פאתטי צ'יפס אזרה אומץ והגישה תלונה במשטרה כנגד האדם שאנס אותה. ברור לה שזה רק חלק מהתהליך, שזה עוד יקח זמן, אבל מחזקים אותה וכו'.
כתבתי כאן את מה שקרה לי לפני 7 שנים, כשהבלוג עוד היה בראשיתו ובחרתי שלא להיחשף. סיפרתי סיפור על מישהו שתקף אותי ברחוב לאור היום, תכנן את הפרטים והשתמש באגרסיביות שלא השאירה לי מקום לבחירה. בסופו של דבר הצרחות, הבכי והבעיטות שלי, גרמו לי בשנייה אחת לחמוק לו מבין הידיים ורצתי בחזרה הביתה אחוזת אימה ופחד, ושעה אחרי זה כבר הייתי מלווה בהורים שלי בתחנת משטרה. המשטרה עזבה את התיק די מהר ואינני יודעת מה עלה בגורל האיש הזה. הוא יכול להיות בכלא והוא יכול כבר להיות מתחת לאדמה, זה לא משנה לי.
לפני 3 חודשים קרה מקרה נוסף, ארוך, הזוי לכאורה, ועמוס בפרטים שגורמים לי להזדעזע כל פעם מחדש. הפעם לא הצלחתי לבכות ולא הצלחתי לבעוט ולברוח, ובעצם הייתי במצב שאי אפשר להבין כל עוד לא נמצאים בו - השיתוק הגורלי שכל כך הרבה נשים מדברות עליו. לאו דווקא שיתוק פיזי. ההגיון לא פעל בצורה בריאה ובעצם לא הבנתי שקרה לי משהו עד שבאתי לפסיכולוגית שלי, שבורה לגמרי, וסיפרתי לה מה קרה. ניסיתי להסביר לה שבאמצע המקרה נהניתי לכמה שניות, ושכל האשמה היא עלי, והיא הבהירה לי, אחרי שעות קשות של מחשבות מבולבלות, שהאדם הזה הוא פסיכופט ושאין כאן מקום לרחמים. לטוב הלב שלי לא אמור להיות חלק בסיפור הזה ואני לא אמורה להתחשב בעברו הקשה - הוא פגע בידיעה שלמה שזה מה שהוא עושה.
אחרי האונס הפסיכולוגית פנתה לעובדת סוציאלית בעיריה במקום שבו אני גרה, משם היא הפנתה אותי למרכז סיוע של נפגעות תקיפה מינית. שם שאלו אותי מספר שאלות והפנו אותי בדחיפות לבית חולים רוטשילד בחיפה, שם הייתי אמורה לגשת לקבלה ולומר שאני רוצה ללכת לחדר 10. הפקידה לא אמורה לשאול שאלות, היא מזמנת ישר רופא תורן ומגיעה עובדת סוציאלית של בית החולים. היא הייתה מתחשבת ואימהית וחיזקה אותי בין כל הדמעות. הרופא שבדק אותי טיפל בכל החבלות והשריטות שהיו לי במפשעה בגלל שהתנגדתי כל כך, נתן לי מספר כדורים וזריקות כואבות ששברו אותי לגמרי, וכל הזמן חזרה ועלתה השאלה "למה אני?".
נפגשתי עם עורכת דין של המרכז, בחורה מקסימה, צעירה, חכמה ואינטליגנטית, שהעצימה לי את הביטחון העצמי בקשר למקרה ואמרה שזה לא משנה מה - הלך עליו ושאני רק צריכה ליפול על האנשים הנכונים במשטרה. 3 חודשים ארוכים חיכיתי עם הגשת התלונה, שבמהלכם לא התעסקתי בזה יותר מדי. המשכתי להשתתף כרגיל ב"שומר הצעיר", לקחתי חלק בסמינרים, הכרתי בנים חדשים, ולמרות הדיעה הרווחת שמישהי אחרי אונס מתחילה להסתגר ולאבד את השפיות - התנהגתי רגיל לגמרי. לבסוף, לפני שבוע, התקבלה ההחלטה שאני לא יכולה למשוך את זה יותר מדי והחלטתי סוף סוף שאני מגישה את התלונה. מרכז הסיוע הצמיד לי מלווה צעירה ומקסימה שלקחה אותי מתחנת הרכבת ברחובות (שם הגשתי את התלונה כי שם המקרה קרה) וחיזקה אותי בכל כוחותיה.
