mybody

הדבר האחרון שסטודנטים היתה צריכה כשחזרה מעט שתויה ממסיבה זה שנהג המונית יתחיל להציע לה כל מיני הצעות לבלות עמו את הלילה.

רציתי לשתף את קוראי הבלוג ב"תענוג" המפוקפק שעברתי בליל פורים. כרגיל, שום דבר שהולך למשטרה, אלא עוד הוכחה לזה שמעט מדי אנשים מבינים את ההבדל בין מחמאות להטרדות.

הייתי במסיבה, שתיתי, נהניתי וכו'. החבר שלי לא יכול היה לבוא איתי, ומכיוון שידעתי מראש שאני הולכת לשתות, הגעתי עם חברים ובדרך חזרה לקחתי מונית. כשעליתי על המונית כבר לא הייתי שתויה בכלל, למעשה כאב לי הראש וכנראה שהנהג שם לב לזה שאני לא מרגישה כל כך טוב. הוא שאל בנחמדות אם הכל בסדר, אמרתי לו שכן. הוא ניסה לפתח איתי שיחה לגבי מה עשיתי באותו ערב, אם הייתי במסיבה ואם נהניתי, ואני עניתי תשובות מנומסות אבל קצרות וענייניות (חשבתי שבטח משעמם לו, אבל לא הייתי במצב-רוח לפתח שיחה).

ואז פתאום הוא שאל אותי: "אז איך זה שיצאת מהמסיבה לבד? חשבתי, מישהי כמוך, בטח תצאי אם איזה בחור ללילה". הייתי קצת המומה, עם כל הכבוד - זה ממש לא עניינו (ומה זה לעזאזל "מישהי כמוני?"). אמרתי לו שהחבר שלי מחכה לי בבית (תשובה שהוכיחה את עצמה בעבר). ואז, במקום להניח לי, הוא התחיל להפציץ אותי בשאלות.

"אז יש לך חבר?" (כן), "כמה זמן אתם ביחד?" (הרבה). "אם הוא חבר שלך אז למה הוא לא בא איתך למסיבה?" עניתי משהו בנוסח "מה זה משנה למה", והוא, במקום להבין את הרמז (אני לא מעוניינת בשיחה), אמר: "נראה לי שמזמן כבר לא הזדיינת עם החבר שלך, אחרת לא היית מסתובבת עם כזה פרצוף חמוץ". לקח לי שניה לעכל את מה שהוא אמר, ואז אמרתי לו בתקיפות שזה לא עניינו ושאני מבקשת שיניח לי בשקט. חשבתי שזה יסיים את העניין, אבל בתגובה הוא צעק עליי "תגידי, מה הבעיה שלך, אני בסך הכל מנסה לדבר איתך, אם היית קצת יותר נחמדה, עוד הייתי מוכן לעשות לך טובה, אבל נראה לי את אחת שלא נותנת".

ביקשתי ממנו שיעצור מיד את המונית (זה כבר היה במרחק הליכה מהבית שלי והעדפתי ללכת ברגל מאשר להמשיך את הנסיעה עם הפסיכי הזה) ואחרי ויכוח קצר שבו הוא אמר שהוא לא מתכוון לעצור ואני הודעתי לו שיעצור או שאני פותחת את הדלת, הוא עצר את המונית, ואני שילמתי ויצאתי. כשהייתי בחוץ, עשיתי סוף סוף את מה שרציתי להגיד לו מההתחלה, ופחדתי לעשות כשהייתי בתוך הרכב שלו: אמרתי לו שהוא סוטה מגעיל. ורצתי הביתה. כמובן שזה לא עזר לי לא להרגיש זוועה ביום שאחרי.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

מאז שגבר נחשף בפני א' - היא לא לוקחת סיכון ומתחמקת מכל אדם זר ששואל אותה איך להגיע לאנשהו.

נכנסתי במקרה לבלוג הזה ויש סיפור אחד שהעלה בי זכרונות ממשהו שקרה לי...

כשהייתי בערך בת 11 וחצי 12, אני לא ממש זוכרת, הלכתי הביתה מחוג. בדרך ראיתי מכונית שעצרה די רחוק ממני (הדרך שבה הלכתי לא צדדית או משהו אבל אין שם כמעט אנשים). כשהגעתי לשם הגבר שישב במכונית שאל איך להגיע לאיזה מקום. לא שמעתי אותו בבירור אז התקרבתי, והוא שאל עוד פעם. הפעם שמעתי את המקום אבל ידעתי ממש טוב שהוא לא נמצא בנשר אז הבנתי שהוא עובד עליי, ושמתי לב שהוא מחזיק את איבר המין שלו בחוץ וכאילו מזמין אותי להיכנס למכונית.

