mybody

ת' זוכרת שלוש סיטואציות מיניות מהסוג ש"לא היה צריך להיעשות" עם בן דודה.

ניסיתי להכחיש כל השנים. כל פעם שהמחשבה עלתה בראשי, הייתי כועסת עליה ומעיפה אותה משם בכח. זה היה בכיתה ה', הייתי בת 10. כבר הייתי מפותחת, אבל כל כך תמימה. תארו לעצמכם - כיתה ה', כל פעם שאני פוגשת ילדה בכיתה ה' אני נזכרת. אני מתחננת שלא יקרה לה מה שקרה לי. כיום אני בכיתה י"ב. זה תמיד שם. זה חלק ממני. אבל זה עמוק עמוק בתוכי... ואני, מרוב הכחשה, כבר מתקשה לזכור בעצמי. אני זוכרת כמה תמונות מדוייקות בראש... מעבר לזה - כלום. בכל זאת.. זה היה מזמן. אני זוכרת 3 סצנות שקרו לי איתו.  עם בן דוד שלי. הוא היה אז (גם כיום) 3 שנים מעלי - בכיתה ח'.

הסצנה הראשונה שאני זוכרת היתה בסלון שלהם... שיחקנו "הפלות", מן משחק שיווי משקל כזה... ואני זוכרת שהייתי ממש טובה בזה... בהתחלה הוא שיחק עם אח שלי, עם בני דודים אחרים שלי... וגם איתי בסופו של דבר... הבית היה ריק ושיחקנו הפלות... וכאשר הוא הפיל אותי בסופו של דבר, שנינו היינו למטה על השטיח, הוא נפל ביחד איתי, בכוונה... ונתן לי נשיקה על הפה. בלי שהספקתי להגיב בכלל. זה היה מוזר... לא ידעתי למה מה מו. ניסיתי להכחיש... אמרתי לעצמי שזה סתם... כמו נשיקה רגילה, רק על הפה. אני זוכרת שאחרי זה הייתי מבולבלת ולא ידעתי אם זה בסדר או לא. רציתי לספר לאמא אבל פחדתי. מאוחר יותר אני זוכרת שחזרנו באוטו הביתה. ולא ידעתי אם לספר או לא. אמרתי לעצמי כל הנסיעה שזה סתם. שזה היה סתם. שזה לא משהו רע. נשיקה רגילה חסרת משמעות. כל הזמן אמרתי - זה סתם. זה סתם. זה רק בראש שלך. רק ידעתי שאני מרגישה ממש רע. אף פעם לא הרגשתי רע כמו אז. היתה נסיעה איומה, ורק שמחתי שאני כבר לא שם איתו.

הסצנה השנייה שאני זוכרת... הייתה גם אצל דודים שלי... אני זוכרת שישבתי עם אמא, דודה וסבתא למטה במטבח... דיברנו על כלום... כרגיל. בן דוד שלי ואח שלי חברים מאוד טובים. אח שלי הלך לאנשהו... יכול להיות שיצא מביתם של דודיי לחברים, אם אני זוכרת נכון... והבן דוד שלי קרא לי מלמעלה... בהתחלה לא עניתי... אני לא זוכרת למה... אולי זה נראה היה לי חשוד... כי זכרתי מה שקרה על השטיח. ואז אמא ודודתי אמרו לי "הוא קורא לך... תעני לו!"... אז צעקתי לו מלמטה "מה?"... הוא אמר לי לעלות למעלה. עליתי למעלה. הוא הכניס אותי לחדר שלו ונעל את הדלת. שאלתי מה הוא רוצה, הוא אמר לי לשבת על המיטה. ישבתי. הוא התיישב לידי. הוא התחיל לדבר איתי בצורה מוזרה. זה ממש מפחיד אותי להיזכר בזה עכשיו. ועוד לכתוב את זה פה. אני כולי מתרגשת ונזכרת לאט בסצנה השלמה. בתהליכים. במה שהיה לפני. וזה מפחיד. זה מאוד קשה לי... אני כולי מצטמררת מהזיכרון. הוא התחיל לדבר אלי מוזר... בטון שונה... עד עכשיו הוא ואח שלי כל הזמן רבו איתי ולא רצו לשחק איתי... לא הבנתי מה שונה. למה הוא קורא לי... למה הוא מדבר איתי בנחמדות.

