mybody

זהירות - טריגר!!!

נגה (שם בדוי) נאנסה על ידי ידיד שלה וחבריו.

קוראים לי נגה (שם בדוי) ואני בת 15. הסיפור שלי קרה לפני שנה וחצי, בחופש הגדול, הייתי אז בת... 14 כבר, כן... יומיים אחרי היום הולדת שלי.

באותו היום רבתי עם החבר שלי והרגשתי נורא. כל מה שרציתי היה לא לחשוב על זה, אז הידיד הכי טוב שלי הזמין אותי אליו הביתה - הוא אמר שהוא ועוד כמה אנשים יהיו אצלו. שאין סיכוי שאני יוצאת מבואסת מהבית שלו (איזה אירוני זה נשמע לי עכשיו), ואני כמו מטומטמת הסכמתי לבוא.

הגעתי אליו הביתה ולא היו שם הרבה אנשים, רק הוא ועוד ארבעה חברים שלו, שלא בדיוק הכרתי. בהתחלה ראינו סרט ואז, קצת לפני הסוף, הידיד שלי ביקש ממני לבוא איתו לחדר שלו כי הוא רוצה לדבר איתי. הלכנו אליו והתיישבנו על המיטה. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי והתחיל לנשק אותי. דחפתי אותו ואמרתי לו שזה לא בסדר, שיש לי חבר. הדבר הבא שאני זוכרת זה אותו מעלי מנסה להוריד לי את החולצה ואת החברים שלו מתחילים להיכנס לחדר. אני לא זוכרת הכול בפרטי פרטים, לפעמים יש לי פלשבקים של מה שקרה שם, שמשלימים לאט לאט את התמונה. אני רק זוכרת שכאב לי, כאב לי הרבה. אני זוכרת גם שהתחננתי בהתחלה שלא יעשה את זה ואחרי שראיתי שכבר לא נשארה בו אנושיות ניסיתי לפנות אל החברים שלו שעמדו בצד והסתכלו. אני לא יודעת מה היה יותר נורא. אולי הבושה, אולי הכאב, אולי החוסר אונים. כשהוא גמר, הוא קם מעלי ולמרות זאת לא הרגשתי הקלה, רציתי לקום משם ולברוח, להיעלם, להיבלע בתוך האדמה אבל להם היו תכניות אחרות בשבילי. בדיוק כשחשבתי שהנורא מכל כבר היה ראיתי אותם מתחילים להתפשט.

אני זוכרת את הפחד שהרגשתי באותו הרגע, את הבהלה. אני כבר לא זוכרת אם בכיתי בכלל, נראה לי שמאותו הרגע נשאר שם רק הגוף שלי. כי כל השאר כבר נעלם. אני זוכרת במטושטש מאוד את מה שקרה מאז. אני זוכרת כל אחד מהם את זה כן. אני גם זוכרת במעומעם שהם קיללו אותי והכאיבו לי וכשניסיתי להתנגד הם גם הרביצו. אולי הם חשבו שאני בובה שלא מרגישה שם דבר, שאפשר להתעלל בה כמה שרוצים, אני רק יודעת שלזה הם הפכו אותי. אני זוכרת שבשלב מסוים כבר לא יכולתי יותר, כבר לא היה לי יותר כוח להתנגד, אפילו לא לבכות. הייתה לי סחרחורת למרות ששכבתי והרגשתי שאני עומדת להתעלף. אני חושבת שבאמת התעלפתי כי בשלב מסוים הם הפסיקו. העיניים שלי כבר לא היו פקוחות ככה שאני לא יודעת מה הלך שם אני רק זוכרת הרבה קולת מסביבי. שמעתי מישהו אומר שכדאי שהם ילכו ושכדאי שידיד שלי יוציא אותי איכשהו מהבית כי אם מישהו יגלה הלך עליהם.

