mybody

טריגר! crazy maddog אנסה את חבר שלה שהיה צעיר ממנה בכמה שנים

נורא קשה לי לספר את זה. אני בת 16 וזה הסיפור שלי. הייתי בגיל 15 כשזה קרה,

ל"מיכל 15" קרו לפחות 3 מקרים של הטרדות, שהיא מחשיבה כקטנות אבל בכל זאת היא רוצה לפרוק אותן

מקרה ראשון: 

לפני שנתיים [כיום אני בכיתה ט'] כשחזרתי הבייתה מהבצפר, עברתי דרך החנייה שליד הבית. זה מקצר את הדרך. בכל אופן, ליד מכונית ספורט קטנה היו שם שני גברים, וממש כמו בסרטים, אחד היה גבוה ורזה והשני נמוך ושמן. התחלתי לשרוק לעצמי, לא מתייחסת אליהם כ"כ, כשלפתע הגבוה מתחיל לשרוק איתי. שמתי לב שהוא מתחיל ללכת אחרי, והגברתי את הקצב. אח"כ פשוט התחלתי לרוץ מלחץ, והבנאדם אחרי. למזלי, האדם השמן קרא לגבוה והוא הלך.

מקרה שני:

הייתי נתונה תחת לחץ. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה הטרדה, אבל בכל זאת: הכרתי פעם מישהו שהוא נחשב דיי מפוקפק, ובפגישה השלישית שלנו הוא רצה להתנשק. אמרתי לו שאני לא יודעת ושאני אחשוב על זה [להתנשק=חברים]. הוא אמר "כמה זמן?" וחייך. לבסוף הסכמתי, אבל זה לא היה מאהבה. הוא דיי הכריח, אם אפשר לומר. הוא לחץ עלי בדרכו שלו. באמצע הנשיקה התנתקתי ממנו, וראיתי שהתאכזב. למזלי, לא חזר על המעשה.

מקרה שלישי:

ביסודי, אני וחברה שלי פעם חצינו כביש. ועברנו ליד מקום של פועלים, כשאחד מהם מסתכל עלינו. פתאום הוא יצא מהאיזור והחל לרדוף אחרינו, במטרה לעשות לנו דברים לא נעימים. ואנחנו, שתי ילדות יסודי תמימות [ולחוצות מאוד] התחלנו לרוץ ממש מהר. הוא רדף אחרינו ורץ מהר, אבל למזלנו הבית של חברתי היה קרוב ונכנסנו. בנקודה הזאת הוא עצר וברח.

אנחנו חיים בעולם שבו החיזור והכבוד כלפי נשים נעלם. כל אחד חושב שהכל מגיע לו ומיד את מה שהוא רוצה. במציאות שבה ההטרדות המיניות רק הופכות שכיחות יותר בנות צריכות ללמוד לשמור על עצמן ואני מאוד מקווה שהסיפורים שלי יעזרו לכן לשמור על עצמכן.

אני בחורה רגילה, לא יפה במיוחד ולא רזה במיוחד, חביבה אבל לא יותר מדיי ובעיקר, ריאליסטית. יש לי חברות וחברים ומשפחה אוהבת. יש לי גם חברה טובה מאוד שחוותה אונס, מספר פעמים ואני כמובן הייתה בסביבה, אבל לא עליה אני מספרת כי אם היא הייתה רוצה לחלוק היא הייתה כותבת את הסיפור שלה.

אני תמיד חשבתי שאני מגנה על עצמי כמו שצריך ושומרת על עצמי ובאמת בעזרת השם, לא קרה לי עד כה שום מקרה קריטי. אבל כמות ההטרדות המיניות שחוויתי הפך כל כך לא מציאותי עד שהחבר'ה כבר מריצים בדיחות, ומה נותר לי לעשות חוץ מלצחוק איתם? אבל זה לא מצחיק בכלל. כל אישה ונערה ואפילו ילדה צריכה לדעת שמספיקה אצבע אחת במקום שלא בא לה שהיא תיהיה בו בשביל להחשב כמטריד מינית. אסור להתעלם מההטרדות הקטנות האלו בטענה שזה קרה בטעות או כל טענה אחרת מהסיבה הפשוטה שאלו יכולים להיות רמזים מקדימים.

