mybody

הפעם השניה שנאנסתי היה בגיל 14 וחצי בערך. הייתי יוצאת כל הזמן עם בחורים בוגרים ממני בהרבה. אני נראית בוגרת לגילי וגם ניסיון החיים שלי לא קטן, כך שהיה לי יותר מעניין איתם והיה לי על מה לדבר איתם. נערים בגילי לא היו מבינים כל מה שאני הבנתי, בקיצור היה לי משעמם איתם. היו לי חבר'ה משלי שהיינו כל הזמן יוצאים ומסתובבים, נוסעים לאן שבא לי וחוזרים מתי שבא לי. לחברה הכי טובה שלי שהיתה בת 16, היה חבר בן 23 שהיה הראשון שלה (ודרך אגב גם אנס אותה אבל זה סיפור אחר לגמרי). כל הזמן היינו יוצאים ביחד אני, היא, חבר שלה ועוד מישהו כדי שלא יהיה לי משעמם. חבר שלה היה מתחיל איתי כל הזמן מול העיניים שלה כדי שהיא תקנא, כך לפחות שנינו חשבנו, ולכן לא כל כך שמנו לב לזה.

יום אחד יצאנו ושתינו בירה. כשהבירה נגמרה, חבר שלה רצה לנסוע להביא עוד. היא לא רצתה לנסוע איתו ואמרה לי לנסוע איתו. לא רציתי לנסוע כי פחדתי להשאר איתו לבד ואחר כך התברר שהפחד שלי היה מוצדק. פחדתי, אבל הוא וחברה שלי ניסו לשכנע אותי להצטרף אליו "כדי שלא יהיה לו משעמם". בסופו של דבר הסכמתי, חשבתי מה כבר יכול לקרות. היא נשארה עם ידיד שלנו ואנחנו נסענו...

בדרך, פתאום אני רואה שהוא סוטה מהכביש. שאלתי אותו בשביל מה והוא ענה שהוא רוצה להשתין. זה נשמע די הגיוני. הוא ניכנס לאיזה יער, ואיך שהגענו הוא יצא מהאוטו חשבתי "סבבה, הוא ישתין וניסע לקנות בירה". פתאום הוא בא מהצד שלי ופתח את הדלת. חשבתי שהוא רוצה לקחת משהו מהאוטו. צדקתי, הוא רצה לקחת משהו - אבל ממני.

הוא נשכב עלי והתחיל לנשק אותי בכוח. התחלתי להעיף אותו ולבעוט בו אז הוא אמר "אני יודע שאת רוצה את זה בדיוק כמוני, אבל את מתביישת כי אני חבר של ר'". אמרתי שאני לא רוצה כלום ושנחזור לחברה שלו ולידיד שלי. הוא שוב התחיל לנשק אותי בכוח וכשראה שאני באמת לא רוצה כלום הוא הוציא אותי בכוח מהאוטו. צעקתי אבל אף אחד לא שמע. הוא אמר לי להרגע ושלא יקרה שום דבר שאני לא רוצה (נשמע מוכר, אה?) והשכיב אותי על המכסה של האוטו (מקדימה). הוא התחיל לחבק אותי חזק עד שכאב לי וללחוש עם הקול החולני שלו "רק תגידי שאת אוהבת אותי ואני אעזוב אותך". הוא לחש לי את זה 4 פעמים ואני חשבתי שהוא מתכוון לזה, ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא החזיק אותי כמו סמרטוט בין הידיים שלו ולא נתן לי לזוז והתחיל לעשות תנועות כאילו שהוא מזיין, וכל הזמן לחש "רק תגידי שאת אוהבת אותי ואני אעזוב אותך". המשכתי לעשות מה שהוא אמר רק בשביל שהוא יעזוב אותי כבר, הוא התחיל ממש למחוץ אותי (אני בת 14 והוא בן 23).

פתאום, איכשהו הוא הצליח לפתוח לי את המכנסיים ובלי שהספקתי להגיב הם כבר היו על הרצפה. הוא עשה את שלו בזמן שצעקתי וניסיתי להיאבק בו. חשבתי "מתי זה כבר יגמר, הלוואי שזה לא אמיתי מה שקורה".

