חברות של 'מישהי' הוטרדו במשך זמן רב על ידי כמה נערים מהשכבה וזה נגמר רק לאחר שספרו על כך ליועצת בית הספר.
הסיפור הוא לא עלי אלא על 2 חברות טובות שלי. זה קרה בשנה שעברה בכיתה ח'... משהו כמו 5-6 נערים הטרידו אותן ללא הפסקה. זה התחיל ב"לעשות עיניים" ולרמוז כל הזמן, המשיך באמירות מתוחכמות בנושא, והיו גם המון צביטות בתחת או מישוש אבריהן הפרטיים. הבנות כמובן שמו לב לזה, אמנם כיתה ח' אבל לא טיפשות. כל הזמן הן אמרו להם להפסיק אך ללא הצלחה. אספר על מקרה אחד, למשל...
פעם אחת היתה יומולדת לאחת מבנות היישוב שלהן וכולם אירגנו לה מסיבת הפתעה. גם הן ואני והבנים הללו נכללו במוזמנים. גם במסיבה ניסה אחד הבנים לנשק אחת מהן, אבל היא מצידה 'העיפה לו כאפה' והוא לא ניסה יותר, אבל זה לא מה שאני רוצה לספר שקרה. המסיבה כמובן נמשכה עד "השעות הקטנות של הלילה" וב-4 וחצי לפנות בוקר התחילו לחזור הביתה ילדים. חברה שלי לא רצתה כמובן לחזור לבד בחושך בשעה כזאת, וכמעט כבר כולם הלכו ולא היה מי שילווה אותה. מלבד שניים מהבנים האלו, שאחד מהם בא לישון אצל השני, שגר קרוב אליה. אז הם הציעו ללוות אותה בטענה ש'זה בדרך שלהם'. זה נכון, אבל לא בגלל זה הם רצו ללוות אותה. חברה שלי התנגדה בהתחלה, אך העדיפה ללכת איתם את הדרך הארוכה הזאת מאשר לבד. הם התחילו ללכת. בהתחלה היה רגיל, הם סתם דיברו על כל מיני דברים שקרו במסיבה והכל היה בסדר. עד ששני הבנים התחילו להציע לה הצעות מפתות וגסות, והיא כמובן לא הסכימה. הם המשיכו ללכת והגיעו לשביל הראשי שמוביל לביתה. היא, בתמימות רבה, רצתה להפרד לשלום בנשיקה על הלחי, משהו נורמלי למדי. אך הם, לא... הם ניסו לסובב את הלחי כך שהנשיקה תצא "בטעות" בפה, וכשהם חיבקו אותה, הם גם צבטו לה בתחת, וחירמנו לה את הגב עם הידיים. היא ישר אמרה להם להפסיק והם מצידם אומרים לה "מה, לא נעים לך? תזרמי". היא רצה מהר הביתה, והתחילה לבכות...
זה רק מקרה אחד מתוך רבים שקרו להן, לא קרו מקרים חמורים יותר, אך הכל ביחד יצר משהו אחד גדול. 2 הבנות סיפרו לי על מה שקורה ולעוד כמה חברות קרובות. אמרנו להן לפנות ליועצת, אך הן פחדו שהבנים יספרו לכולן שהן בוכות על דברים כאלה, וינדו אותן מהחברה, מכיוון שהם בנים "מקובלים" כמו שאומרים. כמו שאמרתי מקודם, היינו בכיתה ח', ובמהלך השנה העבירו לנו סדנאות על הטרדה מינית. מה שהניע את הבנות לפנות לעזרה מקצועית היו הסדנאות האלה, שהעבירו לנו את המסר כמה זה חשוב לספר... את הסדנאות העבירו מתנדבות בקו החם שעוזרות לנשים שמוטרדות מינית. בסוף אחת הסדנאות הלכו שתי הבנות למעבירות הסדנא, וסיפרו להן על מה שקורה. המתנדבות שמחו מאוד לשמוע שהן באות ומספרות, מכיוון שגם בכל סוף סדנא הן חזרו ואמרו "מי שקרה לו משהו בסגנון יכול לבוא ולדבר איתנו! אנו מבטיחות לעזור בכל מצב". הן מיד קבעו להן פגישה עם יועצת השכבה שלנו. אחר כך הן באו וסיפרו לי על זה, ואותי זה שימח מאוד שהן הולכות לדבר עם היועצת ושזה יעזור לכל הסיפור להפסק. הן קצת חששו.
לאחר הפגישה עם היועצת, היא הרגיעה אותן אך עשתה דבר שלא מצא חן בעיניהן. היא ישר קבעה פגישות עם כל אחד מהבנים, ובזמן הפגישה הם ישר הבינו במה מדובר. הם כמובן הפסיקו לדבר עם שתי הבנות, וכמה פעמים אמרו להן שהם שונאים אותן ממש, ושהן ממש תינוקות שהן הלכו וסיפרו. כמובן שאנחנו, החברות שלהן, עודדנו אותן ואמרנו להן שזה היה הדבר הכי טוב לעשות.
הסיפור נגמר בכך שכיום הבנים מדברים עם שתיהן, לא בקללות או דברים כאלו כמו שנה שעברה, אלא כמו, נקרא לזה "חברים לשכבה". לא הבנים ולא הבנות מדברים יותר על הסיפור, אך אני רואה עליהן שכשהן מדברות עם אחד הבנים, גם אם זה רק להשאיל עיפרון, הן לא שכחו את מה שהם העבירו אותן שנה שעברה... אולי בהתחלה הבנים שנאו אותן, אך לבסוף הכל נגמר בטוב והם כמובן הפסיקו עם זה וזה לא חזר על עצמו אפילו פעם אחת.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
