mybody

ממשיכה לחייך למרות הכל נוצלה מינית בילדותה על ידי בנה של המטפלת שלה והיא אפילו לא מצליחה להזכר בכל מה שהיה שם. חוץ מזה היא גם חוותה הטרדות מין "סטנדרטיות".

מרקובקה הותקפה על ידי גבר זר כששמרה על אחיה הפעוט בגינת הילדים.

זה היה בחורף לפני 13 שנים. לקחתי את אחי, שהיה אז תינוק בן שנתיים, לטיול קצר בגינה. ישבנו שם, הוא טיפס על המתקנים, שיחק בחול. היו שם אנשים נוספים אבל אט אט הגינה החלה להתרוקן. השעה הייתה אמנם מוקדמת אך החשיך מוקדם והיה קר. הגינה היתה כבר ריקה לחלוטין כשהתכוונתי להוריד את אחי הקטן שטיפס על המתקנים.

ואז הוא  הגיע. גבר צעיר בשנות העשרים לחייו. פחדתי ממנו כי היינו שם לבדנו והוא צעד ישירות אלינו. ואז, בעודי למעלה, על הסולם של מתקן השעשועים, כשאחי הקטן בידיים שלי, הוא החל לגעת בי. הוא נגע בי לא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי להעיף את ידיו כי החזקתי את אחי. ניסיתי לרדת מהמתקן אך הוא לא נתן לי. הוא החל לגעת בי בחזה שלא צמח עדיין ובאיבר המין.

אחי הקטן החל לבכות, וכך גם אני. אמרתי לו שלא ייגע בי אבל הוא המשיך. לבסוף אחי הבייבי נשמט מידיי. אני חושבת שנלחצתי יותר מהעובדה שהוא נפל מגובה רב, מאשר מהבחור שנגע בי. ירדתי מהר אל אחי, והוא עוד המשיך לגעת בי!!!

הרמתי אותו ורצתי אל העגלה. הבחור הלך אחרינו. רצתי משם מהר הביתה כשהבייבי צורח מכאבים ואני בוכה יחד איתו. כל הדרך בדקתי שהוא לא  אחרינו.

כשהגעתי הביתה, אמרתי לאימא שהוא בוכה כי הוא נפל. היא גערה בי על כך שלא שמרתי עליו היטב. נכנסתי לחדר, המשכתי לבכות שם, ולא סיפרתי לה על זה לעולם.

לסיפורים (לא לשכוח כינוי בבקשה):

[email protected]

יעל (שם בדוי) הובכה מנגיעותיו של הדוד שלה, שעמו נשארה לרגע לבד. בעצם תמיד המגע שלו הביך אותה. 

ממ... זה קרה לפני כשנה, כשהייתי בת 13. נסעתי עם אבא שלי לבקר קרובים. היה ממש כיף, נסענו לבריכה... שחיתי, השתוללתי... היה כיף.

לרגע כולם הלכו ונשארתי עם "דוד" שלי. הוא בן 50, או משהו כזה... הוא תמיד רצה להושיב אותי על הברכיים שלו... לפעמים, כשאני מחבקת אותו כשאני הולכת - הוא תופס אותי ממש חזק, וכמעט שלא עוזב =/

אז נשארנו לבד לרגע. הוא חיבק אותי... ואני הרגשתי ממש-לא-בנוח... הוא התחיל ללטף אותי. אני חושבת שהוא נגע בי בכוונה =/. הוא פשוט הגעיל אותי. אז פשוט קמתי והלכתי ממנו ולא התקרבתי אליו מאז. למזלי מאז לא ראיתי אותו יותר :]

לא סיפרתי את זה לאף אחד, אבל זה גם לא עשה לי איזושהי טראומה... אבל כיף לשחרר את זה מהבטן.

לסיפורים (לא לשכוח בבקשה כינוי מועדף):

[email protected]

thin air הוטרדה מינית על ידי קולגה מהעבודה.

זה היה יום שני. הייתי בעבודה (עבדתי כחדרנית)... השבוע השלישי... כבר התחברתי עם החדרניות ושאר העובדים... (houseman-מביאים מגבות וכו')... עבדתי ערב, מ-12 בצהריים עד 8-9 בערב... אחד ההאוסמנים התחבר אליי, בן 25 (נראה בן 30)... במשך זמן רב שהוא רמז, חיבק... נראה לי שזה היה באותו יום או יום לפני כן שהוא בא מולי כשנשענתי על הקיר והתקרב... עד שמישהו בא... וחיבק אותי מאחור ונשק לי על הגב... מה עוד...? יש לו חברה, בהריון.

ואז... היינו בחדר לבד, החדר שניקיתי, תמיד ניסיתי להתעלם מהקטעים שלו... הוא ידע שאני לא רוצה מישהו גדול מדי... כי בכללי הוא שאל אותי על הנושא, חשבתי שהוא אולי רוצה רק ידידות... הוא רצה לצאת שניה לעשן סיגריה, ואני הייתי צריכה להישאר בחדר (גם ככה לא מעשנת)...