ישר הלכתי משם  יותר נכון ברחתי...!

ניסיתי להתקשר לחברה שלי אבל היא לא ענתה, מה שגרם לי לפחד עוד יותר...! אני לא יודעת למה לא התקשרתי להורים שלי, נראה לי שלא רציתי, או חשבתי שהיא לא תבין אותי, או שאולי אני לא אוכל להסביר את עצמי... ממש התביישתי ואני עדיין מתביישת, עד עכשיו לא סיפרתי לה... אחרי זה חברה שלי חזרה אליי וסיפרתי לה הכול. עד היום היא היחידה שיודעת את זה...

עד עכשיו אני נלחצת בכל פעם שאני רואה מכונית עוצרת או כשאני עוברת שם (זאת הדרך הביתה מבית הספר שלי). כשמישהו פונה אלי לשאול איך מגיעים לאיזה מקום - או שאני לא עונה או שבמקרה הטוב אני פשוט אומרת שאין לי מושג ומסתלקת משם...

זאת היית "חוויה"  מזעזעת......!

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

י' נחטפה על ידי גבר זר כשחזרה הביתה מהבריכה.

זה היה בתחילת השנה, ממש בימים הראשונים. היינו הולכים תמיד כל החברים, הבנים והבנות, לבריכה, ונשארים עד 12 בלילה. מהחופש הגדול ועד החורף היינו רק  בבריכה. כל הזמן מהבוקר עד הלילה היינו שם. משחקים משתוללים, במים, מנצלים את הקיץ עד השניה האחרונה. הייתה איזה פעם אחת שכבר היה 12. וסגרו את הבריכה. ואמא שלי הייתה בחו"ל. ואבא שלי ישן כבר ממזמן. ולא היה לי איך לחזור. אז הלכתי לחברה שלי, לישון אצלה. התחלנו ללכת אליה ברגל, וכל מה שהיה איתי זה רק הבגד ים עליי, ותיק עם מגבת ופלאפון. אפילו בגדים לא היה לי. אז אמרתי לה שאני אלך הביתה לשים עליי בגדים נורמלים ולקחת תיק עם כל הדברים. היא - לא היה לה כוח ללכת איתי, אז הלכתי לבד. ואז הגעתי לכביש סואן, שאפילו ב-12 בלילה תמיד יש בו הרבה מכוניות. כמובן שלא עצרו לי, כולם חולפים על פניי במהירות ואני עומדת שם כמו סתומה ומחכה. עד שאיש אחד ממש נחמד עצר לי. צעדתי לי במעבר החצייה והוא הסתכל עליי. לא הוריד ממני את העיניים לשניה... אולי כי כל מה שלבשתי זה בגד ים... סיימתי לעבור את הכביש והמשכתי ללכת, כבר הייתי ממש קרובה לבית שלי. פתאום הרכב שעצר לי, עצר. והאיש יצא מהאוטו. והתחיל ללכת אחריי. הסתכלתי אחורה וראיתי אותו, ממש קרוב אליי, הולך אחריי. התחלתי ללכת כמעט יותר מהר אבל לא רציתי לרוץ כי אז הוא ירוץ אחריי ואז זה יהיה מרדף, וברור שהוא ישיג אותי.

הוא תפס אותי וכל כך רעדתי. ובעטתי בו אבל כלום לא עזר. הוא הכניס אותי לאוטו שלו ונסענו ממש הרבה זמן. זה לא רק היה נראה הרבה, היה שם שעון. אני לא זוכרת את השעה שבה נכנסתי לאוטו אבל אני זוכרת שיותר משעה נסענו שם. לבסוף הוא עצר... אני רק זוכרת שהוא הוריד לי את הבגד ים, ולעצמו את כל הבגדים... את השאר אני פשוט לא זוכרת. מה שכן אני זוכרת שלא הפסקתי לבכות... אחר כך הוא החזיר אותי בדיוק למקום שממנו הוא חטף אותי. השעה הייתה בערך ארבע בבוקר. הסתכלתי בפלאפון וראיתי איזה 100 שיחות שלא נענו מהחברה שהייתי אמורה לישון אצלה. עליתי הביתה... כולם ישנו .. צילצלתי לחברה והיא ממש כעסה עליי כי "הברזתי לה"  המצאתי לה תירוץ. וזהו בערך...