הסיפורים שלי רבים שכבר קשה לי לבחור, אבל החלטתי להתמקד על שניים. החבר שלי לשעבר וידיד של המשפחה

הידיד של המשפחה הוא גבר בן 60 בערך, פועל בניין שמן ומכוער, עם אופי מחורבן ובלי אצבע אחת. הוא איש חביב האמת. גראפי שכזה אבל עם לב טוב. אני מכירה אותו אישית כמעט 14 שנים אבל אף פעם לא נשארתי איתו לבד חוץ מפעם אחת שלא חזרה על עצמה שוב.
אחרי ריב ארוך בין ההורים המשפחות שלנו חזרו לקשר והידיד, נקרא לו צבי, בחר לעזור לי עם ההכנסה שלי והציע לי לעבוד איתו. כמובן שקפצתי על המציאה. עזרתי לו עם עבודות הבנייה שעשה בחצר ביתו, בבנית יחידת דיור נוספת. היינו לבד בבית ובתום כמה שעות עבודה החלטנו לשבת לאכול. חיממנו אוכל, אכלתי ודיברתי איתו בחוסר חשק כי הוא לא היה אדם מעניין כל כך ובכלל ציפיתי שהבן הגדול שלו יהיה בבית, בחור שגם איתו העניינים השתבשו בגלל חוסר הבנה של שני הצדדים.

כשסיימנו לאכול צבי ביקש ממני שאני אמצא לו משהו באינטרנט כי הוא לא מסתדר איתו, והסכמתי. עליתי לחדר של הבן הגדול ובזמן שאני גולשת שמעתי אותו עולה במדרגות. הוא נכנס לחדר ושאל אם אני מסתדרת וכבדרך אגב שם את היד שלו על הכתף שלי. כמובן שכל עניין העבודה והשהות שלי שם הייתה לי לא ממש נוחה אבל קיבלתי את זה, בשביל הכסף. הוא אמר משהו על זה שהשרירים שלי תפוסים והתחיל לעסות אותי. התפתלתי תחת הידיים שלו. ניסיתי להתחמק בתירוצים אבל הידיים שלו רק גלשו הלאה ואני להטתי מפחד ובושה. החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות לי ושאת האיברים שלי אני רוצה לשמור לעצמי.

 מצאתי סיבה ללכת ורצתי משם בלי לקחת את הכסף שלי אפילו. הלכתי ברגל לכיוון הבית למרות שהוא היה רחוק, והתקשרתי לאמא שלי מהדרך שתאסוף אותי. באוטו סיפרתי לה שצבי עשה משהו שהוא לא היה צריך לעשות ושאני לא רוצה להגיע לבית של המשפחה הזו יותר. היא חשבה שאני מדברת שטויות ורק הנהנה.

חודשיים אחרי זה, כשצבי עזב את אישתו וברח לחו"ל עם השכנה, אמא באה ושאלה אותי מה באמת קרה שם.

הסיפור השני הוא על חבר שלי. הוא היה חדש בבית ספר שלנו ואני גם לא ממש התלהבתי ממנו. הוא התחיל איתי בצורה מאוד לא נעימה בטיול השנתי, כיבה את האור בחדר כשנשארנו לבדנו, נשכב מעליי ואמר שהוא רוצה אותי. כשלא הסכמתי הוא אמר שהוא רוצה לזיין אותי וכשברחתי לצד השני של החדר הוא ביקש שאני אנשק אותו. אומנם זה נשמע ממש רע ומתריע אבל הוא היה בחור מצחיק ומוזר. לא רגיל שכזה ולא נלחצתי מהחיזור והצורה המוזרה של חשיפת רגשותיו. זה היה מקובל שהוא מתנהג כך.