וזה קרה מהר. הוא בא ונשק לי על הלחי, עבר לצוואר... שלוש נשיקות בסך הכל, לא הבנתי בכלל מה קורה. זזתי, הוא חייך אליי, חייכתי, כי לא יכולתי לפגוע בו... (דפוקה!)... הוא שאל: "מה, זה מדגדג?... יופי, זה אמור... -זה טוב-". הוא יצא. בכיתי מעט, הדמעות פשוט זלגו... וניקיתי את הצוואר מהנשיקות שלו... הוא חזר והעמדתי פנים שמחות, כאילו שהכל בסדר ושום דבר לא קרה... אבל שמרתי מרחק... והוא עשה את זה למרות שידע שכבר התלוננתי על עובד אחר שהצמיד אותי אליו וגם הכאיב לי ביד... כשתפס אותה מספר פעמים...

אבל עליו לא התלוננתי. עד סוף היום (נשארה לי עוד שעה)... לא הפסקתי להזיז את הראש... גירד לי הצוואר, הרגשתי מלוכלך... רציתי לעוף משם. בבית בכיתי... סיפרתי לפסיכולוגית והיא רצתה שאתלונן עליו... הייתי אמורה לעשות זאת (ולא - היא היתה מודיעה להורים)... אבל יומיים אחר כך התאשפזתי... המקרה הזה הוסיף למצב הרוח שהיה לי ביום למחרת, לאחר שאדם קרוב לי נפטר. אני עדיין מאושפזת... כרגע בחופשה בבית (מוסד פסיכיאטרי בגלל הפרעת אכילה ובגלל נטיות אבדניות)... שלושה אנשים יודעים על זה - הפסיכולוגית ושתי החברות הכי טובות שלי (ובבלוג שלי).

אתמול זה חזר אליי... כשיצאתי לרקוד... ופתאום מישהו חשב שיהיה מצחיק אם הוא ידביק את התחת שלו אליי ויתחכך בי... זזתי ונעצתי בו מבט זועם והוא רק צחק... הלכתי משם... והתיישבתי... ושוב התחיל לגרד לי הצוואר... חברה שלי שיודעת על זה דיברה איתי ונרגעתי...

אולי אני עושה מזה ביג דיל... אבל לא שלטתי בהרגשה של הלכלוך... של... לא יודעת.

זהו... =(

לסיפורים (נא לא לשכוח לציין כינוי רצוי):

[email protected]

notallowed הוטרדה ואויימה במשך חודשים על ידי טיפוס אובססיבי. כשבא "לאסוף" אותה מהבית, ניצלה במקרה על ידי אחיה הגדול. היא לא רצתה לערב את המשפחה והמשטרה כדי שלא יוודע עליה. 

זה קרה לפני שנתיים, כשהייתי בכיתה י"א. יום אחד התקשר אליי לסלולרי אחד בשם שי (בדוי) ממרכז הארץ. הוא הציג את עצמו והתחיל לדבר איתי, כאילו שזה דבר נורמלי ואנחנו מכירים שנים. תבעתי ממנו לדעת איך הוא השיג את המספר, אז הוא סיפר שנ' הביאה לו את המספר. נ' היתה חברה שלי. "היתה" כי מרגע זה והלאה לא דיברתי איתה. בכל אופן, הוא ביקש שלא אכעס עליה. בהתחלה כעסתי אבל אחר כך השיחה נעמה לי והמשכנו לדבר. הוא בן 19 וחצי, חייל. התברר שהוא הכיר אותה בצ'ט והיא נתנה לו את המספר שלי. בכל אופן, בהתחלה - השיחות איתו באמת היו נחמדות. היינו מדברים שעה כל יום.

לאט לאט הוא התחיל להגביר את הקצב ולהתקשר יותר מדי ביום, משהו כמו שבע פעמים ל-פחות. אמרתי לו ששעה ביום זה מספיק לדבר, לא צריך להגזים יותר מדי, אבל זה לא הזיז לו. הוא היה מתקשר אליי המון, פשוט המון. הבינו: הייתי נכנסת להתקלח וכשהייתי יוצאת הייתי רואה משהו כמו" 27 שיחות שלא נענו", לא פחות. לא יכולתי עם זה יותר ואמרתי לו שלא מתאים לי העניין ואני מבקשת שיפסיק להתקשר... הוא כל כך כעס והודיע לי שלא אעז לנתק איתו את הקשר. לא נלחצתי, אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך יותר ולא עניתי לו בסלולרי במשך כמעט שבוע (הוא היה מתקשר גם ממספרים אחרים או מחסויים).