כשהוא סיים הוא נכנס לאוטו וצעק עלי לעלות כי מחכים לנו. נכנסתי לאוטו והוא אמר שאם אני אגיד משהו למישהו זה הסוף שלי ושאף אחד לא יאמין לי כי יחשבו שאני אומרת את זה כדי להפריד בינו לחברה שלי. אחרי הסיפור הזה לא סיפרתי כלום לחברה שלי הרבה זמן. כל פעם שהיא הייתה יוצאת היא היתה קוראת לי ולא יכולתי לסרב, פחדתי שהיא תגלה ואני אאבד אותה, פחדתי שזאת אני האשמה והכל בגללי -  היא הייתה החברה הכי טובה שלי. כשבאמת סיפרתי לה, ארבעה חודשים אחרי שהם נפרדו, הבנתי שהוא צדק - היא לא האמינה לי. הוא אמר שזה לא נכון והיא האמינה לו, הוא כזה בן אדם שיכול לשכנע כל אחד שחזירים עפים והם בצבע כחול, הוא יודע לדבר ולשכנע. בסופו של דבר היא הבינה שסיפרתי לה את האמת, אבל לקח לה הרבה זמן להעיף אותו מהחיים שלה. והבן זונה הזה עד היום לא מתבייש לשאול אותי מה נשמע כשהוא רואה אותי! גם על זה כבר התגברתי...

המקרה השלישי קרה כשהייתי בת 15 וחצי, איזה יופי, אה? כל שנה משהו חדש... היה לי חבר, הוא היה בן 22, בחור חמוד, מפנק, נותן מחמאות בלי הפסקה, הכיר אותי לאבא שלו לחברים שלו, הרגשתי איתו מלכה. יום אחד נסענו לטבריה כדי לבלות - אני, חבר שלי, בן דוד שלו וחברה של בן דוד שלו. שתינו הרבה, עשינו חיים, צחקנו והשתגענו. בדרך הביתה, אני וחבר שלי ישבנו מאחורה והתחרמנו (היינו כבר חודשיים ביחד), שתינו וודקה בלי הפסקה, הכל היה מושלם. בן דוד שלו עצר את האוטו ואמר שהוא מקנא וגם הוא רוצה לנשק את חברה שלו, אז עשינו מין "תחרות" מי מתחרמן יותר (היום זה נשמע לי טיפשי, אבל באותו הרגע זה היה מצחיק ומשעשע). צחקנו, התנשקנו והמשכנו לנסוע, אבל במקום לנסוע הביתה נסענו לכיוון חיפה. שאלתי לאן אנחנו נוסעים והם ענו שזאת הפתעה. הגענו לקיבוץ סוללים ללינה כפרית, לקחנו את המפתחות והלכנו לחדר. נכנסנו ארבעתנו לחדר - מיטה זוגית, מקלחת, מקרר ומזגן, חדר חמוד במין בית קטן. הם נשכבו כולם על המיטה, בן דוד שלו וחברה שלו התחילו להתחרמן וחבר שלי ניסה למשוך אותי גם אל המיטה... באותו רגע קלטתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ואני רוצה הביתה. הוא התחיל לשכנע אותי ולקח אותי החוצה, בחוץ הוא אמר שאם אני נוסעת הביתה - אני יכולה לשכוח ממנו. אבל לא רציתי לאבד אותו, הרגשתי איתו כמו מלכה, כל הכבוד שנתנו לי כולם, כל המחמאות וכל הבילויים - לא רציתי לאבד את זה. במשך שעה הוא ניסה לשכנע אותי להשאר. בסופו של דבר בן דוד שלו וחברה שלו אמרו שהם נוסעים אליה והם לא יפריעו לנו. הרגשתי הקלה. הם נסעו ואני נשארתי עם חבר שלי. נכנסנו לחדר, סגרנו אותו על מפתח, שתינו עוד כוס מהוודקה השלישית באותו יום ושכבנו. הוא גמר וגם אני, הכל היה טוב ונפלא, הלכנו להתקלח ונשכבנו שוב על המיטה עירומים.