חודש אחרי זה, הוא כבר היה עם מישהי אחרת ואני איפשהו כעסתי שהוא כבר לא רוצה אותי. נתתי לעצמי משימה להשיג אותו למרות שלא באמת רציתי אותו. למרות שידעתי שאחת החברות הטובות שלי רוצה אותו לעצמה. פגעתי בכל העולם בשביל המטרות והגחמות שלי ובסוף - נוצלתי.

לא היה איכפת לי שיש לו חברה והרגשתי טוב על שהצלחתי להשיג אותו לעצמי כשיש לו מישהי שהוא טוען שהוא אוהב. התסבר לי בסופו של דבר שהוא אוהב את כולן. הוא היה מבלבל לי על זה שאם אני ארד לו הוא יאהב אותי הרבה יותר, ושגם אני יהנה מזה בסופו של דבר, היה משכנע אותי בטענה שזה מה שזוגות עושים ואני הייתי בטוחה שזה יגרום לו לרצות אותי אחרי זה, אבל מיד אחרי שהסכמתי ועשיתי את זה ידעתי שזו הייתה טעות.

יומיים אחרי זה, באייסיקיו, הוא שלח לי הודעה ואמר שהוא רק נמשך אליי מינית אבל שאין לו רגשות אליי, בנוסף, הריגוש שבהתחבאות מהחברה שהוא עזב כבר נעלם ואני ידעתי שזה הולך לבוא והשלמתי עם המצב הזה. כבר הזכרתי שיש לי ראיית עולם מאוד ריאליסטית?

אבל לא פה נגמר הסיפור שלי.
הוא כתב בבלוג שלו את מה שקרה בינינו, סיפר לחברים שלו שסיפרו לכולם וכשאני כעסתי הוא ענה בתמימות (תמימות אמיתית, שזה הדבר שבאמת הכי מרגיז אותי, הוא באמת לא מבין מה הוא עשה לא בסדר) שהוא רק חולק עם החברים שלו, רק שהוא שכח שהבלוג שלו לא ממש אנונימי.

מפה לשם, נוצר מצב שבדר"כ נוצר. הוא הגבר עם האגו המנופח ואני השרמוטה. כואב לחשוב על זה, הא? ובכלל אל הייתי צריכה להתאמץ בשביל התואר הזה. עד היום בנות באות ושואלות אותי בחלחלה איך העזתי לעשות את זה, ועוד איתו, ובנים באים ומבקשים ממני גם. שלא לדבר על זה שאיבדתי את האמון בערך בכל מי שמתחיל איתי כי אני מיד בטוחה  שזה בגלל שהוא שמע את מה שעשיתי.

 אני רק שמחה שלא נשארנו מספיק זמן בקשר בשביל שהוא ישכנע אותי לשכב איתו. לא שהוא לא ניסה.

בנות, תשמרו על עצמכן. אני מתחננת. בשביל המצפון, האגו, המוח והלב שלכן. שום גבר לא שווה את המאמץ ואת ההשפלה. כשתגיעו למישהו שבאמת אוהב אתכן ואתן אוהבות אותו אתן תדעו שזה הזמן. את תבזבזו את עצמכן על הבטחות שווא ואל תתנו לאף אחד לגעת בכן אם אתן לא רוצות בזה.

כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

[email protected]

החבר של "לי חסוי" לא התחשב ברצונה ולא הפסיק למרות שביקשה שוב ושוב.

טוב זה סיפור שקרה לי שהייתי בכיתה ז'. די קטנה, עכשיו אני בכיתה י'..

היה לי חבר, ממש מדהים, ת'. שכבר בכיתה ז' (גיל 12) הוא רצה שנתנשק. אבל היינו חברים די מעט זמן, וממש פחדתי כי אף פעם לא התנשקתי לפני זה. ואולי זה דווקא נורמאלי להתנשק כבר בגיל הזה כי זה כבר הגיל שמתחילים עם כל הקטע הזה אבל פחדתי לגמרי..

אז אמרתי לו שכשנהיה חצי שנה ביחד, נתנשק, כי אז אני ירגיש כבר יותר בטוחה.

והוא היה מקסים כל כך וחיכה לי כל הזמן הזה למרות שהיה יכול גם להיפרד ממני, כי מי רוצה חברה שלא רוצה להתנשק?

