית של האוטו וזורק אותי פנימה ולפני שהוא סוגר את הדלת הוא שוב נשכב עלי, ומשפשף את גופו בשלי בזמן שהוא לא מפסיק לנשק ולנשוך אותי בצוואר. צעקתי, בכיתי, שרטתי, אבל ראיתי שהוא נהנה מכל זה יותר ויותר. אחרי זה ראיתי דמות מתקרבת אלינו, מורידה אותו ממני ודופקת לו לבנה בראש.
זה היה ב'. הוא סידר לי את הגופיה ונתן לי את העליונית שלו. הוא לקח לי את היד ובלי להגיד יותר מדי הצמיד אותי אליו וככה הלכנו אליו הביתה. לא דברתי וגם הוא לא, פשוט הלכנו. יותר נכון הוא הלך וגרר אותי אחריו כי הרגליים שלי עדיין רעדו.
הגענו אליו, הביתה היה ריק, אמא שלו נסעה לאחותה ואחותו ביקרה את סבתא. הוא הושיב אותי על הכיסא והלך להביא מגבת. "את בטח מתה להתקלח". הנהנתי, לא הייתי מסוגלת לדבר. לקחתי את המגבת ונכנסתי למקלחת. בכיתי והמים זרמו. ניסיתי להוריד מעצמי את ריח הסיגריות שנשאר עלי ממנו. אבל לא הפסקתי להריח אותו אפילו לא לרגע. עד היום אני עדיין מריחה אותו בסיוטים שלי. קרצפתי את גופי, את הצוואר, החזה, כל מקום שנגעו בו הידיים המטונפות שלו. ראיתי את המבט החמדני הזה שלו והחיוך והמפחיד בכל פינה. יצאתי מהמקלחת עם עיניים אדומות. בינתיים ב' הכין לי את הבגדים של אחותו ותה עם שוקולד. התלבשתי והתיישבתי מולו. "תודה" הייתה המילה הראשונה שאמרתי ושוב התחלתי לבכות. הוא ישב לידי, כבר לא מולי, הרגיע, הוציא את הפלאפון שלי מהכיס שלו ואמר "יש לך מזל שאני אוהב סנייק, השארת אותו אצלי בכיס, התקשרתי הביתה ואמרו לי שעוד לא חזרת. הייתה לי הרגשה שאתם עדיין שם וגם לא נתתי לך חיבוק לפני שהלכתי אז לקחתי כדור והחלטתי לחזור".
הוא היה לידי עד שנסענו משם, מהבוקר עד הערב, היה מחבק ואני הייתי פשוט בוכה. היה מכריח לאכול, מלטף, מנחם. זה היה הסוד שלנו. רק אנחנו ידענו אותו. רק אנחנו יכולנו לעזור אחד לשני. היו לו רגשות אשם מטורפים ולי - סיוטים, שחזרו אלי לפני כמה שבועות עם הריח, המבט והחיוך. את מ' לא ראיתי יותר אבל ב' התקשר לפני כמה שבועות, שאל אם אני בסדר. דיברנו קצת. הוא גרם לי להבין שלא טוב לשמור הכל בבטן. סיפרתי לחבר שלי, שגם ככה ביקש לדעת אחרי ששמע אותי מדברת מתוך חלום, יותר נכון סיוט שחזר על עצמו כמעט כל יום.
זה היה הדבר שהיה לי הכי קשה לדבר עליו. הרגשתי כל כך מושפלת, כל כך זולה. הדחקתי את הסיפור הזה וכמעט ולא נזכרתי בו, אפילו ביומנים של אותה השנה היה דף ריק שהזכיר בלי מילים את מה שעברתי. החבר אמר שיש לי מזל, כי פעמיים הייתי קרובה כל כך, קרובה מדי ותמיד מישהו בא ולא נתן לזה לקרות. הוא אמר שכנראה המלאך השומר שלי נרדם מדי פעם, אבל ברגע שהוא מתעורר הוא ישר מסדר את הכל.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