אני שונאת בנים... שונאת. אני גם לא עומדת לספר על זה למישהו, אני פוחדת. הכי מפחיד, ששילשום, בבוקר הסתכלתי מהחלון וראיתי רכב עומד שם ובתוכו מישהו. זה היה יום שלא הלכתי לבית ספר... כל היום ישנתי, וכמובן שכל איזה שעה התעוררתי, והסתכלתי מהחלון, והוא עוד היה שם. עד בערך 10 בלילה האיש הזה ישב באוטו ולא ייצא. מתישהוא גם אמרתי לאחי הגדול ושתינו יצאנו החוצה ועברנו ליד האוטו והצצתי. וכן זה היה הוא. הוא לא עשה לי כלום אבל זה היה הוא.

י' ענתה לכם:

היי אממ... אני זאת שרשמה את הסיפור ותראו... רובכם, או יותר נכון כולכם, אמרתם לי ללכת להתלונן! אבל זה לא כזה פשוט... אני בכלל מתביישת... כלומר... איך אני אגיד את זה להורים??? זה מביך ויהיה לי כל כך קשה לעמוד בזה=/

ולאלה שאמרו: אני יודעת שזה לא חכם שאני הלכתי בלילה רק בבגד ים... אבל הייתי סתומה ובכלל לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה...

שמי ב', אני בת חמש עשרה. אני חושבת שהסיפורים שקרו לי הם כלום לעומת הסיפורים האחרים - כמו רוב הבנות קרו לי מקרים של צעקות ברחוב וכאלו - אבל רציתי לספר על שלושה מקרים מסויימים:

ההטרדה מינית הראשונה שלי, אני זוכרת את זה כל כך טוב - הייתי בכתה א'. היינו כל הכתה בספריה, היה לנו שם שיעור. היה בכיתה שלי ילד, שכבר מגיל קטן היה מופרע, מקלל, מרביץ וכאלו. אני זוכרת את זה כאילו שזה היה סרט, כמו בהילוך איטי. אני הלכתי מולו והוא ממולי, הרגשתי משהו בבטן שלא טוב, ואז הוא התקרב. היו הרבה ילדים מסביב אבל אף אחד לא שם לב. פתאום הוא התחכך בי והיד שלו תפסה לי את איבר המין. הייתי בשוק, כאילו קפאתי, כאילו הכל נעצר באותו זמן. הוא תפס ממש חזק. ואני? ילדה קטנה, תמימה, ידעתי שזה לא בסדר אבל אף פעם לא אמרתי כלום ולא לקחתי את זה כל כך קשה. תמיד ריחמתי עליו ולא רציתי שהוא יסתבך יותר בגלל השטויות שלו.

זה היה בכתה ז'. הברזתי מאיזה שיעור עם חברה טובה מכתה אחרת וישבנו בקומה שלנו. פתאום בא ילד מכתה ח' והתיישב איתנו. זה היה בסדר מבחינתנו. ישבנו ככה איזה 5 דקות, ואז רציתי להיכנס לאיזושהי כתה ריקה בשביל לשבת בה. פתאום הוא בא, מאחורי, תפס לי את השדיים וברח. הייתי המומה! לא הבנתי מה קורה, זה גם לא ילד שאני מכירה. פשוט הייתי קפואה לא ידעתי מה לעשות. אז פשוט רצתי לכתה, ישבתי שם לבד, כשהחברה שלי מחפשת אותי. הייתי בשוק, באיזה זכות הוא נוגע בי? אני בכלל לא מכירה אותו! חברה שלי נכנסה ושאלה מה קרה. אני לא זוכרת איפה היא הייתה באותו זמן. לא אמרתי לה, רציתי ללכת לשתות בברזיה שליד הכתה. הוא היה שם. הוא הסתכל עליי בחיוך המגעיל שלו. באתי ונתתי לו כאפה ממש חזקה. הוא לא אמר כלום, הוא פשוט הלך. לא יכולתי להתלונן עליו, לא יודעת למה. גם לא ממש ייחסתי לזה חשיבות.

חוץ מלהתרחק ממנו, טומבוי לא ממש ידעה מה לעשות כשהידיד שלה התחיל לשלוח אליה ידיים במהלך הנסיעה וזה לא מצא חן בעיניה. 