ואז היינו יחד כבר חצי שנה, והוא בא אליי.

הוא אמר לי: ליקוש את רוצה שנתנשק?

הרגשתי יחסית מוכנה כבר.. אבל ממש חששתי. ולא עניתי לו.

הוא התקרב ונישק אותי נשיקה מדהימה.... אחרי זה היינו על המיטה וראינו טלויזיה. אומנם הנשיקה הייתה טובה, אבל הרגשתי לא בנוח.

הוא התקרב אליי שוב ונישק אותי. עצרתי אותו ואמרתי לו שאני לא רוצה. הוא הבין ואמר: טוב איך שבא לך, מתי שתיהי מוכנה אני פה...

והמשכנו לראות טלויזיה. הוא הסתכל עליי. לא יודעת, הרגשתי מוזר. אחר כך הוא נעט מבט בציצי שלי. אז זזתי טיפה.. אבל הוא המשיך.כבר הרגשתי ממש לא בנוח והצעתי שנרד למטבח לאכול.

אבל הוא אמר לי: לא, לא, שכבי בואי רק עד שהתוכנית תיגמר.... נו זה עוד 10 דקות נגמר.

אמרתי לו שבסדר והמשכנו לראות.

הוא המשיך להסתכל עליי, ואחרי כמה שניות נשכב עליי ונישק אותי. אמרתי לו: די די ת' אמרתי לך שאני לא רוצה עוד!!

והוא המשיך, ניסיתי שיירד ממני בכל הכוח אבל הוא היה כבד, וכל המשקל שלו היה עליי. ולא הצלחתי.

התחלתי לבכות וצעקתי שיעזוב אותי, אבל הוא לא הפסיק, הוא הוריד לעצמו ת'חולצה תוך כדי שהוא מנשק אותי, והוריד גם לי את החולצה.

הייתי רק בחזייה, ניסיתי לעצור אותו אבל כבר הייתי חלשה וסמרטוטה ולא הצלחתי. הוא המשיך לנשק אותי, ולאט לאט לנשק אותי גם בציצי. צעקתי עליו: ת' דיי.....רד ממני.... לך כבר!

והוא המשיך והמשיך.הוא הוריד לי גם את החזיה ואני כולי רועדת, הייתי ממש קפואה, גם מפחד וגם מקור.

הוא נשאר עם בוקסר בלבד ובא להוריד לי גם את המכנס אבל עצרתי אותו, נתתי לו בעיטה ממש חזקה, לא יודעת אם כאב או לא אבל הוא קם ממני.

הוא עמד לחזור לשכב עליי אבל נעמדתי גם. הוא השכיב אותי על המיטה אבל אני קמתי שוב.

הוא כולו מזיע ואני כולי בוכה ורועדת.

שמענו את הצליל של המפתחות שמישהו נכנס הביתה.

הוא מהר שם מכנס וחולצה. ואמר לי להתלבש ויצא במהירות מהחדר.

אני נשכבתי על המיטה ובכיתי שעות. למחרת בבית ספר פחדתי לדבר איתו אז פשוט התרחקתי ממנו ולא דיברנו כל היום. יום אחרי גם לא דיברנו.

כשהחברות שלי שאלו למה אני לא מדברת עם ת' אמרתי להם שסתם נפרדנו, ולדעתי גם ת' אמר את אותו הדבר.

מידי פעם החלפנו מילה. אבל בתחילת כיתה ח' הוא עבר בית ספר. ומאז לא התראנו.

זהו. זה הסיפור שלי. לא סיפרתי עליו לאף אחד ואני גם לא אספר.

טריגר!

הטקסט ששלח בחור אנונימי מאד חשוב לנושא של הבלוג, לראות גם את הצד השני ולנסות להבין מה גורם לאדם לאנוס. חשוב מאוד להזכיר לכל הקוראים כי אין בבלוג הזה מקום לשיפוט, בטח שלא אדם ש"מתוודה". נא לשמור על דיון ענייני, הודעות משמיצות ימחקו.