התחלתי להרגיש רע, הכל הסתובב לי ואמרתי לו שאני רוצה לישון. הוא אמר שלא, אני אמרתי שכן והוא שוב אמר שלא. הוא התחיל לבקש שנשכב שוב, אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב, הוא ענה שאחרי שנתחיל אני אראה שהכל יסתדר. ככה התווכחנו חצי שעה. בסופו של דבר הסכמתי ופה הייתה הטעות שלי, טעות שעליה שילמתי הרבה זמן... התחלנו לשכב. הכל התחיל יפה וטוב, עברה כבר חצי שעה אולי יותר והוא עדיין לא גמר. הוא שם יד אחת שלו בין החזה שלי וכל כובד הגוף שלו היה עלי. זה היה כואב אבל זה לא הזיז לו. התחלתי להרגיש שהכל כבר יבש, זה התחיל לכאוב, בקשתי ממנו שיפסיק אבל הוא לא הפסיק. אמרתי לו "זהו! אני לא יכולה יותר!" ודחפתי אותו. הוא אמר "גמרת כבר 100 פעמים תביאי לי לגמור פעם אחת". זאת היתה הפעם האחרונה שבה הוא התייחס למה שאמרתי. אמרתי לו "אבל אני לא יכולה יותר, זה כואב" אבל הוא כבר לא הקשיב, הוא היה עסוק בשלו ואני צועקת בראש "מתי תגמור כבר? מתי הגיהנום הזה יפסק???".

ניסיתי לדחוף אותו, הרגשתי שאני נקרעת לשניים אבל זה לא עזר. היד שלו הייתה עדיין בין החזה שלי וזה היה כל כך כואב, הרגשתי שאני נחנקת, אבל זה היה כלום לעומת הכאב שהרגשתי למטה! הוא התחיל להזיע כמו חזיר, כל הזיעה המטונפת שלו התחילה לטפטף עלי, הרגשתי כל טיפה וטיפה, אבל כבר לא אמרתי מילה - גם בגלל שלא הזיז לו וגם בגלל שהיה לי כל כך כואב עד שלא יכולתי להוציא ציוץ. רק חשבתי איך לעצור אותו, איך לגרום לו לגמור. כבר עבר הרבה זמן וזה נראה לי כמו נצח! אני שוכבת כמו בול עץ, לא מדברת, לא מגיבה, כל כך כואב לי. בסופו של דבר הוא גמר, בפנים. קמתי והלכתי למקלחת. הוא בא אחריי, חייך אלי כאילו שהכול בסדר. נתתי לו להתקלח. כשהוא יצא, ניסיתי לשטוף את ההרגשה המטונפת, כל כך רציתי לברוח משם, רציתי למות, אבל לא היה לי לאן לברוח ולא היה לי איך למות. בבוקר נסענו הביתה.

כשנפרדתי ממנו הוא איים עלי, הוא אמר שירדוף אותי עד היום האחרון שלי, הוא  לא הבין למה אני נפרדת ממנו, או שהוא סתם עשה את עצמו. אחריו - לא יכולתי לקיים יחסי מין עם אף אחד במשך שנה, לא יכולתי להאמין לאף אחד, זה שרף אותי. אחר כך היה לי חבר שעזר לי להתגבר. הוא לא הכריח אותי לעשות מה שאני לא רוצה, הוא אהב אותי ועדיין אוהב אותי... הוא כל כך עזר לי... ואני למדתי לא לוותר, מה שאני לא רוצה לא יקרה ואני מתכוונת לזה. אפילו בחוץ, כשהסוטים מסתכלים לכיוון שלי, אני מתחילה לצעוק ולאיים והם בורחים. רציתי להגיש תלונה על כל אחד, אבל אין לי את הכוחות להתמודד עם זה שוב. אני מתנחמת בעובדה שהעולם הוא עגול והכל יחזור אליהם...

בנות, תשמרו על עצמכן ותקשיבו תמיד לקול הפנימי שלכן!!!! אם אתן לא תשמרו - אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומכן... אני הצלחתי להתגבר על זה, זה עדיין כואב לי ושינה אותי מאד, אבל אני לא נותנת לכאב לשלוט בי, וגם אתן אל תתנו... אוהבת ומחבקת...

הפוסט פורסם גם בנענע.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

כרגע אני בת 15 וחצי, כמעט 16, ועברתי חמש הטרדות מיניות בשלוש שנים בלבד. אף פעם לא הצלחתי להבין מה מושך גברים להטריד אותי, מכיוון שרק בסיפור אחד הכרתי את הבנאדם שביצע בי את זממו...

***

המקרה הראשון, קרה בכיתה ז', כשהייתי בערך בת 13...

