ל-tangerine קרו שלושה מקרים. בראשון מדובר בחשש המוכר מפני גברים במכונית שנועצים בך עיניים (גם אם לא בהכרח מדובר בהטרדה), בשני - גבר "נרדם" לידה באוטובוס כדי שלא תוכל להגיד לו כלום כשהוא שולח ידיים, ובשלישי - מורה בחדר כושר תקע בה מבטים של סוחר בשר.
אני קוראת פה כבר זמן מה, ואפילו מזדהה עם חלק מהסיפורים... אז אני אוזרת עכשיו אומץ ואספר על 3 מקרים שקרו לי...
הפעם הראשונה הייתה בכיתה י' או י"א, הייתי עם חבר שלי באירוע של המשפחה שלו באזור התעשייה בעיר שלנו... רבתי איתו ויצאתי החוצה, ישבתי על השפה של הכביש מחוץ לאולם, כשפתאום עצר לידי רכב שהנהג שלו היה נראה קצת חשוד... אני לא יודעת אם באמת הייתה לי סיבה להילחץ, כי ישר אחרי שהוא הסתכל עליי הרמתי טלפון לחבר שלי והתחלתי לבכות לו שיבוא לפגוש אותי כי אני מפחדת. חצי מהשיחה נראה לי שבכיתי ולא דיברתי ורצתי מהר מהמקום לכיוון האולם, והאיש נסע משם לבסוף. אז אולי זה לא כזה רציני כי לא באמת קרה לי משהו, אבל זה היה יכול להיגמר לגמרי אחרת.
מקרה שני קרה בכיתה י"ב, כשנסעתי לפגוש את חבר שלי בעיר אחרת. התיישבתי ליד החלון באוטובוס וליד התיישב איש שמן (אני לא מוצאת מילה אחרת שתתאר אותו). הוא היה מבוגר, אני מעריכה שהוא היה כבן 60. כבר כשהוא התיישב לידי שמתי לב שהוא נצמד אלי יותר מדי, וחשבתי או שניסיתי לשכנע את עצמי שזה רק כי הוא שמן.
כבר בתחילת הנסיעה הוא נרדם ולא יכולתי שלא לשים לב שהיד שלו מחליקה לכיוון איבר המין שלי. חשבתי שאולי זה בגלל הנסיעה, אבל בשלב מסוים כשניסיתי לדחוף את היד שלו ממני ושמתי לב שהוא מתנגד, הבנתי שזה בכוונה, וכנראה שהוא לא באמת ישן אלא רק מעמיד פנים. שמתי את ידי על הרגל שלי וניסיתי בכוח לדחוף את היד שלו ממני אבל לא הצלחתי... ניסיתי להתעסק בדברים אחרים: קראתי ספר, הסתכלתי החוצה מהחלון ורק התפללתי שהנסיעה הזאת תיגמר כבר. הנסיעה נמשכה בערך שעה, אולי יותר, וכל הדרך התאמצתי להרחיק את ידו ממני. עצרתי בכוח את הדמעות שלי.
בשלב מסוים הסתכלתי עליו כדי לזכור טוב טוב איך הוא נראה, וכל כך רציתי לעוף משם, לעבור מקום, או שאולי מישהו ישים לב למה שקורה. כמובן שזה לא קרה. אני לא יודעת למה לא היה לי אומץ לצעוק עליו או משהו כזה. לבסוף, כשהגעתי לתחנה המרכזית באותה עיר, ישר ברחתי מהאוטובוס, כיביתי את הפלאפון ולא הודעתי לחבר שלי על זה שאני לא באה. תפסתי ישר אוטובוס הביתה. כשהגעתי, ישר התקשרתי לידיד שלי. נפגשתי איתו וסיפרתי לו מה קרה. אז נשברתי ובכיתי המון. מאז אני לא יושבת יותר באותו מקום באוטובוס ואני יותר לחוצה תמיד כשאני ליד אנשים, כי אני תמיד חושבת שהם רוצים לעשות לי משהו. (לא זכיתי לשום אמפתיה מהחבר שלי לאחר שהוא שמע על המקרה, יותר הזיז לו שלא באתי לפגוש אותו, אבל זה כבר לא קשור).
והמקרה השלישי שפחות נחשב להטרדה, זה מאמן אחד אצלי בחדר כושר שהציק לי במשך חצי שעה וניסה להתחיל איתי, וחקר את הגוף שלי מילולית וגם בעיניים כאילו אני בשר שמוצע באיטליז. הוא היה כבן 35 והגעיל אותי שהוא מנסה להתחיל עם קטינה. מאז אני מנסה להתחמק ממנו כשאני מגיעה לשם, והוא מציק לי הרבה פחות.
אני מניחה שיחסית היה לי מזל בכל המקרים שלי. ואני משתדלת לא לייחס להם יותר מדי חשיבות. רק בנות (וגם בנים) - תשמרו על עצמכן/ם ותקבלו את האומץ שלי לא היה להעיר אם משהו כזה קורה.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
