ה' הוטרדה על יד ארבעה במבני משפחתה הקרובה ולמדה שהיא יכולה לסמוך רק על עצמה.
חשבתי הרבה אם לכתוב או לא, בסופו של דבר החלטתי לכתוב. אין לי אומץ לספר את הכל למישהו, יש רק כמה אנשים שיודעים קצת, אבל הם פשוט לא מבינים כמה קצת הם יודעים וכמה עוד יש לי בלב ואיך אני לא יודעת מה לעשות כדי להתמודד עם זה.
הסיפור שלי מתחיל מגיל קטן מאוד, אני משערת שזה היה בערך גיל 5-6. אני אכתוב על דוד שלי, אח של אמא - ג' לצורך העניין. שני בני דודים שלי, שהם אחים, מ' ו-א', ועוד בן דוד ר', וכולם פגעו בי בגיל קטן. תמיד חשבתי שאני אשמה, כי מה הסיכויים שארבעה אנשים מהמשפחה עושים לי דברים כאלה, דווקא לי ולא לאחרות? היום אני מאמינה שאני לא אשמה כי מה כבר ילדה בגיל כזה יכולה לעשות כדי לגרום לזה?!?!
אז... הבית שלי תמיד היה כזה שכולם באים אליו, כל הדודים היו מבקרים, אפילו סתם בלי סיבה. הרבה היו נשארים לישון אצלנו והיו גם מנצלים את זה, לרוע מזלי... מגיל קטן דוד שלי ג' נהג לגעת בי בחזה ובאיבר המין שלי. הייתי בורחת ממנו באופן קבוע. הוא היה ישן אצלנו לפעמים, ובלילה היה בא למיטה שלי, מושך את היד שלי ושם אותה איבר מינו. פחדתי, עשיתי את עצמי ישנה אבל לא התנגדתי. הוא היה מעיר הערות ואני הייתי מתעלמת. חשבתי שאמא בחיים לא תאמין לי - היא כל כך אוהבת אותו. לפני כמה שנים הוא נפטר והאמת היא שלא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה. הייתי עצובה ובכיתי בעיקר בגלל שראיתי את הכאב של אמא שלי והמשפחה כולה.
א' היה נוהג לקחת אותי לחלון להראות לי מכוניות, להסביר עליהן, ותוך כדי כך להישען עליי מאחורה ולשפשף את איברו על גופי. הוא היה נוגע בי כשאף אחד לא היה רואה ואני כמובן פחדתי להגיב.
מ', אח של א', היה לוקח אותי מהגן. יום אחד כשאמי היתה במטבח ואני בסלון, הוא נכנס לחדר שלי ואני ישבתי מול הדלת, צפיתי בטלוויזיה. הוא הוציא את איבר מינו וקרא לי. הסתובבתי והוא שאל אותי אם ראיתי כזה פעם. רצתי למטבח, לאמא,אבל לא סיפרתי לה כלום. הוא היה מטריד אותי באופן קבוע, מכניס את ידו מתחת למכנס שלי ומלטף את איבר המין שלי. לא הבנתי מה הוא עושה אבל הבנתי שזה אסור. הוא היה ענק לעומתי ואני פחדתי להגיב, הוא היה כל הזמן אומר לי שאני נורא יפה וכמה חבל שאני לא לגילו, שאני הילדה היפה ביותר שהוא מכיר ושאין אחת שדומה לי.
יום אחד הוא ישב איתי ליד המחשב, בערך בגיל 12, ושאל אותי אם כבר יש לי שערות באיבר המין. אמרתי לו שלא והוא אמר לי שכשיצמחו לי שערות זה יהיה סימן לזה שאני כבר מוכנה ושהגוף שלי בשל לקיים יחסי מין מלאים. ידעתי שבת דודה שלי עמדה מחוץ לחדר ושמעה הכל, אבל לא היא ולא אני לא פתחנו את הפה, אפילו לא דיברנו על זה. אחרי תקופה מסויימת הוא בא אלינו שוב. הייתי במכנס קצר וכשנשארנו לבד הוא אמר לי שהוא ראה שיש לי כבר שערות. ברחתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת ולא יצאתי עד שהוא הלך. זה נפסק אחרי המקרה הזה ולאחר כמה שנים הוא התחיל להתקשר אליי. ידעתי שהוא לא יכול לעשות לי כלום דרך הטלפון, אבל בכל זאת פחדתי לא לענות. הוא היה יושב איתי על הקו שעות, מספר לי כמה הוא מתגעגע אלי, אל הגוף שלי וכו'. זה הפסיק כשאזרתי אומץ וסיפרתי לחברה שלי חלק מהדברים. ביקשתי ממנה שתעשה קול של בן ותגיד שזה החבר שלי ושלא יתקשר למספר הזה יותר. אחרי זה הוא הפסיק להתקשר. ביום כיפור האחרון הוא התקשר לבקש סליחה.
