K נתקלה בלא מעט גברים שהציעו לה, חשפו בפניה, שאלו אותה, הזמינו אותה לביתם... פלא שהיא לא יוצאת מהבית בלי ליווי?
לא פעם ולא פעמיים הוטרדתי על ידי גברים חסרי שכל... אני זוכרת שכשהייתי יותר קטנה (כיום אני בת 16 וחצי), תמיד היה מסתובב איזה גבר בשנות ה-40 שלו ושואל שאלות מוזרות, אם אני מכירה את זאת או את זאת, ופעם כשהייתי עם אחותי הקטנה שהייתה בת 3-4 הוא עצר אותי ברחוב ושאל איפה יש שירותים. אמרתי לו שאני לא יודעת, והוא התעקש ושאל שוב. אז אמרתי לו "אדוני, אני לא יודעת, להתראות!". הוא שוב עצר אותי ואמר לי "אבל אין איזה מקום פה שאפשר... *שתיקה*, את יודעת מה זה צרכים של גברים?" אמרתי לו שלא, וביי. והוא שוב התחיל לדבר "שפיך, זה דבר שבנים צריכים לפעמים..." ואני הופתעתי שבן אדם בגילו מספר לי על זה. ואז הוא עוד שאל אותי איפה יש פה קופת חולים כדי שהאחיות יבדקו לו את השפיך, ואז ברחתי ממנו עם אחותי הקטנה בידיים.
אחד המקרים שאני עוד זוכרת, זה בחופש הגדול. כשהייתי בדרך הביתה, יצא גבר מהבית שלו, בית על הקרקע, והתחיל לקרוא לי ולא רציתי לבוא, מן הסתם. אז התחלתי לצעוק עליו שיחזור הביתה חזרה ויעזוב אותי בשקט. ואז הוא עמד בפתח הבית שלו על המדרגות והוריד מכנסיים והתחיל לאונן, זה היה ממש דוחה... הוא תמיד מטריד בנות בצורות מוזרות כאלה ושואל אם אנחנו רוצות להתחתן איתו וכאלה, יש לו בעיה בראש. פעם הרבצתי לו עם מחברת וברחתי. ומאז הוא הרבה זמן לא התקרב אלי... עד המקרה עם האוננות...
מקרה נוסף שקרה ממש ממש מול הבית... עצר אותי גבר בשנות ה40-50 שלו, ושאל מה קורה, איפה אני גרה וכאלה. היה כבר חושך, ערב, אמרתי לו שזה לא עניינו והמשכתי ללכת. ואז הוא צעק לי "חכי, יש לי שאלה!", ורציתי כבר לעלות הביתה אבל לא רציתי שיראה איפה אני גרה. אז החלטתי להמשיך ולא להכנס הביתה, ובשיא הטמטום הסתובבתי ואמרתי לו "מה?" הוא אמר לי "רוצה לבוא איתי הביתה?" ואז אמרתי לו "לא". קיללתי אותו והלכתי. הוא תפס לי ביד בחוזקה ואמר לי "לא, בואי נלך הביתה, לבית שלי, אין לי אף אחד בבית ואני מבטיח לך שיהיה כיף וזה, בואי בואי". זה כל כך הלחיץ אותי שהבאתי לו בעיטה לרגל ואז ברחתי לכיוון מרכז החנויות שליד הבית שלי וקראתי לאבא שלי שיבוא לקחת אותי. אחרי שנה ראיתי את הבן אדם הזה בדרך לחברה אחרת הביתה, אבל הוא סתם הסתכל עלי במבט ממזרי כזה והתחלתי לרוץ משם.
המקרה הכי מפחיד שקרה לי, שוב כשהלכתי הביתה, מישהו היה בחדר של הפח, והיה כבר חושך בחוץ, בערך 9-8 בערב. חשבתי שהוא סתם מישהו שמחטט שם בזבל אולי... אז המשכתי ללכת, אבל כשהסתובבתי ראיתי שהוא מסתכל עלי במבט כזה, מפחיד ומרושע, כאילו שהוא הולך לעשות משהו. אז התחלתי ללכת מהר והוא התחיל לרוץ לכיוון שלי. הוא רץ אחרי, זה היה כל כך מפחיד, רצתי כמו משוגעת לבניין שלי והתחבאתי באחת הקומות בחושך במקום שידעתי שהוא לא ימצא אותי, וחיכיתי שם חצי שעה עד שלא שמעתי שום רעש מבחוץ. אחר כך עליתי הביתה ובזה נגמר הסיפור. מאז אני לא הולכת בלי ליווי הביתה, ותמיד יש עלי משהו שיגן עלי... ואני גם תמיד מסתכלת אם יש מישהו בחדר הפחים.
K הגיבה לכם:
ברור שהמיקרים הפחידו אותי, אבל לא עד כדי כך שלא רציתי ללכת לבד הביתה. מה שגרם לי לזה היה דווקא מיקרה שקרה לילדה בת 6 או 8 שגרה בתחילת השכונה שלי. היא שיחקה עם חברה בחוץ מתחת לבניין בערך ב-7 בערב, ובא גבר עם מסיכה שחורה על הפנים, ופשוט לקח אותה. החברה שלה רצה הביתה לספר להורים והזמינו משטרה והיו בלאגנים, מן הסתם, ולא מצאו את הילדה לא כלום. רק אחרי שעתיים הילדה חזרה לבד הביתה, עירומה, ופחדה לספר לאנשים את מה שקרה לה כי הוא איים עליה. אני לא רוצה לתאר לעצמי אפילו מה עבר עליה |: זה הפחיד אותי אימים ועכשיו גם לא נותנים לאחותי הקטנה להיות לבד בחוץ, ביחוד בערב.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
