כשהאחות הגדולה היתה בת 4, קרוב משפחתה בן ה-12 ששמר עליה לימד אותה את המשחק שבו מתפשטים, נוגעים ו"מנקים".
רציתי לספר לכם את הסיפור שלי... בתור ילדה וגם עכשיו כשאני בת 15, תמיד חשבתי לעצמי שלי זה לא יקרה כי אני יודעת מה לעשות. תמיד חשבתי שאם מישהו יבוא אליי ברחוב אז אני אקפוץ עליו או משהו בסגנון, אבל לא חשבתי שזה יכול לקרות גם בדרך אחרת - לא סתם זר ברחוב, אלא אנשים שאני מכירה ממש ממש טוב...
הסיפור הראשון שלי הוא מגיל 4. אני לא ממש זוכרת אותו, לאחרונה הוא שב ועלה. כשהייתי בת 4 נולד לי אח קטן, ובגלל שהוריי לא יכלו לטפל גם בי וגם בו, הם היו שולחים אותי לקרובי משפחה שגרים בעיר שלנו. היה להם בן שהיה גדול ממני ב-8 שנים. היינו ממש כמו אחים, גדלתי איתו וביליתי איתו המון זמן בילדות.
יום אחד אמא שלו ביקשה ממנו להישאר איתי ל-10 דקות כי היא רוצה לרדת לקנות משהו. הוא אמר לה "בסדר". אני שכבתי בחדר על המיטה וראיתי טלוויזיה, היינו לבד בבית והדלת היתה נעולה. הוא אמר "בואי נשחק משחק", ובגלל שכל כך אהבתי אותו אמרתי "למה לא?!". הוא אמר שאנחנו צריכים לקפוץ על המיטה וכל אחד בתורו מוריד בגד. התחלנו לשחק והורדנו את כל הבגדים. כשרציתי להתלבש, הוא אמר לי "לא, עוד לא סיימנו לשחק". אמרתי לו "נו מה עכשיו" והוא אמר שאנחנו צריכים להמשיך לקפוץ. טוב המשכנו לקפוץ, כבר עברו יותר מ-10 דקות אני חושבת.
פתאום הוא קפץ עלי ונשכב עלי והתחיל לזוז. היום אני מבינה למה אבל אז?! מה יכולתי להבין? חשבתי שלא נוח לו והוא רוצה לקום. הוא קם והמשכנו לקפוץ. התחלתי להתעייף, אמרתי לו שאני לא רוצה יותר לקפוץ. הוא אמר "זהו, עוד מעט אנחנו מסיימים לשחק. עכשיו צריך לקפוץ ותוך כדי קפיצה צריך לגעת אחד לשני במשמו שלנו". לא רציתי אבל לא היה לי נעים להרוס לו ת'משחק אז עשיתי מה שהוא אמר. נגעתי לו והוא נגע לי. אמרתי לו שזהו, אני לא רוצה יותר, הוא אמר "בסדר, תשכבי ותחזרי לראות טלוויזיה". נשכבתי והוא נשכב לידי, כשאנחנו עדיין ערומים.
אני שקועה בטלוויזיה והוא מסתכל עלי. לא התייחסתי, כשפתאום אני מרגישה כואב למטה. אמרתי לו "די, זה כואב!" והוא אמר "אל תדאגי, יש לך לכלוך, אני מוציא לך". אמרתי לו שיוציא מהר כי זה כואב, לא היה לי נעים שזה כאב. פתאום אמא שלו חזרה. היא דפקה בדלת כי היה נעול. הוא התלבש מהר והכניס אותי לשירותים ופתח לה את הדלת. היא שאלה איפה אני והוא אמר שהיה לי פיפי והוא לקח אותי לעשות. זהו, יותר אני לא זוכרת אם היה או לא, שבמשך שנים שכחתי את זה. בטוח שגם הוא לא זוכר, זה היה מזמן. אנחנו עדיין חברים הכי טובים ואני הכי אוהבת אותו בעולם...
שמור אותי מאוהבי, נענע.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
