חבורת נערים תקפה את הבלוגרית ANGEL כמעט ליד הבית והבהילה את חברותיה, שברחו מפניהם. עד אז היא סברה שזה כיף להיות "כוסית".
המקרה שלי הוא לא מקרה חמור של הטרדה מינית... אני ילדה שתמיד היתה ממש רזה ונמוכה ולא מפותחת עד גיל מסויים, בערך עד גיל 15, שאז התחלתי ממש להתפתח... אחרי שהתפחתי וגדלתי היו לי מיקרים רבים של הצקות בעניין הזה, אבל אף אחד לא היה בעל משמעות בעיניי כמו המקרה הראשון.
זה היה בתחילת כיתה י'. חזרתי עם חברה ואחותה הקטנה הביתה מחוג שחייה אומנותית, זה היה ערב קייצי כזה והשמש רק התחילה לשקוע. הייתי עייפה אחרי שעה וחצי של שחייה ובקושי סחבתי את התיק שלי עליי. המתנ"ס היה לא רחוק מהבית שלי ולכן גם ההליכה לא הייתה ארוכה. כדי להגיע הביתה (חברה שלי ואחותה גרו בניין לידי), היינו צריכות לעבור מרחק מסויים מהמתנ"ס, כמה וילות שהיו בדרך, להגיע לפארק שהיה מול הבית שלנו ואז להגיע הביתה. מול הפארק הזה היה מין כביש שכמעט אף פעם לא נסעו בו מכוניות, אז הוא שימש כשביל לאופניים.
הגענו לכביש הזה כשפתאום חבורה של איזה שבעה ערסים, כך נראה לי, התחילה ללכת אחרינו ולהציק לנו. לא יודעת איך, אבל חברה שלי ואחותה הצליחו להתחמק מהם ולהתקדם ואני לא. אני מניחה שזה בגלל שהייתי ממש מותשת מהשחייה. הם הקיפו אותי במעגל והתחילו להציק לי ולנסות לגעת בי. ניסיתי לעבור דרכם אבל הם חסמו לי את הדרך. חברה שלי ואחותה פשוט נעמדו באמצע הכביש ליד המעגל שהקיף אותי, ופשוט הסתכלו - הן לא עשו כלום וגם לא אמרו כלום. לבשתי שורטים קצרים מג'ינס בצבע ורוד וחולצת בטן ורודה עם שרוולים קצרים וזה איפשר להם להעביר עליי ידיים ולצבוט אותי ברגליים. לא ידעתי מה לעשות, הייתי המומה. זו הייתה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי.
ניסיתי לבקש מהם מספר פעמים יפה שיעזבו אותי ולבסוף שכן שלי, שמסתבר שהיה ראש החבורה הזאת, הופיע משומקום וצעק להם שיעזבו אותי. חמישה מהם עזבו ושניים נשארו. הם היו רק שניים ולכן כבר לא יכלו להקיף אותי, אבל הם חסמו לי את הדרך, ומרוב פחד ועייפות לא היה לי אומץ לרוץ ואיכשהו לברוח מהם. שכן שלי היה בצד השני של הכביש ולכן עד שהוא הגיע הם המשיכו להציק לי ולגעת לי בבטן, ברגליים, בידיים ובשיער. לבסוף, כשהשכן כבר היה מטרים ספורים מהמתרחש, הם נתנו לי לעבור אבל המשיכו ללכת אחריי. התחלתי ללכת יותר ויותר מהר עד שממש כמעט רצתי (לא יודעת מאיפה פתאום היה לי את הכוח לזה). אחד מהם פיגר מאחורה ולא הצליח להשיג אותי, השני היה עם אופניים ונסע אחריי, ולבסוף כשכבר כמעט הגעתי לפארק הוא שלח יד ונגע לי חטופות בחזה. זה כאב כי זו הייתה יותר מכה מנגיעה.
אחרי המקרה הזה ועוד הרבה מקרים דומים שקרו לי, הבנתי שבעצם זה לא תמיד משתלם להיות מישהי עם חזה גדול וגוף יפה. לא תמיד זה כיף להיות מפותחת. וזה לא תמיד נכון לקנא בבנות יפות. אמנם הייתי אחת מהבנות שפעם קינאו בבנות אחרות שהיו יותר מפותחות, אבל היום אני מבינה שזה ממש טיפשי. להיות מפותחת זה טוב ויפה אבל יש לזה גם השלכות. לצערי הרב,יש בנים (ותתפלאו שגם בנות) שתמיד מסתכלים לי על התחת, מנסים לגעת לי בחזה ומפשיטים אותו במבטים שלהם וזה ממש לא נעים. אני בטוחה שיהיו בנות שיגידו: "מה את מתלוננת? תגידי תודה שבנים בכלל מתחילים איתך!" אז רק שתדענה - שזה ממש לא כיף שבנים מתחילים איתך רק בגלל איך שאת נראית ורוצים אותך רק בתור אובייקט מיני.
ובנענע התפרסמה, בין היתר, התגובה המשובחת הזאת:
"רק לטיפה" אתה אומר? עשרות אם לא מאות פעמים שלחו אלי ידיים מימי בית הספר היסודי ועד היום! איזו הרגשה מזעזעת! וכשאנשים מתייחסים לזה כמוך, כך זה ממשיך וקורה... כבר הפך לנורמה, מה?
עוד עסקת טיעון מבית מדרשם של טימן-שפירא-ברוש. הפעם הם דווקא יצאו מגדרם.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