תמיד כל פעם בבית הספר צועקים לי " את מאוהבת בX!~!!" "את וY חברים!!" "XYוZ חולים עלייך!!!!!" כל פעם, בלי שום היגיון. בחיים לא חשבתי שזה נכון, הרי... אני, ילדה שדי רק התחילה את חייה, עם מראה נוראי, לא בדיוק הכי רזה בעולם, לא כל כך גבוהה, לא יפה, בלי עיניים כחולות מדהימות. במילים אחרות – טומבוי. תמיד הייתי אחת מהחבר'ה, הילדה שכל הבנים מתים עליה, אבל כמובן לא יוצאים איתה. הייתי משחקת איתם (ספורט), לרוב הייתי בנבחרות שלהם, הייתי מכסחת אותם, מרביצה להם, הייתי אחת מהם. הם היו החברים הכי טובים שלי. בחיים לא האמנתי שזה יכול להתפתח ליותר מזה, בחיים לא חשבתי שאחד מהם ממש רוצה אותי, ושלא סתם הילדים אומרים שאני מתה על X ושכל השאר מתים עלי.

השנה, לאחר סתם טיול שבתות רגיל, ההורים שלי היו צריכים לחזור חזרה הביתה שעה לפני... ובגלל שנהניתי כל כך עם החברים שלי, העדפתי להישאר. אז חזרתי עם ג' אחר כך הביתה. בדרך הביתה, בלי שאף אחד רואה, באוטו.. בלי שיהיה לו אכפת, הוא התחיל להעביר עליי את הידיים שלו, בכל מקום. הוא נשכב עליי, הוא ליטף אותי, הוא לקח את הידיים שלי, שם אותן בין הרגליים שלו, ליטף לי את הבטן, את השיער, כיוון את הפרצוף שלי אליו, קירב את השפתיים שלו, אבל לא נישק. לא הסכמתי. בהתחלה זזתי קצת, מבלי להגיד דבר. וזה המשיך, שעה וחצי נסיעה של גיהנום, והוא לא דיבר, שתק. וגם אני. כל הזמן מזיז אותי, לוקח את הידיים שלי, נשכב עליי, ומלטף אותי בצורה הכי גועלית שיש (ועוד דברים שאני לא מוכנה לספר. אבל שום דבר חריג. אונס לא היה).

אני יודעת שאין פה אונס, אין תקיפה מינית. אני יודעת גם שזה כלום ושמצבי טוב. רק רציתי לידע אתכן בנות, שלא חשוב איפה מתי ולמה, בן הוא בן. ותמיד צריכים לפקוח את העיניים. ג' היה ידיד מדהים, אהבתי אותו מאוד. היום אני אפילו לא מעיזה להסתכל לו בעיניים. ההרגשה שעברה בי באותו זמן, הייתה ההרגשה הגרועה ביותר שעברתי בחיים שלי. להרגיש מנוצלת, רכוש של מישהו אחר, לא יכולתי להתנגד, כאילו באותו זמן לא הבנתי, לקח לי זמן לעכל. כיום אני יודעת שעשיתי טעות. קשה לי להגדיר את עצמי כמותקפת מינית, אולי בגלל עצם העובדה שאני לא. אבל מה שעברתי שם לא היה שיגרה, זה כאב. הוא חשב שזו שיגרה? בשבילו זה היה סתם? לא, בשבילי זה לא היה סתם. זה כאב לי. סיפרתי ל-2 חברות שלי. אף אחד אחר לא יודע על זה. ואני צריכה לבלות איתו, ההורים שלי מתים עליו. הם אוהבים את זה שהוא בא אלינו. אני לא יודעת, התבגרתי מאז, מאוד (גם ככה אני ילדה בוגרת, תוסיפו לזה עוד קצת). מאז הרבה עף ממני, אני כבר לא שטוטניקית, לא צוחקת, כאילו תקופת הילדות שלי עברה תוך דקה. עכשיו, אני יודעת שהוא רוצה אותי. הוא הראה לי את זה בעוד דרכים ש... לא אספר. אני לא מדברת על זה. אף אחד אחר לא ידע, רק אתם.

בנות, בנים הם לא תמיד חמודים, הידיד הכי טוב שלך יכול לראות בך יותר מידידה. הוא יכול לראות בך כמטרה, כמו שהידיד שלי ראה אותי, ילדה מפותחת, חבר'המנית, סקסית (כן, במידה מסויימת.), ראה אותי כיפה, כמושכת, וזה הגעיל אותי. אתם לא יודעים מה זה, בנות שעוברות תקיפה מינית (לפחות חלקן) - לא באמת עצובות, הן בשוק. כמוני. לא יודעות מה להגיד. אם יגידו לכן להיות איתו - אתן תהיו. כי, אתן לא מודעות. וזה קשה. וכואב. בנות, תשמרו על עצמכן! בת שיודעת לשמור על עצמה היא בת שיודעת להגיד לא! די! מספיק! הגוף הוא שלכן, לאף אחד אחר אין זכות לגעת בו. אפילו אם זה נראה לכן מקרה פעוט. נגעו בכן? עשו בכם מעשים שלא רציתם שיעשו? עברתן תקיפה. תתלוננו. זה הגוף שלכן. רק שלכן.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

'אוהבת ומחבקת' נאנסה שלוש פעמים על ידי אנשים שהכירה: ידיד שלה, חבר של חברתה והחבר שלה.

