'אוהבת ומחבקת' נאנסה שלוש פעמים על ידי אנשים שהכירה: ידיד שלה, חבר של חברתה והחבר שלה.
אני חושבת שהגיע הזמן לספר את הסיפור שלי. קוראים לי מ' ואני בת 17 וחצי, נאנסתי 3 פעמים ועברתי לא מעט הטרדות וזוועות בחיים שלי. קרה לי הרבה פעמים שראיתי בחורים מסתובבים בלי בושה עם כל החבילה בחוץ ו/או מאוננים בציבור (באוטובוס, בחוץ, בבלוק), כל כך הרבה שאני כבר לא מתרגשת מזה. אבל אני לא אספר על זה כי את זה כולם יודעים וכולם רואים.
הפעם הראשונה שלי, הפעם הראשונה שחשובה לכל כך הרבה בנות הייתה אונס בגיל 13. באחד הימים שלא הייתי במצב רוח ורציתי רק לברוח מכולם, יצאתי עם ה"ידיד" הכי טוב שלי. הוא היה בן 19 והיה לו אוטו, אז אני וחברה שלי התקשרנו אליו ושאלתי עם הוא יכול לבוא והוא אמר שכן. הוא בא עם חבר ונסענו לטבריה לשבת ליד הכנרת. בדרך שתינו בירות והרבה. כשהגענו, כבר היינו שיכורים אבל המשכנו לשתות, חברה שלי וחבר של ה"ידיד" שלי הלכו לטייל ואני והוא נשארנו. הוא ניסה להתחיל איתי ואני זרמתי, נורא החמיא לי שבחור בן 19 רוצה אותי כשאני בת 13 ועוד יש לו אוטו, כסף וכל מה שבחורה רוצה.
התחלנו להתנשק והוא לאט לאט התחיל לגעת בי, עד שהתחלתי להפסיק אותו. הוא אמר לי "מה את דואגת, הכל יהיה בסדר, אני לא אעשה מה שלא תרצי". האמנתי לו כי הוא היה ה"ידיד" הכי טוב שלי, בטחתי בו. ואז שוב - הוא ניסה לגעת בי במקומות שאז עוד הייתי שומרת אותם רק לעצמי. הפסקתי אותו והוא שוב אמר לי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אני לא אעשה מה שלא תרצי". וכך זה נמשך במשך שעה... חשבתי שהוא כנראה שיכור ובגלל זה הוא אומר משהו אחד ועושה משהו אחר, אבל פתאום הוא אומר לי "קר לי בואי ניכנס לאוטו". סירבתי כי פחדתי שהוא שוב ינסה לעשות משהו. ואז הוא התחיל לשכנע אותי, ואני בת ה-13 לא הייתי מספיק חכמה לעמוד על שלי.
נכנסנו לאוטו והכל התחיל, הוא התחיל לגעת איפה שביקשתי בפירוש לא לגעת, הוא התחיל לעשות דברים שבפירוש ביקשתי שלא יעשה וכל הזמן הוא אמר "אל תדאגי אני לא אעשה לך כלום..." הייתי שיכורה ומטושטשת בשביל לקלוט שמשהו ממש לא בסדר ושאני צריכה ללכת ליפני שמשהו קורה.
הוא התחיל להפשיט אותי. את המכנסיים לא הצלחתי להחזיק והוא הצליח להוריד אותם, את החולצה הצלחתי להשאיר על עצמי, כמה כוח כבר יכול להיות לי נגד מישהו בן 19? אמרתי שאני לא רוצה אבל הוא לא הקשיב, ביקשתי שיפסיק אבל זה לא עניין אותו, הוא היה עסוק בשלו, ואחרי הכל עוד הייתי צריכה לנסוע איתו הביתה באותו האוטו. הרבה זמן האשמתי את עצמי שאני קטנה וטיפשה ושאני האשמה ושלא הייתי צריכה להכנס איתו לאוטו כש"היה לו קר", אבל כבר התגברתי על המקרה הזה. הכי היה כואב לי שאת הדבר שהיה לי כל כך חשוב הוא לקח בכזאת קלות בלי שיכולתי לעשות משהו.
