mybody

אחרי הרבה שנים, אלון מצטער על כך שלא תמך בחברתו ש"כמעט נאנסה" והיתה זקוקה לו. 

בתיכון היתה לי חברה. מתישהו לקראת סוף היחסים שלנו היא עברה "כמעט אונס" אצל איזה "ידיד" שהיא "הכירה פעם באיזה פאב" והיה נורא נחמד ונתן לה איזה שרשרת סתם במתנה כי "היא תהיה יפה עליה"... אני חושב שהוא הזמין אותה הביתה וכשהיא הגיעה אליו הוא הסתובב בבוקסר ובלי חולצה בבית או משהו כזה. בסוף הוא ניסה לשכב איתה בכוח אבל היא הצליחה לברוח ממנו... ואני זוכר שכשהיא סיפרה לי על זה ממש כעסתי עליה, אמרתי לה "מה??? הוא היה חצי ערום בבית ולא אמרת לו כלום על זה? זה לא הביך אותך אפילו?" וכל מיני דברים על "ההורים שלך לא אמרו לך אף פעם לא ללכת לבד לבית של גברים שהם ’סתם נחמדים בלי סיבה’?" ואני זוכר איך שהיא נשברה לגמרי מהכעס שלי עליה. היא אמרה לי "אתה הבנאדם הכי קרוב אליי, אני אוהבת אותך, למה אתה לא אוהב אותי?" אבל אני לא יכולתי להתמודד עם זה ונפרדתי ממנה אחרי כמה זמן... הכי הרתיח אותי זה הכלבלביות שלה, שהיא היתה מוכנה לעשות הכל כדי שאני לא אכעס עליה... אמרתי לה שהיא מגעילה אותי... לקח לה הרבה מאד זמן להתחיל לכעוס עליי...

אני לא יודע למה לקח לי כל כך הרבה זמן להבין בכלל "מה היא עוד כועסת עליי פתאום?" ובאמת, אחרי ששנינו גדלנו, מאד קרוב אחד לשני, עם שנים של כעס ושנאה ממנה כלפיי, בסוף היא סלחה לי... או אולי התגברה אבל לא סלחה... ואני לא יכול להסתכל אחורה מבלי לכעוס על עצמי ולהכות על חטא... אני לא יודע למה לא הייתי שם בשבילה... גם אם היא סולחת, אני לא יכול לסלוח לעצמי, על כך שהייתי כזה פחדן וברחן, במקום להגיד לה שהיא מקסימה ומדהימה ואנחנו בעסק הזה ביחד. רק אחרי הצבא בתור מפקד, הבנתי שהגברים האמיתיים באמת לוקחים אחריות, כשצריך להסתער מול אש חיה - מסתערים! בלי לשאול שאלות! וכשצריך לאהוב, אוהבים! פשוט אוהבים! ולפעמים קשה לאהוב... כשכועסים, ובמיוחד כשלא מבינים (מה חשבת כשהתלבשת ככה?) וכשאתה אומר לעצמך "מטומטמת". צריך להיות באמת גבר בשביל פשוט לאהוב!

אני יודע שזה קרה לה עוד פעמיים לפני הפעם ההיא, אולי היא אחת כזאת שזה קורה לה, אני לא יודע, וזה גם לא מעניין אותי איזה מין "אחת" היא... אבל כמו שהיא נכנסה לי אז לחיים, ככה היא גם נעלמה מהם. אף פעם לא הייתי מאוהב בה, אבל בתקופה ההיא הייתי גם ממש מגעיל, פשוט לא שמתי עליה. יצא לי לראות אותה כמה פעמים מאז ואני עוד שומע עליה פה ושם מחברים משותפים. היום היא מציירת, לומדת בחו"ל, עובדת עם ילדים עם קשיי למידה, ותקשיבו כולכם - ותקשיבו כולכן - היא היתה החברה שלי פעם, וזה אומר שהיא בן אדם מיוחד, בשבילי. היום היא הפרח הכי יפה וטוב לב בעולם! ולא צריכה טובות מאף אחד! ובשבילה אני תמיד יהיה זה שלא היה שם כשהיא היתה צריכה! ומאד קשה לי להתעלות על הכתם הזה, בפני עצמי... וזה אולי העונש שלי... עונש חינוכי אולי, אבל אולי תתבגרו, לפני שתפגעו במישהו, ותבינו שמי שתותח, כשצריכים אותו, הוא פשוט אוהב, בלי שאלות...

... אני לא מדבר על לאהוב בתור חבר וחברה שמאוהבים, אני מדבר על אהבה במובן שעליו חושבים פחות - אהבה כמו שאבא אוהב את הילדים ולא מוותר עליהם גם כשהוא כועס, או כמו שאתה אוהב את החברים שלך ומוכן לעזור להם אם הם צריכים משהו גם אם לא הכי בא לך עכשיו... אני מקווה שיש לכם אנשים שאתם אוהבים חוץ מבני הזוג שלכם, גם בלי להיות מאוהבים בהם... ילדים, חברים, הורים... זה לא יותר מאהבה, אהבה זה בדיוק העניין, פשוט לדעת שעכשיו זה לא הזמן לשאול למה עשית ככה ולמה עשית אחרת, כי זה כבר לא ישנה וכי למרות שמאד הייתי רוצה, אני עדיין לא שותף בהחלטות שהבחורה ההיא החליטה לקבל, במקום זה פשוט לתת לה את מה שהיא באמת צריכה, שמישהו יהיה איתה, ושיהיה בצד שלה כדי לתמוך בה...

פורסם גם בנענע.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]