החקירה ארכה 4 שעות, השאלות הקשות והאינטימיות, החצי מפקפקות שאולי אני כן רציתי משהו איתו (וכמו שהחוקרת אמרה "אין הגיון בחקירות", וקשה היה להבין שאני ילדונת בת 16 שהייתה בתולה, שהתנשקה רק לפני חצי שנה ושהיא לא נמשכת לאיש שאנס אותה, בן 29, וולגרי ומגעיל). שברו אותי וביקשתי הפסקה ארוכה, שבה נשברתי לגמרי. זה היה אחד הימים היותר חורפיים מבין כל החודשים האלה, וכשהתחלתי לבכות (מצטערת על התיאור הקיטשי) - השמיים נפתחו והתחילו לבכות יחד איתי. רעמים וברקים והחלונות רועדים ואני בוכה ובוכה ובוכה... בסופו של דבר עברתי את החקירה, יצאתי מהתחנה עם חיוך קטן על השפתיים, כשאני יודעת שמפה - אין דרך חזרה ושאני צריכה להיות גאה בעצמי.
זה רק ההתחלה של כל התהליך, אני יודעת שבעוד שבועיים שלושה יעשו בינינו עימות. שנינו נשב באותו החדר, פנים מול פנים, ואני אצטרך להזכר במבט החולני שלו. ואני אתמודד עם זה כמו שעשיתי עד עכשיו, ורק נותר לי לקוות שמבין כל הסיפורים שכתובים בבלוג המבורך הזה, יהיה סיפור אחד עליי - זאתי שאזרה את האומץ להגיש את התלונה ותחזור לכאן שוב בעוד שנה, אולי אפילו פחות, ואספר את הסיפור המלא עם התוצאות הסופיות שבית המשפט החליט. הוא יישלח לשנים ארוכות וטובות בכלא, ואפילו אז - הטראומה תשאר עמוק בתוכי. לי רק נותר לקוות שהוא יבין את המעשה, והתואר "אנס" לא יימחק ממנו לשארית חייו.
פאתטי צ'יפס מוסיפה ומפרטת (מתוך בלוגה):
אחרי 3 חודשים שבהם גורמים שונים תהו מסביבי מה אני הולכת לעשות עם העניין , המחשבות לא נתנו לי מנוס והלכתי להגיש את התלונה .
השמיים בכו בשבילי באותו יום וזה היה קשה והרגשתי גיבורה ואמיצה ורציתי שכולם יידעו איך עמדתי פנים מול הפנים עם הפחד ואני לקחתי אותו בנוק אאוט .
ואז התחילו הטלפונים הקבועים עם החוקר משטרה , והזמינו אותי לפרקליטות שם עשו לי סימולציה של איך המשפט הולך להיות .
השאלות הנוראיות ביותר שמישהו יכול לשאול , הצעקות , ההידחפות לתוך המילים , החדירה לפרטיות שאני בעצם מנסה להבין –
מזה משנה מה עשיתי עם בנים אחרים לפני המקרה ? האם זה שעשיתי ביד למישהו אומר ש ..
אני רציתי שנ' יעשה לי את זה ? אני הורסת גברים סדרתית ? אני מפתה וסקסית ?
אני עדיין ילדונת ואני לא רוצה ששום ידיים מלוכלכות של גבר בן 29 ייגעו בי !
וזה שאני אמרתי לא שוב ושוב זה לא משנה ? ואי אפשר להבין למה קפאתי במקום ?
ואז מה אם אני כותבת על זה בבלוג ולא שומרת בסודי סודות – זאת הדרך שלי להתמודד ואף אחד לא יכול לשפוט את הדרכים שלי .
אבל זה לא עזר , והימים שאחרי הסימולציה גרמו לי לפקפק בהכל .
העניין התקדם – מצאו את הזרע שלו על התחתונים שלי , הזמינו 2 מהחברים שלי לחקירה במשטרה ,אותו שלחו למעצר בית וגם אותה חקרו .
וכולם תמכו בי ואמרו לי שאין , מצאו את הסמים בדירה שלו ויבינו שהיא שקרנית ושהוא לא נורמלי כי הוא פונה לילדות בגיל 15 לשכב איתו , ושאני נקלעתי לשם בגלל תמימות ולא בגלל הרצון ,ועכשיו הוא ייכנס לכלא .
ואז , הוא שכר את העו"ד הכי טוב בת"א עם נסיון של שנים , את הבלוג שלי לא היה הכי קשה למצוא והוא חקר .
אני לא יודעת אם הוא קורא את המילים האלה , ואם כן , אני מבקשת אל תדלג ותעבור הלאה , בבקשה תקשיב לי.
עברת פוסט פוסט במשך השנה ומשהו שחשפתי פה ( הבלוג הזה קיים מעל 3 שנים ) .