הפעם השניה שנאנסתי היה בגיל 14 וחצי בערך. הייתי יוצאת כל הזמן עם בחורים בוגרים ממני בהרבה. אני נראית בוגרת לגילי וגם ניסיון החיים שלי לא קטן, כך שהיה לי יותר מעניין איתם והיה לי על מה לדבר איתם. נערים בגילי לא היו מבינים כל מה שאני הבנתי, בקיצור היה לי משעמם איתם. היו לי חבר'ה משלי שהיינו כל הזמן יוצאים ומסתובבים, נוסעים לאן שבא לי וחוזרים מתי שבא לי. לחברה הכי טובה שלי שהיתה בת 16, היה חבר בן 23 שהיה הראשון שלה (ודרך אגב גם אנס אותה אבל זה סיפור אחר לגמרי). כל הזמן היינו יוצאים ביחד אני, היא, חבר שלה ועוד מישהו כדי שלא יהיה לי משעמם. חבר שלה היה מתחיל איתי כל הזמן מול העיניים שלה כדי שהיא תקנא, כך לפחות שנינו חשבנו, ולכן לא כל כך שמנו לב לזה.
יום אחד יצאנו ושתינו בירה. כשהבירה נגמרה, חבר שלה רצה לנסוע להביא עוד. היא לא רצתה לנסוע איתו ואמרה לי לנסוע איתו. לא רציתי לנסוע כי פחדתי להשאר איתו לבד ואחר כך התברר שהפחד שלי היה מוצדק. פחדתי, אבל הוא וחברה שלי ניסו לשכנע אותי להצטרף אליו "כדי שלא יהיה לו משעמם". בסופו של דבר הסכמתי, חשבתי מה כבר יכול לקרות. היא נשארה עם ידיד שלנו ואנחנו נסענו...
בדרך, פתאום אני רואה שהוא סוטה מהכביש. שאלתי אותו בשביל מה והוא ענה שהוא רוצה להשתין. זה נשמע די הגיוני. הוא ניכנס לאיזה יער, ואיך שהגענו הוא יצא מהאוטו חשבתי "סבבה, הוא ישתין וניסע לקנות בירה". פתאום הוא בא מהצד שלי ופתח את הדלת. חשבתי שהוא רוצה לקחת משהו מהאוטו. צדקתי, הוא רצה לקחת משהו - אבל ממני.
הוא נשכב עלי והתחיל לנשק אותי בכוח. התחלתי להעיף אותו ולבעוט בו אז הוא אמר "אני יודע שאת רוצה את זה בדיוק כמוני, אבל את מתביישת כי אני חבר של ר'". אמרתי שאני לא רוצה כלום ושנחזור לחברה שלו ולידיד שלי. הוא שוב התחיל לנשק אותי בכוח וכשראה שאני באמת לא רוצה כלום הוא הוציא אותי בכוח מהאוטו. צעקתי אבל אף אחד לא שמע. הוא אמר לי להרגע ושלא יקרה שום דבר שאני לא רוצה (נשמע מוכר, אה?) והשכיב אותי על המכסה של האוטו (מקדימה). הוא התחיל לחבק אותי חזק עד שכאב לי וללחוש עם הקול החולני שלו "רק תגידי שאת אוהבת אותי ואני אעזוב אותך". הוא לחש לי את זה 4 פעמים ואני חשבתי שהוא מתכוון לזה, ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא החזיק אותי כמו סמרטוט בין הידיים שלו ולא נתן לי לזוז והתחיל לעשות תנועות כאילו שהוא מזיין, וכל הזמן לחש "רק תגידי שאת אוהבת אותי ואני אעזוב אותך". המשכתי לעשות מה שהוא אמר רק בשביל שהוא יעזוב אותי כבר, הוא התחיל ממש למחוץ אותי (אני בת 14 והוא בן 23).
פתאום, איכשהו הוא הצליח לפתוח לי את המכנסיים ובלי שהספקתי להגיב הם כבר היו על הרצפה. הוא עשה את שלו בזמן שצעקתי וניסיתי להיאבק בו. חשבתי "מתי זה כבר יגמר, הלוואי שזה לא אמיתי מה שקורה".