נפגשתי עם ידיד מאוד טוב שלי, היינו יוצאים ביחד לקניון ולעיר וחוזרים בסביבות 5-6-7. לפנות בוקר. הוא היה ליצן כזה, ותמיד ברגע שהיינו צריכים להתפצל לא רצינו להיפרד והוא ליווה אותי הביתה, ואז ביקש שאני אלווה אותו, ואז הוא ליווה אותו בחזרה וכך חזר חלילה במשך מספר פעמים.

באחת הפעמים שעשינו את זה, ליוויתי אותו והתכנון היה שהוא ילווה אותי. אבל הוא התעצל, והציע למישהו זר ברחוב ללוות אותי, בתור בדיחה כמובן. האיש הסכים, אבל הידיד שלי אמר שהוא התבדח, ושזה בסדר, שילך לדרכו, ואין צורך בליווי. האיש כמובן הלך. (לפחות למראית עין). נהייה כבר מאוחר ואמרתי שאני אלך לבדי, ושאני לא באמת מפחדת (באמת לא פחדתי!).

התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי, אלא שאותו האיש חיכה לי בסמטה כמה רחובות מהמקום שפגשתי אותו קודם לכן... היה לו מבט מסומם כאילו לא ישן כמה לילות, או שהרגע עישן קילו מריחואנה. הוא הצמיד אותי לקיר בבת-אחת, והחל למשש אותי בחוזקה. ממש הכאיב לי... אחר כך הוא התחיל לנשק אותי בצוואר וניסה להפשיט אותי... כשראה שזה לא מצליח, הוא השכיב אותי על הרצפה בחוזקה, וכך כנראה... היה לו יותר קל. הוא רכן מעליי, כשאני חצי עירומה, ואונן להנאתו.

כמובן שניסיתי לצרוח, לבעוט ולהתנגד, אבל מרוב בכי והלם, הצעקות לא היו חזקות במיוחד. הבאתי לו בעיטות, אבל מסתבר שהן לא ממש הפריעו לו...

 ***

המקרה השני התרחש כשהייתי בכיתה ח', בערך בסביבות הגיל 13 וחצי, 14. הייתה יום הולדת לחברה טובה, וכמובן שהלכתי. באותו הזמן היה לי חבר. אחרי יום ההולדת, תכננתי להפגש איתו. אני וחברה אחרת, שגם היתה ביומולדת, הלכנו יחד חצי דרך, וחצי דרך הייתי צריכה ללכת לבדי עד שאגיע לחבר שלי. הלכנו ביחד והכל היה טוב ויפה, עד שבאמצע הדרך, קצת לפני שנפרדנו לדרכינו, עמדה מכונית שנראתה לה חשודה במקצת. (אני חשבתי שזה סתם צירוף מקרים ופרט לא באמת חשוב). נפרדנו לדרכינו והכל היה בסדר גמור, עד שקלטתי שאחרי כמה רחובות, המכונית חונה במקום שאני צועדת...

התחלתי לצעוד במהירות רבה, והמכונית אכן עקבה אחריי. התחלתי לפחד קצת, ודיברתי בטלפון עם החבר שלי ואמרתי לו שיתחיל ללכת לכיוון שלי, כשפתאום אני מרגישה יד שאוחזת בחוזקה בכתף שלי... במהירות שלא תיאמן מצאתי את עצמי בתוך המכונית, כשמישהו בן 25/30 מנסה להפשיט אותי, אוחז אותי בחוזקה ומנסה לבצע בי את מעשיו המגונים... הכל קרה כל כך מהר, שאני לא זוכרת יותר מדיי פרטים...

אחרי כמה זמן הוא הוריד אותי בבית הקברות העירוני, שמאוד מאוד רחוק מהבית שלי. הלכתי את כל הדרך לזרה ברגל, כשאני מרגישה מלוכלכת, מושפלת, המומה, ונגעלת מעצמי.

 ***

המקרה השלישי התרחש חצי שנה אחרי, בחופש הגדול שבין כיתה ח' ל-ט'.