אין לי מושג איך להתחיל, באמת. אני ידעתי על הבלוג כמה זמן אבל לא הגבתי בשום פוסט בגלל שאני יודע שאני אחד מהם, ופשוט אין לי את האומץ להגיב. אני החלטתי לכתוב על זה בגלל שקראתי סיפור שנורא דומה למה ש..... למה שאני עשיתי ואני לא יכול לחיות עם עצמי יותר. האמת שאני החלתי את המכתב הזה מזמן אבל רק עכשיו סיימתי אותו, והנה זה... כמו שזה, אולי כדי להפטר מזה, אבל אני יודע שאני לא אפטר מזה לעולם... וגם היא לא. ואני מצטער אם זה לא יצא מובן... יש חלקים שאני לא יודע מה חשבתי...

אני אנסתי אותה. היא הייתה צעירה ממני בשנתיים, ואני פשוט עשיתי מה שרציתי. ככה, בלי להתחשב בה, בלי לחשוב אפילו. אני אנסתי אותה. ואני שלחתי לה מכתבים, וצלצלתי, ולא מספיק שהרסתי לה ת'חיים בהדרגתיות, אני עוד התעללתי בה. אני ראוי למות.

יצאנו, היינו ביחד, היא הייתה כל כך יפה מבחוץ, ועוד יותר יפה מבפנים. ואני הייתי כל כך גאה שהשגתי את הנערה הזאת, הרגשתי בשמיים. סיפרתי להורים, לחברים, הלכתי איתה ביחד, הכל היה מדהים, כי היא הייתה החברה שלי. היינו כמה שבועות ביחד, או ימים או חודשים, אני אפילו לא זוכר, כי אני לא רוצה לזכור אחרי כמה זמן עשיתי את מה שעשיתי, ואני אהבתי אותה יותר מכל בחורה שאהבתי בחיי. כשנפגשתי רק עם החברים, הם כל הזמן שיבחו אותי, ושאלו. ואני? אני הרגשתי שאני חייב לעשות משהו, כי הרי כולם כאלה "מתקדמים" והם כולם מטפטפים לי על המוח שאני אלך לעשות את זה איתה. וידעתי שעוד מוקדם, וידעתי שאני צריך לחכות, אבל לא אמרתי לחברים שלי, והם כל הזמן לחצו עליי, ושאלו, "נו... למה אתה מחכה, גבר? לך על זה!". עכשיו אני יודע שאלה לא חברים אמיתיים.

ואני כמו מפגר הלכתי על זה. שאלתי אותה, דיברנו, היא אמרה שהיא עוד לא רוצה. ואני אמרתי לה שאני אוהב אותה, שאני אחכה כמה זמן שהיא תרצה והיא הבטיחה שהיא תגיד לי כשתהייה מוכנה. אני אמרתי דבר אחד וחשבתי דבר אחר. אני כל הזמן חשבתי מה הם יגידו לי ומה יקרה, במקום לחשוב מה יקרה לה, ואיך היא תרגיש.

ואז כל פעם שנפגשנו דיברתי על זה יותר ויותר (אני מצטער על השפה הגסה קצת אבל אין דרך אחרת להגיד את זה) ניסיתי לחרמן אותה, נגעתי בה למרות שהיא זזה וניסתה לגרום לי להפסיק. ואני רק חשבתי למה היא לא אומרת לי בפנים שהיא לא רוצה, ולמה היא רק זזה קצת ומביטה בי בגועל, אז חשבתי שאולי היא רוצה אבל היא מתביישת, אז המשכתי. תמיד ידעתי מתי להפסיק, איפה הגבול, לפחות חשבתי שידעתי. פעם אחת נשכבתי עליה וניסיתי לגרום לה לזרום, היא כמעט לא זזה, ועצמה את העיניים. אז קיבלתי את זה כ-"נעים לי, תמשיך..." אז המשכתי. במבט לאחור, אני מפגר. קמתי ממנה, ופתאום שאלתי למה היא לא זזה. היא פקחה ת'עיניים, ואז ראיתי שהיא בוכה. ישר התקרבתי אליה עם מבט מודאג לשאול מה קרה, והיא קפצה מהמיטה בבהלה והתחילה לצעוק עליי. ישבתי המום, סופג את מטח הקללות, העצבים ואת כל המשפטים המאשימים שצעקה לעברי. ואז צרחה שהיא לא רוצה לראות אותי יותר ויצאה מהחדר כשהיא בוכה בקול רם. הכל קרה כל כך מהר שלא הספקתי להתגונן או לפחות להגיב. ואז התחלתי לחשוב. מה לעזאזל עשיתי?! למה היא בכתה?

