ההיא מימין מתמודדת באופן קבוע עם שני אחיה שמנסים להציץ לה ולחברותיה.
אני זוכרת שכשהיינו קטנים, אחי התאום בן (שם בדוי) ואני היינו רואים בסודיות סרטי פורנו שאלוהים יודע מאיפה הוא היה מוצא אותם בבית... תמיד היו לנו סודות כאלו... אבל זה היה טבעי. סך הכל אנחנו בית מאוד פתוח וזה לא הזיק לאף אחד. אבל אולי בעקבות זה באו עוד דברים...
כשהיינו בני 13 לערך נסענו לברצלונה והכל הלך טוב עם הנסיעה. יום אחד אחר הצהריים, כשכבר השתקענו בחדר המלון שלנו (שנינו ישנו באותו חדר שינה), הוא פתאום הביא לי מכתב מוזר כזה... חצי קרוע (בטח סתם מצא אותו וכתב עליו) ואמר לי לפתוח את זה רק כשהוא לא יהיה בחדר... (בטח מהבושה) ואז להגיד לו אם אני מסכימה או לא. בכתב הקטן שלו קראתי משהו בסגנון של נהיה ערומים ונשחק משהו... או שניגע או משהו כזה... הייתי מזועזעת... קרעתי מיד את המכתב לחתיכות הכי קטנות שיכולתי כדי להעלים ראיות, וזרקתי את זה לפח מהר מנסה לשכוח כבר... לא עניתי לו כלום והתחמקתי ממנו, או שסימנתי לו "לא" עם הראש... אבל גם הוא לא דיבר על זה יותר מאז. אבל מאז חששתי ממנו, שיקח את זה ממני בכוח. כל מגע שהיה בינינו או כשהיינו לבד. והיו כמה סימנים... שאני לא רוצה לכתוב עליהם פה.
בחופש נסענו לגרמניה. אנחנו בני 14 וחצי כמעט עכשיו... אז בני 14, ישנו שלושתנו (אני ושני אחיי) באותו חדר במלון וההורים בחדר צמוד לידנו. יום אחד, כשישבתי במרפסת, אמא באה אליי בשקט ואמרה לי שאתמול היא ראתה את בן מציץ דרך החור של המקלחת בזמן שהתקלחתי, ואמרה לו "נו נו נו" אז שאני אזהר ואכסה את החור של המנעול... הרגשתי כל כך רע עם עצמי. ומגעיל.... בימים שאחר כך אף מגבת לא סיפקה לי מספיק הגנה. מה הוא חשב לעצמו?! דירת שני חדרים, שלא יראו אותו?!
עד שנסענו לגרמניה לא היו דברים מיוחדים, אבל אז הוא התחיל להציץ לי במקלחת ובזמן שאני מתלבשת... לא ידעתי איפה עוד להתחבא.. ואם הבית שלך הוא לא מקום בטוח, אז איפה כן??? והרי גם אחי הגדול עושה את זה.. :S ואח שלי הגדול תמיד מציץ דרך החור של המנעול לכל מיני נשים שמגיעות אלינו לבית. לפעמים הוא עשה את זה לחברות שלי. ואני נגעלת, אומרת לו להפסיק, אבל אני כל כך נבוכה... וכשחברה שלי שאלה אותי יום אחד על מה צעקתי לו שיפסיק, אמרתי לה שהוא סתם הציק לי... לא הייתי מסוגלת לומר לה על זה... היא לא הייתה באה אליי יותר או שלא הייתה יכולה להרגיש בטוחה... ומי היה מאשים אותה? כיום אני אשתמש בכל טיפת כוח שיש לי ואעיף אותו... אבל הוא כל כך חזק... ואני מפחדת ממנו... לפחות כלפי פנים. אבל זה כבר סיפור אחר.
גם אני הדחקתי. פתאום נזכרתי... וזה כואב. אני מרגישה מגעילה... זה חולני. פשוט חולני.... איך ילדים יוכלו ככה להתגונן..? על עצמם? מהמשפחה? איך? מה פה הגבול? הגבול הוא כשאתה מרגיש שמשהו לא נכון. ואפילו אם זו סתם הערה מציקה, ממישהו זר, מכר או אפילו קרוב משפחה, תפיחה על הטוסיק או מבטים לא ראויים... אפילו אמרתי לסבא להפסיק לעשות את זה. וכשהוא הפסיק זו הייתה כזאת הקלה... שווה לעבוד בשביל זה. זה שזה לא אמור לקרות - לא אומר שזה לא קורה! בנות/בנים, תתעוררו!
מוטרדות - נענע.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
