אלמונית בת 14 מוטרדת כבר שנתיים שלוש על ידי החבר של אמא שלה, שלא ממש מתייחסת לטענותיה.
אני כותבת את זה כי אני כבר לא יכולה. אני יודעת שאני עוד אצטער על זה שכתבתי פה לכן אני אכתוב הכל בנשימה אחת.
הסיפור הוא כזה. לי ולאמא שלי יש חבר משפחה כבר הרבה שנים. לאחרונה הוא התחיל לבקר אותנו די הרבה ואמא שלי די מגוננת עליו כל הזמן (חשוב להדגיש שאין לי אבא). אותו חבר, אמא שלי סומכת עליו. לכן יצא לא מעט שהוא מגיע אלינו כשאמא שלי בעבודה. אני לא יודעת אם זה בגלל החינוך שלו והעדה שלו אבל הוא נוהג כל הזמן לגעת בי, לחבק אותי, לנשק אותי וכל זה נורא מגעיל ומשפיל אותי. כל הזמן אני אומרת לו "די! תפסיק!"... אבל הוא מקבל את זה בהומור ולא מפסיק. לא מזיז לו בכלל מה שאני מבקשת. פעם הוא ממש הגזים אז הרבצתי לו, דחפתי אותו ומאז בעצם לא דיברנו. אמא שלי דיברה איתי ואמרה שהגבתי בהגזמה. היא לא האמת הבינה את ההרגשה שלי, היא הייתה שקועה בשלה. אני חושבת שהיא די מעריצה אותו. בסופו של דבר אני הייתי צריכה להתנצל בפניו והיא דיברה איתו כדי שיפסיק לגעת בי. אך הוא עדיין ממשיך לבוא אלינו הביתה בשעות שאמא שלי בעבודה והוא ממשיך לגעת בי בלי רצוני. וכמה שאני אגיד לו להפסיק הוא לא מקבל את זה. הוא חושב שאני צוחקת איתו. זאת הרגשה ממש נוראה כשאומרים למישהו להפסיק לעשות לך דברים לא נעימים והוא ממשיך בשלו. אני מרגישה מושפלת. לפעמים זה קורה גם לפני אמא שלי והיא עומדת ומחייכת, כאילו זה שום דבר ואני סתם ממציאה הכל, היא מחליטה במקומי שזה לא מפריע לי, שאני סתם ממציאה תירוצים.
לגבי הנגיעות שלו, הוא כל הזמן מנסה לגעת לי ברגליים, בגב, בידיים בעצם בהכל. פעם יצאתי לפגוש אותו כי אמא שלי ביקשה עם גופיה וחולצה ריצ'רץ' מעליה אז רציתי להתכסות והוא מסתכל לכיוון החזה ואומר לי "מה את מסתירה שם, אני כבר ראיתי כאלה". פעם הוא גם נישק אותי בשפתיים. בדרך כלל אחרי שאני רואה אותו אני פשוט מתחילה לבכות ומבטיחה לעצמי שבפעם הבאה שהוא עושה לי משהו אז אני באמת גורמת לו להפסיק. אבל בסופו של דבר שום דבר לא קורה ואני נכנעת. אני יודעת שזה לא צריך להיות ככה ושאני ילדה חזקה, אבל אני פשוט לא יכולה. זה משתק.
לאחרונה הוא הגיע שוב כשאמא שלי לא הייתה בבית. ושוב הוא נגע בי, חיבק אותי ונישק אותי. זה כל כך הגעיל אותי. התחלתי להתעצבן מאוד. והוא ראה את זה ואמר "אני יודע שאני מלחיץ" ואחרי זה הוא התקשר לאמא שלי ואמר שהייתי לא נעימה ושאי אפשר לדבר איתי. ואמא שלי התחילה את אחת השיחות החינוך האלה. כל הזמן אני אומרת לך על זה, אבל היא בשלה. היא לא מנסה להסתכל על זה מהצד השני. מהצד שלי. כל דבר שקורה לי בחיים היא מספרת לו. אמרתי לה לא פעם שתפסיק לספר לו דברים אישיים שלי והיא ענתה לי שזה כדי שהיא תוכל לעבור את זה ביותר קלות, כי גם לה קשה עם כל העניין. באותה פגישה הוא אמר לי "איך אני מת לנשק את השפתיים שלך". תפרשו אתם איך זה נשמע ומה אתם חושבים על זה, אבל אני יודעת שאני פשוט נשברת ומתפרקת. אמא שלי מעריצה אותו ומה שאני לא אגיד אליו סתם יגרור למריבה ולסכסוכים.
כשאני כותבת את זה אני פשוט בוכה ורועדת ותאמינו לי שזה לא בגלל הקור. אני יודעת מראש שכל מה שתגידו לי לא יעזור כי אתם לא באמת מבינים את המצב. לא סיפרתי הרבה פרטים. ואני באמת לא מאשימה אתכם. פשוט רציתי שעוד מישהו אחד לפחות ידע מה שעובר לי בלב ובראש.
את לא לבד - יוזמה דומה בתפוז.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
