למורן קרו מספר מקרים, והיא בחרה לשתף אותנו בשניים - אחד מהילדות ואחד שקרה לאחרונה, באוטובוס
ההטרדות המיניות החלו מגיל צעיר כשהייתי בערך בת 6. הייתה לי חברה בשכונה בגילי וסבא שלה היה נוהג לשבת על ספסל מתחת לביתם בשכונה.
כל יום כשראיתי את סבא של חברה שלי יושב מתחת לבניין, רצתי החוצה אליו לשאול אם היא יכולה לצאת לשחק.
תשובתו הייתה דומה יום אחר יום. "בואי שבי לי על הברכיים שלי ואחר כך נוכל לקרוא לה ביחד". הייתי יושבת על ברכיו בתמימות והוא הצמיד אותי אליו והחל להקפיץ אותי. לפעמים הוא קצת הכאיב לי אבל תמיד הרגשתי את איבר מינו מתקשח ומועבר על הגוף שלי.
לפעמים כשהיו אנשים בשכונה הוא היה פשוט אומר לי להסתלק ולא להפריע לו.
זה קרה יום יום במשך חצי שנה עד שנה. עד שאני וחברה שלי רבנו ומצאתי חברות חדשות.
כשאני נזכרת בו כיום אני נגעלת ממנו ואפילו יותר ממני כיוון שידעתי מה מתרחש למרות גילי ולא עשיתי כלום בקשר לזה, לפחות להפסיק לשאול אותו.
הסיפור השני קרה ממש לפני שנה. הסיפור הזה מוכיח שמקרי אונס והטרדות מיניות לא קורים רק ברחובות חשוכים אלא גם במקומות שיש בהם אנשים. ממש מתחת לאף שלהם.
הייתי בנסיעה באוטובוס מעיר אחרת לעיר שלי. באותו יום הייתי הרוסה. גיליתי שחבר שלי בגד בי עם חברתי הטובה ובנוסף גם, העיפו אותי מהביצפר שלי. הייתי הרוסה כי כל חיי וחבריי היו שם ואני וחבר שלי היינו בקשר כמעט שנה.
עליתי לאוטובוס ומיד שמתי את האוזניות עם המוזיקה שלי. לא לקח הרבה זמן עד ששוב הדמעות החלו לרדת.
בזמן הזה גבר בסביבות שנות ה-40 שלו עבר בין הכיסאות כדי למצוא מקום. הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות, חייך והתיישב לידי.
התעצבנתי מכך שלא נתן לי לשבת לבדי בפרטיות [יחסית] ודווקא התיישב לידי כאשר היו מקומות פנויים אחרים.
במשך הנסיעה נרדמתי.
פתאום התעוררתי בבהלה וגיליתי שידו של הגבר נוגעת באיבר מיני ומעסה אותו. העפתי במהירות את ידו ודרשתי שיעזוב אותי.
לאחר כמה שניות הוא החל ללטף את הכתף שלי ולחש לי "בואי אני אעשה לך נעים. את תשכחי את כל הצרות שלך."
באותו רגע נבהלתי נורא וצעקתי עליו שיפסיק לגעת בי ושיעבור מקום. גבר אחר שישב לא רחוק מאיתנו שמע זאת ואיים עליו שיעבור למקום אחר. כך הוא עשה. לא ראיתי לאן הוא עבר ולכן נשארתי בפרנויה כל הנסיעה. הסתכלתי לכל הכיוונים כדי לבדוק שהוא לא מסתכל עליי.
כשירדתי מהאוטובוס הוא עקב אחרי ואמר לי "אני רוצה להתנצל. בואי אני אזמין אותך לכוס קפה."
באותו רגע תפסתי את התיק שלי ורצתי לתוך התחנה המרכזית שמלאה אנשים.
מאז אותו מקרה אנשים תמיד קוראים לי פרנויאידית. אך אני רק מנסה להמנע כמה שיותר מקירבה אל אנשים זרים.
אני חייבת לציין שאלו לא המקרים היחידים.
לסיפורים (נא לציין ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