אחרי לילה שלם שניסיתי להתקשר אליה, ראיתי אותה בבצפר. ניסיתי לדבר איתה אבל היא התחמקה ממני, ואם כבר ענתה לי, אלה היו תשובות קצרות. היא אפילו לא הסתכלה לי בפנים, כל הזמן עם העיניים ברצפה, כאילו היא הולכת לבכות שוב. ה"חברים" שלי ראו שאני כל הזמן הולך אחריה,התעצבנו, וגררו אותי איתם. הם גרמו לי להסביר להם למה אני הולך אחריה, ובמקום להגיד לי משהו נורמלי, הם רק שיבחו אותי. למען השם!! למה כולם כאלה מטומטמים?!

אחרי כמה זמן היא סלחה לי. ואני כולי בשמיים, רק מנסה לפצות אותה על מה שעשיתי. באותו הזמן חשבתי שלא עשיתי שום דבר רציני. הרי היא לא התנגדה... 

שאלתי אותה אם הוא רוצה לצאת ביום שישי, והיא סירבה. האמת, חשבתי שעד יום שישי היא תירגע ואז תצא איתי. אז חיכיתי. הגיע יום שישי וראיתי שטעיתי. לקח לי כמה זמן לשכנע אותה להיות איתי לבד. ובסוף היא הסכימה. ואז במקום לנסות לגרום לה להרגיש בנוח לידי עשיתי תדבר הכי מפגר בעולם, הקשבתי לחברים שלי. "אם היא הסכימה לבוא אליך היא רוצה אותך. והיא גם מחכה שתעשה צעד קדימה". מה צעד קדימה?! מה??

אני לא מאמין. היא באה אליי, עם כל המצב רוח הטוב וכל האהבה ואני פשוט הרסתי את זה. אני לא מאמין. התמזמזנו... והיא הסכימה. ואני כמו מפגר חושב אולי אני אשים שם ת'יד... ואולי לא...? ואני הולך ועושה מה שאני חושב. ואני טועה. ואז אני מפסיק לחשוב. ואני פשוט... המשכתי... אני לא מאמין. אנסתי אותה ועדיין לא הבנתי את זה. היא לא רצתה, היא צעקה עליי, ואני התנתקתי, לא שמתי לב, אז. ופשוט עשיתי את מה שרציתי. פתאום היא הייתה שם ולי היה את החופש לעשות מה שבא לי, והיא לא יכלה לעשות כלום. אני לא מאמין.

ואז קמתי. והיא התלבשה בלי להסתכל עליי. ואני ישבתי חצי מטר לידה ודיברתי איתה והיא פשוט בכתה. ואז היא יצאה מהבית שלי הכי מהר שיכלה, בלי להגיד לי שום דבר שיכולתי להבין. בין כל הקללות לבכי באמת שלא הבנתי כלום. ובאותו שלב אני חושב שאני כבר הבנתי מה עשיתי, ועדיין הדחקתי. "לא עשיתי שום דבר רע...", אמרתי לעצמי. אני מגעיל את עצמי.

ויום אחרי זה אני שוב מוצא את עצמי מבקש ממנה סליחה, ולא מבין למה היא הולכת הצעדים מהירים כל פעם שרואה אותי. אז חשבתי שהיא כועסת בגלל שאולי עשיתי יותר מדיי. עדיין שכנעתי את עצמי שהכל בסדר, בערך. במשך כמה ימים רדפתי אחריה, הבאתי לה דברים, ניסיתי לדבר איתה והיא התעלמה ממני. ובצדק.