הייתי אמורה להיפגש עם החבר שלי, וקבענו בגן השעשועים שבין הבית שלו לבית שלי, באמצע הדרך כזה. עד לגן השעשועים יש גן נוסף, קצת חשוך, שממוקם במין יער קטן כזה, לא ממש חורשה. הלכתי כהרגלי, ופתאום אני מרגישה יד על הכתף שלי, בדיוק כמו בסיפור הקודם. הסתובבתי, וראיתי מישהו נורא מפחיד, עם עיניים אדומות, ובקבוק בירה ביד. הגיוני מאוד שהוא היה שיכור.הוא ניסה להצמיד אותי אליו, ואני התנגדתי, בעטתי בו, דפקתי את הצרחה של החיים שלי, וברחתי משם כשהוא ממלמל משו כמו "הנשים של היום זה פשוט זוועה מהלכת...". לא ראיתי את אותו האיש יותר, גם לא בפעמים הבאות שעברתי שם.

***

המקרה הרביעי התרחש בהיותי בכיתה ט', בחופשת פורים.

באותה תקופה הייתי נורא מבולבלת ומתוסבכת עם עצמי, והחלטתי לנסוע לים לבדי. נסעתי, נרגעתי לי על החוף והכל היה מושלם. עד לאותו הרגע, שבו הלכתי לקנות לעצמי שתייה קרה בחום הנוראי של הרצלייה, ואחד העובדים אמר לי שמקרר השתייה בצד השני של המזנון, מאחורה. ומה אני לא אעשה בשביל בקבוק קולה?

 הלכתי לאחור, לקחתי את הבקבוק, והתחלתי ללכת לכיוון הקופה הראשית על מנת לשלם, כשפתאום – כהרגלי - אני מרגישה שמישהו מצמיד אותי אליו, מפיל לי את בקבוק הקולה, וגורר אותי בחוזקה איומה לתוך שירותי המטבח האחורי... צעקתי את כל נפשי, וכנראה אף אחד לא שמע, או שבחרו להתעלם... היו אלו מספר פועלים. הייתי עם בגד ים ומגבת, כך שהם לא היו צריכים להתאמץ על מנת להוריד לי את הבגדים... זה היה פשוט זוועתי.

הם החלו לדבר ביניהם, לצחקק, לאונן אחד לשני, לאונן עליי, לנשק אותי בצוואר ובחזה, לגעת בי בכל הגוף, ולמשש בחוזקה כל חלק וחלק. לבסוף הם גררו אותי לדחפור שלהם, או מה שזה לא היה, והסיעו אותי לתחנת האוטובוס הקרובה, כשאני "לבושה" בבגד ים מלוכלך, ולא מחול... הם זרקו לי את המגבת בזלזול מחוץ לדחפור, ותוך כדי נסיעה צעקו לי "אוהבים אותך!". נגעלתי מעצמי, נגעלתי מהם, ונשארה לי מזכרת לא כל כך נעימה מהים...

 ***

המקרה החמישי התרחש לפני כחודש וחצי, כשאני בת 15 וחצי לערך, והיה הכי קשה לטעמי.

בגלל המלחמה בצפון, כידוע, הרבה מתושבי הצפון באו לבלות במרכז את החופש שלהם, על מנת לברוח מהבתים. היה ערב שישי משעמם לגמרי, ונורא היה בא לי לצאת. היה לי ידיד אינטרנטי, שעמו דיברתי מספר פעמים, שגר בקריות. הוא בא להתארח במרכז למשך שבוע. דיברנו יומיים לפני שהוא עזב, ובצירוף מקרים אדיר הוא בא להתארח בעיר שבה אני גרה, כמה רחובות ממקום מגוריי.

כמובן שהסכמתי, אבל איפשהו, אני חושבת שידעתי שזה לא עומד להסתיים טוב... לכן הצטיידתי באולר קטן. למרות הכל, חשבתי שאולי בכל זאת, דווקא הוא, סופסוף לא יחפש רק את המיניות, אלא פשוט ישמח לראות אותי, אחרי פרק זמן של התכתבויות באייסיקיו (כמובן שטעיתי, וזה לא היה מתמימות).

נפגשנו במקום הומה אדם, ליד הקניון. הוא שמח לראות אותי, ואני - אותו. הוא היה בן 18 וחצי ואמר שאני נראית כמעט בגילו. הוא בירך אותי בחיבוק חם, ובכמה מילים יפות. נמסתי מהמחמאות, והיה נורא נחמד. אחרי שקנינו שתייה קלה ואוכל מהיר, הוא ביקש ממני לעשות לו סיבוב במקום, סתם בשביל להכיר את העיר יותר טוב. נעניתי לבקשתו, והתחלנו ללכת. הוא לא ניסה שום מגע פיזי עד לרגעים מאוד מסוימים.