אני לא יודעת כמה זמן נשארתי על המיטה ההיא. אני לא יודעת כמה זמן לקח עד שפקחתי שוב את העיניים כדי לגלות גוף רועד ועירום שאני לא מכירה. לקח לי קצת זמן להבין מה קרה ושהגוף החבול והמדמם הוא שלי. אני זוכרת ניסיון נואש למצוא את הבגדים שלי שאחרי שמצאתי לא הצלחתי ללבוש. הכול כל כך כאב. היה כבר בוקר ואין לי מושג איפה היה הידיד שלי או איפה היו ההורים שלו או האח הגדול שלו. לא חשבתי על זה באותו הרגע. רק רצתי ורצתי עם הכוחות האחרונים שנשארו לי. כשהגעתי הביתה נכנסתי למקלחת. אני לא יודעת ממה יותר פחדתי אז. אם זה היה שההורים שלי יגלו ויכעסו ויתאכזבו, אם זה היה שהחבר שלי יגלה וישנא אותי, או מהבושה הזאת שרודפת אותי עד עכשיו. הרגשתי בושה עצומה ושנאה עצמית כמו שבחיים לא הרגשתי. הרגשתי אשמה ושכנעתי את עצמי שהכול קרה בגללי. באותו היום התקלחתי לפחות 7 פעמים בכל פעם עם הרבה סבון. ניסיתי לקרצף אותו לתוך העור שלי כדי שינקה אותי גם מבפנים. אבל זה לא עזר. נשארתי מלוכלכת.

אחרי חודשיים בערך סיפרתי לחבר שלי, זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי על זה, שהעזתי להיזכר בזה מתוך רצון. והוא הבין, הוא חיבק אותי והיה שם בשבילי ועזר לי לעבור את השנה וחצי הבאות ועד עכשיו הוא עדין עוזר. בזכותו הבנתי שזו לא הייתה אשמתי ושאני עוד יכולה לשקם את החיים שלי.

האמת היא שפגשתי את "הידיד" שלי בחופש הגדול האחרון. לגמרי במקרה. רציתי ללכת, אבל איכשהו מצאתי את עצמי מדברת איתו על מה שקרה בקיץ שלפני. חשבתי שהוא יתנצל או יתחרט או משהו אבל הוא אמר שהזמנתי את זה, שרציתי את זה בדיוק כמוהם, שאם לא הייתי רוצה לא הייתי צריכה לבוא כי הרי זה ברור שאם אני באה לבד למקום שיש בו חמישה בנים משהו כזה יקרה. אולי הוא צדק, אולי הייתי תמימה מדי, אולי באמת הזמנתי את זה בלי לדעת, אבל מה שבטוח זה שאני כבר לא תמימה.

ועכשיו? אני עוד מרגישה את הידיים שלהם על הגוף שלי כל יום, כל שעה, כל דקה. הם לקחו ממני את הדבר היחיד שיכלתי לקרוא לו שלי. הם לקחו ממני את עצמי.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

הסטארטאפיסט פרסם בבלוגו שני מקרי תקיפה או נסיון תקיפה שעליהם שמע מחבריו. האחד - סם אונס הוחדר ככל הנראה למשקה של ידידתו וחברתה. השני - חבר שלו הותקף מינית על ידי אמו כשהיה בן 13. 

2 מקרים מזעזעים:

לצערי אנחנו חיים בעולם מטורף, מסתובבים בחוץ אנשים פסיכים שלמראית עין נראים נורמאלים, אבל מתחת לחזות השלווה שלהם מסתתרת דמות פסיכופאטית ורעה. למה אני מתחיל את הפוסט במשפט כזה? אני רוצה לשתף אתכם ב-2 מקרים:

המקרה הראשון קרה ביום שישי האחרון. ידידה טובה שלי יצאה עם חברה לפאב בהרצליה, מקום שנחשב איכותי עם אנשים על רמה. ידידתי הזמינה שתי כוסות יין - אחת לה ואחת לחברתה. לאחר שעה היא שתתה עוד כוס יין, לאחר כשעה נוספת הברמן הזמין אותה ואת חברתה לכוס משקה נוסף על חשבונו. אני רוצה לציין שזאת הייתה הכוס השנייה של החברה שלה.