כשהוא סיים הוא נכנס לאוטו וצעק עלי לעלות כי מחכים לנו. נכנסתי לאוטו והוא אמר שאם אני אגיד משהו למישהו זה הסוף שלי ושאף אחד לא יאמין לי כי יחשבו שאני אומרת את זה כדי להפריד בינו לחברה שלי. אחרי הסיפור הזה לא סיפרתי כלום לחברה שלי הרבה זמן. כל פעם שהיא הייתה יוצאת היא היתה קוראת לי ולא יכולתי לסרב, פחדתי שהיא תגלה ואני אאבד אותה, פחדתי שזאת אני האשמה והכל בגללי - היא הייתה החברה הכי טובה שלי. כשבאמת סיפרתי לה, ארבעה חודשים אחרי שהם נפרדו, הבנתי שהוא צדק - היא לא האמינה לי. הוא אמר שזה לא נכון והיא האמינה לו, הוא כזה בן אדם שיכול לשכנע כל אחד שחזירים עפים והם בצבע כחול, הוא יודע לדבר ולשכנע. בסופו של דבר היא הבינה שסיפרתי לה את האמת, אבל לקח לה הרבה זמן להעיף אותו מהחיים שלה. והבן זונה הזה עד היום לא מתבייש לשאול אותי מה נשמע כשהוא רואה אותי! גם על זה כבר התגברתי...
המקרה השלישי קרה כשהייתי בת 15 וחצי, איזה יופי, אה? כל שנה משהו חדש... היה לי חבר, הוא היה בן 22, בחור חמוד, מפנק, נותן מחמאות בלי הפסקה, הכיר אותי לאבא שלו לחברים שלו, הרגשתי איתו מלכה. יום אחד נסענו לטבריה כדי לבלות - אני, חבר שלי, בן דוד שלו וחברה של בן דוד שלו. שתינו הרבה, עשינו חיים, צחקנו והשתגענו. בדרך הביתה, אני וחבר שלי ישבנו מאחורה והתחרמנו (היינו כבר חודשיים ביחד), שתינו וודקה בלי הפסקה, הכל היה מושלם. בן דוד שלו עצר את האוטו ואמר שהוא מקנא וגם הוא רוצה לנשק את חברה שלו, אז עשינו מין "תחרות" מי מתחרמן יותר (היום זה נשמע לי טיפשי, אבל באותו הרגע זה היה מצחיק ומשעשע). צחקנו, התנשקנו והמשכנו לנסוע, אבל במקום לנסוע הביתה נסענו לכיוון חיפה. שאלתי לאן אנחנו נוסעים והם ענו שזאת הפתעה. הגענו לקיבוץ סוללים ללינה כפרית, לקחנו את המפתחות והלכנו לחדר. נכנסנו ארבעתנו לחדר - מיטה זוגית, מקלחת, מקרר ומזגן, חדר חמוד במין בית קטן. הם נשכבו כולם על המיטה, בן דוד שלו וחברה שלו התחילו להתחרמן וחבר שלי ניסה למשוך אותי גם אל המיטה... באותו רגע קלטתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ואני רוצה הביתה. הוא התחיל לשכנע אותי ולקח אותי החוצה, בחוץ הוא אמר שאם אני נוסעת הביתה - אני יכולה לשכוח ממנו. אבל לא רציתי לאבד אותו, הרגשתי איתו כמו מלכה, כל הכבוד שנתנו לי כולם, כל המחמאות וכל הבילויים - לא רציתי לאבד את זה. במשך שעה הוא ניסה לשכנע אותי להשאר. בסופו של דבר בן דוד שלו וחברה שלו אמרו שהם נוסעים אליה והם לא יפריעו לנו. הרגשתי הקלה. הם נסעו ואני נשארתי עם חבר שלי. נכנסנו לחדר, סגרנו אותו על מפתח, שתינו עוד כוס מהוודקה השלישית באותו יום ושכבנו. הוא גמר וגם אני, הכל היה טוב ונפלא, הלכנו להתקלח ונשכבנו שוב על המיטה עירומים.
