חוץ מלהתרחק ממנו, טומבוי לא ממש ידעה מה לעשות כשהידיד שלה התחיל לשלוח אליה ידיים במהלך הנסיעה וזה לא מצא חן בעיניה.
תמיד כל פעם בבית הספר צועקים לי " את מאוהבת בX!~!!" "את וY חברים!!" "XYוZ חולים עלייך!!!!!" כל פעם, בלי שום היגיון. בחיים לא חשבתי שזה נכון, הרי... אני, ילדה שדי רק התחילה את חייה, עם מראה נוראי, לא בדיוק הכי רזה בעולם, לא כל כך גבוהה, לא יפה, בלי עיניים כחולות מדהימות. במילים אחרות – טומבוי. תמיד הייתי אחת מהחבר'ה, הילדה שכל הבנים מתים עליה, אבל כמובן לא יוצאים איתה. הייתי משחקת איתם (ספורט), לרוב הייתי בנבחרות שלהם, הייתי מכסחת אותם, מרביצה להם, הייתי אחת מהם. הם היו החברים הכי טובים שלי. בחיים לא האמנתי שזה יכול להתפתח ליותר מזה, בחיים לא חשבתי שאחד מהם ממש רוצה אותי, ושלא סתם הילדים אומרים שאני מתה על X ושכל השאר מתים עלי.
השנה, לאחר סתם טיול שבתות רגיל, ההורים שלי היו צריכים לחזור חזרה הביתה שעה לפני... ובגלל שנהניתי כל כך עם החברים שלי, העדפתי להישאר. אז חזרתי עם ג' אחר כך הביתה. בדרך הביתה, בלי שאף אחד רואה, באוטו.. בלי שיהיה לו אכפת, הוא התחיל להעביר עליי את הידיים שלו, בכל מקום. הוא נשכב עליי, הוא ליטף אותי, הוא לקח את הידיים שלי, שם אותן בין הרגליים שלו, ליטף לי את הבטן, את השיער, כיוון את הפרצוף שלי אליו, קירב את השפתיים שלו, אבל לא נישק. לא הסכמתי. בהתחלה זזתי קצת, מבלי להגיד דבר. וזה המשיך, שעה וחצי נסיעה של גיהנום, והוא לא דיבר, שתק. וגם אני. כל הזמן מזיז אותי, לוקח את הידיים שלי, נשכב עליי, ומלטף אותי בצורה הכי גועלית שיש (ועוד דברים שאני לא מוכנה לספר. אבל שום דבר חריג. אונס לא היה).
אני יודעת שאין פה אונס, אין תקיפה מינית. אני יודעת גם שזה כלום ושמצבי טוב. רק רציתי לידע אתכן בנות, שלא חשוב איפה מתי ולמה, בן הוא בן. ותמיד צריכים לפקוח את העיניים. ג' היה ידיד מדהים, אהבתי אותו מאוד. היום אני אפילו לא מעיזה להסתכל לו בעיניים. ההרגשה שעברה בי באותו זמן, הייתה ההרגשה הגרועה ביותר שעברתי בחיים שלי. להרגיש מנוצלת, רכוש של מישהו אחר, לא יכולתי להתנגד, כאילו באותו זמן לא הבנתי, לקח לי זמן לעכל. כיום אני יודעת שעשיתי טעות. קשה לי להגדיר את עצמי כמותקפת מינית, אולי בגלל עצם העובדה שאני לא. אבל מה שעברתי שם לא היה שיגרה, זה כאב. הוא חשב שזו שיגרה? בשבילו זה היה סתם? לא, בשבילי זה לא היה סתם. זה כאב לי. סיפרתי ל-2 חברות שלי. אף אחד אחר לא יודע על זה. ואני צריכה לבלות איתו, ההורים שלי מתים עליו. הם אוהבים את זה שהוא בא אלינו. אני לא יודעת, התבגרתי מאז, מאוד (גם ככה אני ילדה בוגרת, תוסיפו לזה עוד קצת). מאז הרבה עף ממני, אני כבר לא שטוטניקית, לא צוחקת, כאילו תקופת הילדות שלי עברה תוך דקה. עכשיו, אני יודעת שהוא רוצה אותי. הוא הראה לי את זה בעוד דרכים ש... לא אספר. אני לא מדברת על זה. אף אחד אחר לא ידע, רק אתם.
בנות, בנים הם לא תמיד חמודים, הידיד הכי טוב שלך יכול לראות בך יותר מידידה. הוא יכול לראות בך כמטרה, כמו שהידיד שלי ראה אותי, ילדה מפותחת, חבר'המנית, סקסית (כן, במידה מסויימת.), ראה אותי כיפה, כמושכת, וזה הגעיל אותי. אתם לא יודעים מה זה, בנות שעוברות תקיפה מינית (לפחות חלקן) - לא באמת עצובות, הן בשוק. כמוני. לא יודעות מה להגיד. אם יגידו לכן להיות איתו - אתן תהיו. כי, אתן לא מודעות. וזה קשה. וכואב. בנות, תשמרו על עצמכן! בת שיודעת לשמור על עצמה היא בת שיודעת להגיד לא! די! מספיק! הגוף הוא שלכן, לאף אחד אחר אין זכות לגעת בו. אפילו אם זה נראה לכן מקרה פעוט. נגעו בכן? עשו בכם מעשים שלא רציתם שיעשו? עברתן תקיפה. תתלוננו. זה הגוף שלכן. רק שלכן.
נאנסתי 3 פעמים, נענע.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