אני חושבת שהגיע הזמן לספר את הסיפור שלי. קוראים לי מ' ואני בת 17 וחצי, נאנסתי 3 פעמים ועברתי לא מעט הטרדות וזוועות בחיים שלי. קרה לי הרבה פעמים שראיתי בחורים מסתובבים בלי בושה עם כל החבילה בחוץ ו/או מאוננים בציבור (באוטובוס, בחוץ, בבלוק), כל כך הרבה שאני כבר לא מתרגשת מזה. אבל אני לא אספר על זה כי את זה כולם יודעים וכולם רואים.

הפעם הראשונה שלי, הפעם הראשונה שחשובה לכל כך הרבה בנות הייתה אונס בגיל 13. באחד הימים שלא הייתי במצב רוח ורציתי רק לברוח מכולם, יצאתי עם ה"ידיד" הכי טוב שלי. הוא היה בן 19 והיה לו אוטו, אז אני וחברה שלי התקשרנו אליו ושאלתי עם הוא יכול לבוא והוא אמר שכן. הוא בא עם חבר ונסענו לטבריה לשבת ליד הכנרת. בדרך שתינו בירות והרבה. כשהגענו, כבר היינו שיכורים אבל המשכנו לשתות, חברה שלי וחבר של ה"ידיד" שלי הלכו לטייל ואני והוא נשארנו. הוא ניסה להתחיל איתי ואני זרמתי, נורא החמיא לי שבחור בן 19 רוצה אותי כשאני בת 13 ועוד יש לו אוטו, כסף וכל מה שבחורה רוצה.

התחלנו להתנשק והוא לאט לאט התחיל לגעת בי, עד שהתחלתי להפסיק אותו. הוא אמר לי "מה את דואגת, הכל יהיה בסדר, אני לא אעשה מה שלא תרצי". האמנתי לו כי הוא היה ה"ידיד" הכי טוב שלי, בטחתי בו. ואז שוב - הוא ניסה לגעת בי במקומות שאז עוד הייתי שומרת אותם רק לעצמי. הפסקתי אותו והוא שוב אמר לי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אני לא אעשה מה שלא תרצי". וכך זה נמשך במשך שעה... חשבתי שהוא כנראה שיכור ובגלל זה הוא אומר משהו אחד ועושה משהו אחר, אבל פתאום הוא אומר לי "קר לי בואי ניכנס לאוטו". סירבתי כי פחדתי שהוא שוב ינסה לעשות משהו. ואז הוא התחיל לשכנע אותי, ואני בת ה-13 לא הייתי מספיק חכמה לעמוד על שלי.

נכנסנו לאוטו והכל התחיל, הוא התחיל לגעת איפה שביקשתי בפירוש לא לגעת, הוא התחיל לעשות דברים שבפירוש ביקשתי שלא יעשה וכל הזמן הוא אמר "אל תדאגי אני לא אעשה לך כלום..." הייתי שיכורה ומטושטשת בשביל לקלוט שמשהו ממש לא בסדר ושאני צריכה ללכת ליפני שמשהו קורה.

הוא התחיל להפשיט אותי. את המכנסיים לא הצלחתי להחזיק והוא הצליח להוריד אותם, את החולצה הצלחתי להשאיר על עצמי, כמה כוח כבר יכול להיות לי נגד מישהו בן 19? אמרתי שאני לא רוצה אבל הוא לא הקשיב, ביקשתי שיפסיק אבל זה לא עניין אותו, הוא היה עסוק בשלו, ואחרי הכל עוד הייתי צריכה לנסוע איתו הביתה באותו האוטו. הרבה זמן האשמתי את עצמי שאני קטנה וטיפשה ושאני האשמה ושלא הייתי צריכה להכנס איתו לאוטו כש"היה לו קר", אבל כבר התגברתי על המקרה הזה. הכי היה כואב לי שאת הדבר שהיה לי כל כך חשוב הוא לקח בכזאת קלות בלי שיכולתי לעשות משהו.