התחלתי להרגיש רע, הכל הסתובב לי ואמרתי לו שאני רוצה לישון. הוא אמר שלא, אני אמרתי שכן והוא שוב אמר שלא. הוא התחיל לבקש שנשכב שוב, אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב, הוא ענה שאחרי שנתחיל אני אראה שהכל יסתדר. ככה התווכחנו חצי שעה. בסופו של דבר הסכמתי ופה הייתה הטעות שלי, טעות שעליה שילמתי הרבה זמן... התחלנו לשכב. הכל התחיל יפה וטוב, עברה כבר חצי שעה אולי יותר והוא עדיין לא גמר. הוא שם יד אחת שלו בין החזה שלי וכל כובד הגוף שלו היה עלי. זה היה כואב אבל זה לא הזיז לו. התחלתי להרגיש שהכל כבר יבש, זה התחיל לכאוב, בקשתי ממנו שיפסיק אבל הוא לא הפסיק. אמרתי לו "זהו! אני לא יכולה יותר!" ודחפתי אותו. הוא אמר "גמרת כבר 100 פעמים תביאי לי לגמור פעם אחת". זאת היתה הפעם האחרונה שבה הוא התייחס למה שאמרתי. אמרתי לו "אבל אני לא יכולה יותר, זה כואב" אבל הוא כבר לא הקשיב, הוא היה עסוק בשלו ואני צועקת בראש "מתי תגמור כבר? מתי הגיהנום הזה יפסק???".
ניסיתי לדחוף אותו, הרגשתי שאני נקרעת לשניים אבל זה לא עזר. היד שלו הייתה עדיין בין החזה שלי וזה היה כל כך כואב, הרגשתי שאני נחנקת, אבל זה היה כלום לעומת הכאב שהרגשתי למטה! הוא התחיל להזיע כמו חזיר, כל הזיעה המטונפת שלו התחילה לטפטף עלי, הרגשתי כל טיפה וטיפה, אבל כבר לא אמרתי מילה - גם בגלל שלא הזיז לו וגם בגלל שהיה לי כל כך כואב עד שלא יכולתי להוציא ציוץ. רק חשבתי איך לעצור אותו, איך לגרום לו לגמור. כבר עבר הרבה זמן וזה נראה לי כמו נצח! אני שוכבת כמו בול עץ, לא מדברת, לא מגיבה, כל כך כואב לי. בסופו של דבר הוא גמר, בפנים. קמתי והלכתי למקלחת. הוא בא אחריי, חייך אלי כאילו שהכול בסדר. נתתי לו להתקלח. כשהוא יצא, ניסיתי לשטוף את ההרגשה המטונפת, כל כך רציתי לברוח משם, רציתי למות, אבל לא היה לי לאן לברוח ולא היה לי איך למות. בבוקר נסענו הביתה.
כשנפרדתי ממנו הוא איים עלי, הוא אמר שירדוף אותי עד היום האחרון שלי, הוא לא הבין למה אני נפרדת ממנו, או שהוא סתם עשה את עצמו. אחריו - לא יכולתי לקיים יחסי מין עם אף אחד במשך שנה, לא יכולתי להאמין לאף אחד, זה שרף אותי. אחר כך היה לי חבר שעזר לי להתגבר. הוא לא הכריח אותי לעשות מה שאני לא רוצה, הוא אהב אותי ועדיין אוהב אותי... הוא כל כך עזר לי... ואני למדתי לא לוותר, מה שאני לא רוצה לא יקרה ואני מתכוונת לזה. אפילו בחוץ, כשהסוטים מסתכלים לכיוון שלי, אני מתחילה לצעוק ולאיים והם בורחים. רציתי להגיש תלונה על כל אחד, אבל אין לי את הכוחות להתמודד עם זה שוב. אני מתנחמת בעובדה שהעולם הוא עגול והכל יחזור אליהם...
בנות, תשמרו על עצמכן ותקשיבו תמיד לקול הפנימי שלכן!!!! אם אתן לא תשמרו - אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומכן... אני הצלחתי להתגבר על זה, זה עדיין כואב לי ושינה אותי מאד, אבל אני לא נותנת לכאב לשלוט בי, וגם אתן אל תתנו... אוהבת ומחבקת...
הפוסט פורסם גם בנענע.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