ואז הוא שאל אם זה בסדר שהוא יכניס את היד שלו לתוך החולצה שלי. לא ידעתי איך להגיב. התביישתי. אמרתי שאני לא יודעת. או שאמרתי כן. כי פחדתי, אני לא זוכרת. הוא נגע בי... לא רציתי את זה. שנאתי את המגע שלו עלי. אבל שתקתי. ואז הוא לקח את היד שלי והעביר אותה על התחתונים שלו, על גבי הזין שלו, בלי לשאול. ואז הוא שאל אם אני רוצה להכניס את היד שלי לבפנים, אל תוך התחתונים. אמרתי בהחלטיות שלא. ואז הוא אמר שבגלל שאני נגעתי לו בזין עכשיו גם לו מותר לגעת בי... נדמה לי שהוא שאל אם יש לי התנגדות... אמרתי שלא. פחדתי. כל כך פחדתי. הוא הכניס את היד שלו לתוך המכנסיים שלי. אני לא זוכרת יותר מזה, רק שכל הזמן הזה שהוא עשה את זה הסתכלתי לצד השני, נבוכה כולי. אחר כך אמרתי שאני צריכה ללכת. וברחתי משם.

הסיטואציה השלישית שאני זוכרת קרתה ביום ההולדת של אחותי וחברה שלה. הן עשו ביחד מסיבה... והמסיבה עם כל החברים הייתה בבית של חברה של אחותי. גם בני-הדודים שלי היו. כן, גם הוא. הוא כל הזמן נצמד אלי. ואני ניסיתי לא להתקרב אליו... כל הזמן להיות עם אמא... לא להסתכל עליו... לא להקשיב לו. שנאתי אותו. פחדתי ממנו. ואז הוא אמר לי לבוא איתו... והתעקש. באתי איתו. הוא הוביל אותי למרתף של המשפחה הזאת. היה שם מחסן כזה... והרבה כיסאות פלסטיק גבוהים. אני ישבתי על ערימה אחת, והוא ישב על אחרת. והוא התחיל שוב לדבר... בצורה מוזרה. אמר שהוא רוצה לדבר איתי אם אני לא טועה. ואז הוא נישק אותי בפה... ואמר לי לשתף פעולה. הייתי רק בכיתה ה'. מעולם לא התנשקתי. ניסיתי לעשות תנועה כמו בסרטים. ואז הוא אמר לי שזה לא מספיק ודרש שאתנשק עם הלשון... הוא הכריח אותי. עשיתי מה שיכולתי. קצת אחרי, אם אני לא טועה (או שזה היה מאוחר יותר wannabe בחלום)... באיזשהו שלב אמא של החברה של אחותי ירדה למטה... לקחה משהו מהמחסן ועלתה למעלה. אני זוכרת שזה היה כאשר היה מתח מאוד גדול בחדר. עד היום אני לא מבינה למה היא לא עשתה משהו. אני כמעט בטוחה שזה היה מציאותי. אבל בגלל שזה היה כל כך מזמן, זה גם הגיוני שרק חלמתי על זה. ואז זה מקבל משמעות אחרת. משמעות שהייתי רוצה מישהו שיציל אותי מזה. שימנע את מה שקרה.

הדחקתי המון. לא היה מגע מיני. אבל היה משהו שלא היה צריך להיעשות. משהו שחוזר אלי בזיכרונות הרבה פעמים. היו לי המון סיוטים על זה. משהו שמטריד את השלווה שלי, משהו שאני תמיד אזכור, שנאה שלא תעזוב אותי, שחוזרת אלי בכל פעם מחדש כשאני רואה אותו. אני זוכרת שבכל פעם שההורים שלי אמרו שנוסעים לדודים... שנאתי את זה. שנאתי לבוא לשם... לראות אותו. להסתכל עליו. כל פעם מחדש שנאתי את זה. זה היה נורא מבחינתי. מאז לא אמרתי לו שלום כשבאתי, לא הסתכלתי לו בעיניים, הוא דיבר איתי ליד ההורים כאילו רגיל. ועל זה עוד יותר שנאתי אותו. העמדת הפנים... הלגמרי מושלמת. בלי בושה. בלי כל קושי. אמא שלי כל הזמן החמיאה לו על כמה שהוא טוב בלימודים וכאלה. ואני כל הזמן אמרתי לעצמי שאם היא היתה יודעת את האמת, היא הייתה מתעבת אותו.