ר', עוד אחד מבני דודיי המהוללים, בערך בגיל 6 סגר אותי בחדר והתחיל לנשק אותי, ואני - איך לא? מפחד לא הגבתי. אחרי הפעם הראשונה הוא היה עושה את זה בכל פעם שהיינו נשארים לבד. מושיב אותי עליו, מחכך בין האיברים שלנו, מנשק אותי ונוגע בכל גופי. בשלב מסויים הוא הפסיק לבוא אלינו, וכשהייתי בגיל יותר בוגר הוא בא אלינו שוב. הוא הכניס אותי לחדר ואמר לי "בואי נעשה מה שעשינו כשהיינו ילדים". הפעם נאבקתי בו. אמרתי לו שאני לא מוכנה, אבל איכשהו הגענו למצב שבו אני שוכבת, קפואה, הוא לידי נוגע בכל גופי. אבא שלי ישן באותו הזמן, רק הוא היה בבית. ר' לא שמע שהוא התעורר. הוא בא לחדר, ראה אותנו והתחיל לצעוק "מה קורה פה? מה אתם עושים?" ר' לקח את הדברים שלו והסתלק, אני רצתי לחדר שלי ונשארתי שם. בבוקר שאחרי, אבא שלי קרא לי לחדר שלו והתחיל לספר לי על איך שבנים בגיל הזה מפתים ילדות וכמה שזה לא בסדר - הוא אפילו לא הבין ולא חשב שאני לא רציתי את זה! ניסיתי לברוח ולא היתה לי הגנה! הוא חשב שהכל היה מרצוני...
כל הדברים האלה הם קמצוץ ממה שקרה לי, ולתאר את ההרגשה שלי כפי שרואים - אפילו לא ניסיתי, כי זה דבר שאי אפשר לתאר. חייתי עם זה את רוב החיים שלי, והיום, כשאני כבר יכולה להגן על עצמי מפניהם, אני לא מסוגלת להגן על עצמי מפני עצמי. הפחדים שלי תמיד בלב, זה לא עוזב אותי לרגע.
התחלתי להפנים את כל מה שקרה בערך לפני שנה וחצי, כשסיפרתי לחבר שלי על מ'. לא היה לי אומץ לספר לו על האחרים, בין היתר מפני שיש לנו בן דוד משותף (הוא מצד האבא ואני מצד האמא) והבן דוד המשותף הזה הוא ר'. אני לא יכולה לראות אותם ביחד ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שהוא יוצא איתו לבלות, אבל לספר לו - אין לי אומץ. אני לא יודעת למה כל זה נפל דווקא עלי וכנראה שבחיים לא אדע, אבל מצד שני מרגיעה אותי המחשבה שהדברים האלה לא עוברים על בת דודה שלי שאני כל כך אוהבת, או על אחותי.
מעולם לא סיפרתי לאמא. תמיד היתה לי הרגשה שהיא יודעת ולא אומרת כלום. אחרי הכל אלה אחיינים שלה וזה אח שלה, אני בטוחה שהיא הבינה ואני גם יודעת על הבת דודה שלי ששמעה את השיחה עם מ'. משום מה אף אחד לא פותח את הפה, לא אומר ובטח שלא עוזר, אז הבנתי שזה מה שנשאר לי - רק אני. ואם אין אני לי, מי לי? ועם המשפט הזה בראש אני עושה כל דבר ומנסה להתקדם עכשיו, כשאני כמעט בת 19, לחיים עצמאיים, בתקווה להתרחק ולנסות לשכוח.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