למשל, כשהיינו חוצים כביש, הוא היה מחזיק לי את היד, ומצמיד אותי אליו עם האגן ואומר לי "אני לא רוצה שהנסיכה שלי תידרס או משהו, תיזהרי!". הוא היה נורא חמוד, אבל לא הרגשתי בנוח עם המגע, אז תמיד ניסיתי להתחמק מאותו הזמן של השהות במצב הזה. השיחה שלנו גלשה, הייתה מאוד זורמת, והוא עשה רושם של בנאדם חכם ואינטליגנט.

כשהגענו לגן ציבורי (חלקו האחד מואר, וחלקו השני חשוך), ישבנו על ספסל בחלק המואר והמשכנו לדבר. כשהגענו לנושא של מוזיקה, הוא אמר שהוא הביא mp3 ושזה יהיה נחמד מאוד אם נאזין לו. הסכמתי - אני מאוד אוהבת מוזיקה, והיה לנו טעם דומה במקצת. הכל היה טוב, ואפילו תוך כדי שירים מסוימים, שהיו בהן משפטי אהבה, או חיבה יפים, הוא היה שר אותם, מסתכל לי בעיניים, ומחייך חיוך תמים ורומז על חיבה. נמסתי, והייתי מוחמאת נורא.

בשלב מסוים הוא החל לחבק אותי, להישען עליי וללטף אותי. נתתי לזה צ'אנס בתור ידידים. אחר כך הוא הסתכל לי בעיניים, מלמל כמה דברים, ונישק אותי בתשוקה עזה. זה היה מאוד מהיר ולקח לי זמן להבין שאנחנו מתנשקים. כשקלטתי את זה, נסוגתי לאחור ואמרתי לו שאני לא בקטע של יזיזות, אלא ידידות נטו. הוא אמר שזה בסדר גמור, ושהוא מצטער, כי הוא חשב שאני בכיוון של זה. אחר כך המשכנו להקשיב למוזיקה, אבל גם התחלנו ללכת, להמשיך בסיור בעיר.

בשביל להגיע לחלק אחר של העיר, היינו צריכים לעבור בחלק החשוך של הגן שעשועים. אז, הוא זרק אותי למטה, הצמיד אותי לרצפה הקשה, התיישב עליי, נישק אותי בכוח כשאני בועטת, צורחת, צווחת, בוכה, מתנשמת, מרביצה ומתנגדת. הוא היה מאוד גברי, ומאוד חזק, מסתבר. כלום לא הזיז לו. הייתי שם על הרצפה חסרת אונים, וכל כך מושפלת... והוא לא הפסיק... לא הייתה לי הערכת זמן, אבל זה נמשך בערך שעתיים לערך. הוא עשה הכל כולל הכל, פוט התעלל בי כאוות נפשו. הכל - חוץ ממכות כואבות. הוא רק החטיף לי סטירה כשהייתי מתנגדת וצורחת וצווחת ובוכה... הוא פשוט נהנה מהגוף חסר האונים שמולו, ועשה בו כרצונו. לאחר שעתיים לערך, הוא פשוט קם, התלבש, והלך משם באיטיות. אני עוד שכבתי שם כשעה-שעה וחצי, כשאני מעולפת, מושפלת, שונאת את כל העולם, כועסת על עצמי, בשוק, בהלם וחסרת אונים.

לא התלוננתי על אף אחד מן המקרים. על שני מקרים ההורים שלי יודעים, אבל לא את הסיפור המלא... אל תשאלו למה, כי אני בעצמי לא יודעת. אני חושבת שאני פשוט לא מסוגלת לעמוד מול איש זר בתחנת משטרה, ולתאר בכל פעם מחדש איך אנשים זרים נגעו בי, השפילו אותי, ועשו בי כרצונם. לכל שאר הבנות שנאנסו, או חוו הטרדה מינית - אל תעשו כמוני, תלכו ותתלוננו! כל עוד אתן מסוגלות, זה הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות.

25.9.06: הסיפור פורסם גם במדור "מוטרדות", נענע.

תוספת מאוחרת של מ', בתשובה לחלק מהשאלות שעלו בדיון שהתקיים בתגובות: