זהירות - טריגר!!!
ר' נאנסה במסיבה על ידי ידידיה הטובים כשהיתה בת 13. לטענתם - הם לא זוכרים דבר מהאירוע.
אני זוכרת שהייתי בת 13. זה לפני שנתיים. היתה מסיבת יומולדת לחברה טובה שלי. ולא באו המון ילדים... איזה... 7 בנים ו-8 בנות... ואז הבנים התחילו לשתות... וגם כמה בנות... וכל הבנים ושלוש הבנות האלו היו שיכורים לגמרי. ורק אני ועוד ארבע בנות לא היינו שיכורות. ואז שתי בנות (לא שיכורות) עלו לקומה שלמעלה ודיברו. ועוד שתיים לא שיכורות הלכו כבר הביתה. ונשארתי לבד עם הבנים השיכורים (לא יודעת איפה היו הבנות השיכורות)... והרי הם חברים שלי, אני מכירה אותם, מה יש לי לפחד. והם המשיכו ושתו ושתו המון. והתחילו לצחוק ולהשתגע ולא הבינו מהחיים שלהם. וטיפה פחדתי, אחרי הכל, הם לא מודעים למעשים שלהם כשהם ככה.
צלצלתי לאמא שלי שתבוא לקחת אותי, אבל היא לא ענתה לי, וגם אבא לא. לא פחדתי לצעוק עליהם שיפסיקו לשתות, אני מכירה אותם! הם חברים שלי. התקרבתי אל אחד מהם, נ', ואמרתי לו: "היי, תפסיק לשתות את זה!". הוא דחף אותי ונתקעתי בילד אחר, שצעק עלי וקילל אותי, זה היה מוזר כל כך! הרי זה החבר הטוב שלי! למה הוא מתייחס אליי ככה?! הבנתי שאני לא אוכל לעצור את זה. חשבתי לעלות למעלה לשתי הבנות שהיו שם ודיברו (ולא היו שיכורות), אבל הבית הזה היה עצום ולא הכרתי את החדרים ולא מצאתי אותן בשום מקום. אז פשוט התיישבתי על הספה מותשת מעייפות. כבר היה 2 לפנות בוקר, ורק חיכיתי שאמא תחזור אלי.
אחרי איזה רבע שעה, אחד הבנים התיישב לידי והתחיל לגעת בי ולצחוק. קמתי מהר, אבל אז הגיעו עוד ששה בנים - מולם לא היו לי כוחות. אחד השכיב אותי על הספה והחזיק אותי, אחד אחר הוריד לי את החולצה, ועוד שניים עזרו לו להוריד לי גם את המכנס. ניסיתי להתנגד, בעטתי בהם וצרחתי לשתי הבנות שלמעלה, והם רק צחקו ונגעו בי בכל המקומות... התחלתי לבכות, וכל כך פחדתי, הכל היה מוזר. שמעתי על כל כך הרבה מקרים כאלה, בחיים לא חשבתי שזה יקרה גם לי! הם פשוט התחילו לאנוס אותי אחד אחד. לי כבר נגמרו הכוחות. רק חיכיתי שיסיימו ואני אוכל לברוח הביתה, ערומה או לא, ופשוט לשכוח הכל! אבל הזמן לא זז, והם לא הפסיקו... בסוף אחד מהם הלך, ואחריו עוד שניים, ואז כולם.
חיפשתי את הבגדים שלי. התלבשתי במהירות ופשוט רצתי בעיניים בוכות לאן שרק יכולתי. בכלל לא ידעתי את הדרך הביתה... רק רצתי ורצתי. בסוף הגעתי למקום מוכר. ומשם כבר מצאתי את דרכי אל הבית. כולם ישנו ואני נכנסתי בלי להרעיש יותר מדי, ובכיתי בחדר. מאז אני לא נוגעת בבנים... יש לי טראומות נוראיות... אני פשוט מתרחקת מבנים. ובקשר אליהם, או שהם שיקרו או שהם באמת לא זוכרים מה שקרה. אני מקווה שהם דוברי אמת... כל כך מקווה. אני כבר לא אתלונן... אבל אני בטוחה שהיה יותר טוב אם הייתי מתלוננת ישר אחרי שזה קרה!... בטוחה...
ושוב - המלצת המערכת:
קפצו לפוסט של deep ocean , הדיון עדיין בעיצומו וזה דיון חשוב.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