קראת על המשברים שיש לי במשפחה ( מה שעדיין לא אומר שבגלל שעברתי חוויות קשות יש בי איזשהו רצון לנקום באלה שטוב להם יותר ממני ) , ועל הדברים שקרו לי עם בנים שנעש מתמימות ,וגם אם לא ,יש לי הורמונים ורצונות ואני מתפתחת ומגלה הכל לראשונה בחיי.
וחקרת את מה שכתבתי על מה שנ' עשה לי ואיך אני התמוטטתי בגלל זה והבנת מי אני .
ונכנסת לחשבון שלי ב –YOUTUBE ואני לא מאמינה שאחרי שראית את הקליפים חשבת שאני איזושהי ילדה נוראית .
ובכל זאת , לקחת דברים שכתבתי ו"עשית את המקצוע שלך" ( זה תירוץ לא מספיק טוב ) ועיוותת הכל כדי להוציא את הלקוח שלך זכאי .
למרות , שעמוק בפנים , אתה יודע שהוא אשם ושהוא הרס אותי .
את העוגית חשיש שאכלתי בטעות עיותת לזה שאחותי נותנת לי סמים .
את התמונות מפורים בבלוג תמונות שלי ,כשאני עם מחשוף ואיפור זנותי כי זה פורים ומותר להתפרע פעם בשנה – אמרת שככה אני מתלבשת ביום יום .
את התמונה שלי שאני מתנשקת עם חבר שלי וגם עם חברה שלי – אומר שאני עושה את זה כל יום ואני מעוניינת להציג פורנו בבלוג שלי .
זה שרשמתי לפני שנה "גרר אוהד תיגע לי בשדיים" , שזה בכלל בתקופה שעוד לא התנשקתי פעם ראשונה ואוהד זה מכר שלא דיברתי איתו כבר מעל חצי שנה – עיותת לזה שזה מה שבנים עושים.
נוגעים לי בשדיים כי אני אומרת להם .
והוצאת את כל המשפחה שלי חולנית ודפוקה ושזה בעצם מטרתי בחיים – להרוס לבן אדם תמים כמו נ' את כל מה שהוא בנה במטרה לנקום .
ואתה הרי יודע שכל זה לא נכון !
אז בעצם , אחרי שהזמינו אותי שוב לפרקליטות והפעם הצטיידתי באמא לידי , הסניגור צעק עליי שוב ולא הראה רחמים ( אהא , כי זה סימולציה אופקורס ולא כי הוא רוצה ) ואמר שסוגרים עסקת טיעון .
אני התחלתי לרעוד ולבכות כשהוא הסביר לי שמספיק שבמשפט הוא לא מוכיח ב- 99% שכל מה שקרה שם הוא באשמתו , ומספיק שהעו"ד של נ' מוציא קלף אחד שלא ידענו עליו – איי באסטד .
אני לא מקבלת כלום ונ' הולך לחופשי .
הסתכלתי על הנוף של ת"א מהקומה המי-יודע-כמה ותהיתי לעצמי אם אני אנגח מספיק חזק בחלון אני אוכל לקפוץ ולהעלם .
ואם אני הולכת למשפט זה אומר שלמשל בגלל הסיפור עם העוגית חשיש שאני רוצה להציג שהוצאו דברים מהקשרם –
אחותי תצטרך להחקר, גם חברה שלה שאצלה נמצאה העוגיה ויש מצב נורא גדול שהיא תקבל קנס כי נמצאו אצלה סמים ואת האחות שטיפלה בי בבי"ח ייצטרכו לחקור גם כן .
ואת אמא ואבא וכל החברים שלי , ואת כל הבני זוג שהיו לי ו..
מערכת המשפט לא מקלה עלי .
אז בעסקת טיעון אני אקבל כסף תמורת הצדק האמיתי שלא ייצא לאור .
בכלא הוא לא יישב ויקבל עבודות שירות והכל יופחת ל"מעשה מגונה"
פלא שאנשים לא מפחדים לאנוס , לחטוף , לגעת , לרמוז בבוטות ? כשמערכת המשטרה והמשפט מוציאים את הקורבן - אשם
פאתטי צ'יפס מוסיפה:
תודה על התמיכה, זה באמת באמת עוזר לי לדעת שלמרות שהשופט לא נתן את העונש שהוא אמור לקבל , השאר מבינים אותי .
הרבה חושבים שלהגיש תלונה במשטרה זה תהליך פשוט וש"פוף" קובעים אשם או לא אשם .
אני רוצה שאחרים יבינו כמה שזה תהליך ארוך ,מורכב, מייגע וקשה ולמרות כל זה , למי שיש את האמת שלה - שלא תפחד .
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