לאחר כ- 10 דקות הן התחילו להרגיש לא טוב, הן התחילו לנמנם ולהרגיש מסוחררות. הן הזמינו אוכל, שתו הרבה מים אבל ההרגשה המשונה רק התגברה. הן הלכו לרכב שלהן כדי לחזור הביתה ואיך שנכנסו לרכב שתיהן נרדמו. הן התעוררו ברכב אחרי 4 שעות. אחרי שהן התעוררו הן חזרו הביתה ואז שוב היא נרדמה ל-16 שעות רצופות.

הרושם שאני מקבל מכל הסיטואציה היא שהברמן (או מישהו אחר), הכניס להן משהו לתוך השתייה. הן היו כל הזמן ליד הכוסות שלהן והיחידי שהיתה לו גישה הוא הברמן, שבנדיבותו הרבה הזמין את שתיהן על חשבונו. המלצתי לה לפנות למשטרה ולהתלונן, במקביל ללכת לבית החולים כדי לבדוק אם יש לה סמים בדם, אבל היא מסרבת.

בבקשה נשים תיזהרו, אל תצאו לבד לברים, יש כאלה גברים כולרות ושפלים שיעשו הכול כדי להכניס נשים למיטה, אפילו אם זה כרוך באונס.

המקרה השני:

הפעם אני רוצה להראות לכם משהו מהצד השני, סיטואציה אמיתית שהתרחשה לחבר הכי טוב שלי. הייתי די בהלם כשהוא סיפר לי על המקרה, ואני חייב לציין שהוא די מזעזע:

בגיל 13 אמא שלו קראה לו לסלון, שניהם היו לבד בבית. הוא התיישב על הספה והיא נעמדה מולו. היא הורידה את הבגדים שלה ונעמדה ערומה מולו, אז היא התיישבה על הספה, פיסקה את הרגליים והתחילה להסביר לו על גוף האישה ועל איברי הרבייה שלה. בשלב הזה החבר שלי התחיל לבכות ולא סיפר לי מה עוד קרה אבל ציין שהיה עוד.

הפוסט עלה גם בפוליטינט.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

anathea מבקשת את עזרתכם:

אני צריכה עדויות, יד ראשונה בלבד! של התנסויות כפויות או יזומות באחד מסמי האונס: GHB, קטמין, רוהיפנול, או MDMA נוזלי. אפשר להשאיר בתגובות או לשלוח לי באי-מייל. אם קרה לכם, חס וחלילה, שמצאתם עצמכם בסיטואציה של תקיפה מינית ואין לכם מושג וזיכרון איך הגעתם לשם, ו/או אם הזיכרון שלכם בנוי מפלשבקים קטועים בלבד. אם התנסיתם בשביל הכיף של הסוטול (חוץ מבאקסטזי, עליו אני יודעת מספיק בנוגע לשימוש מרצון חופשי), אם נתקלתם בבלוג שמתאר אירוע דומה, או אם קראתם מאמר עם עדות של נאנס/ת שסומם/ה בזדון, אבקש לקבל קישור. אין מספיק מידע מסודר בעניין, לפחות לא ברשת העברית ולמשטרה כמובן יש דעות ומידע אודות הסמים הללו והשפעותיהם, שאני אינני מוצאת כמעשיר, נכון או רלוונטי. אשמח אם יהיה קישור לבקשה הזאת שלי בבלוגים שלכם או בפורומים לנפגעי תקיפה מינית (טרם קיבלתי אישור מ"תפוז" או "מקום" להשאיר הודעה בשמי בפורומים. כמה זמן לוקח לקבל אצלם אישור? שעות, ימים, שבועות? מישהו?). זה חשוב! תודה מראש על שיתוף הפעולה.

אנא פנו ל anathea בנושא:

[email protected]

והפיצו את הבקשה בבלוגיכם.

ולכאן שולחים סיפורים בליוויית ניק רצוי:

[email protected]