יום אחד אמא שלי אמרה שמישהו רוצה אותי בטלפון. זה היה שי. שאלתי אותו מאיפה הוא השיג את הטלפון שלי בבית והוא ענה " זה לא בעיה בשבילי. תביני, יש לי עבר שחור, גיליתי הכל עלייך". מכאן הוא פשוט דקלם את כתובת הבית שלי, מספר תעודת הזהות שלי, שמות החברות הכי טובות שלי ומספרי הסלולארי שלהן, כמה אחים יש לי, איך קוראים להם וכו'. הוא פשוט ידע עלי הכל! התחלתי לפחד, והוא אמר לי שכדאי לי לענות לפלאפון כל פעם שהוא יתקשר אחרת הוא יבוא "לבקר" אותי בבית. בגלל שפחדתי מההורים שלי ולא רציתי שהם יגלו שאני, בת 15 וחצי, בקשר עם מישהו כמעט בן 20, ולא רציתי שיתקשר הביתה - הסכמתי תמיד לענות לו לפלאפון.

וכך זה נמשך שלושה חודשים, משהו כמו מאה שיחות ליום! פשוט סיוט! וכשמדי פעם לא הייתי עונה לו, הוא היה שולח הודעות מאיימות כמו "תעני או שאני בא אלייך". יום אחד הוא החליט שהגיע הזמן שניפגש. פחדתי. אמרתי לו שאין לי זמן, והוא – כרגיל, איים ש"או שאני בא אלייך הביתה, או שניפגש במקום אחר". החלטתי להפגש איתו בקריון של חיפה (אני גרה באיזור) - מקום בטוח עם הרבה אנשים. ושתי חברות שלי יעקבו אחרינו.

נפגשנו בקריון. הוא נראה די טוב, אבל לא עשה עלי שום רושם. אחרי שעה אמרתי לו שאני צריכה לחזור הביתה והוא התעקש לקחת אותי הביתה עם האוטו שלו. אמרתי לו שאני כבר אסע באוטובוס אבל הוא ממש התעקש. נכנסתי לשירותים שהיו בסביבה ובכיתי לחברות שלי שיגיעו לאזור שליד השירותים, כאילו "במקרה" נפגשתי איתן שם. שי ראה אותן, נרתע - ווויתר בסופו של דבר.

כשחזרתי הביתה הוא התקשר ואמר לי כמה שאני יפה ומושכת אותו ושהוא רוצה אותי לקשר רציני. אמרתי לו שאני לא רוצה אז הוא אמר לי "את לא יכולה להגיד שאת לא נמשכת אלי, תפסיקי כבר, תזרמי". התעקשתי שלא מתאים לי ואזרתי אומץ ואמרתי לו שיפסיק להתקשר אלי ולא אכפת לי כמה הוא יאיים עליי. מאותו יום לא עניתי לו בסלולארי וביקשתי מהמשפחה שלי שאם יבקש אותי בטלפון מישהו בשם שי - הם כבר זיהו את הקול שלו - שינתקו לו. ההורים שלי חשדו שמשהו לא בסדר, אז אמרתי להם שזה סתם מישהו מהבצפר שלא בא לי עליו. הוא לא התקשר הרבה הביתה, אבל הרבה לפלאפון. במשך שבועיים לא עניתי לו והוא די התייאש. ככה לפחות חשבתי.

הייתי בדרך לבצפר, עסוקה עם הדיסקמן שלי. לא ראיתי שהוא עומד ליד שער בית הספר שלי. רק הרגשתי שמישהו מושך לי את התיק מאחורה, וראיתי אותו. פשוט השתתקתי... לא הייתי מסוגלת לזוז. העיניים שלו היו אדומות כאילו לא ישן כמה לילות. הוא החזיק לי חזק ביד ואמר לי שהוא נורא כועס עלי ומאוכזב ממני ושהוא רוצה שאני אסע איתו לתל אביב. מרוב פחד לא הייתי מסוגלת לעשות כלום... בסוף אמרתי לו שיש לי מבחן ואני חייבת להכנס לבצפר. הוא שיחרר אותי ואמר שהוא יחכה לי עד שתיים (כן, גם את מערכת השעות שלי הוא ידע). בסוף היום, יצאתי דרך פירצה בגדר בצד השני של הבית ספר ופשוט טסתי הביתה, כשכל שניה אני מסתכלת אחורה לראות אם הוא רואה אותי.

הגעתי הביתה. הגפתי את כל התריסים ונעלתי את הדלת. הייתי לבד בבית... שעה-שעתיים אחר כך הוא שלח לי הודעה: "עשית טעות. אני מול הבית שלך, תצאי או שאני נכנס אלייך, לבית הריק שלך". התחלתי לבכות ולרעוד כמו מטורפת. התקשרתי לאבא שלי, הוא לא ענה. התעשתתי, ואמרתי לעצמי שאני בשכונה שלי, מוגנת, ואם הוא יעשה לי משהו - אני אצעק לשכנים שלי.

יצאתי אליו, רועדת. הוא היה בפז'ו הלבנה שלו וביקש שאכנס לאוטו. אמרתי לו שאני לא הולכת לאף מקום, אז הוא יצא מהמכונית. הוא תפ לי את היד, עיקם אותה, ואמר לי שאם אני לא נכנסת - הוא ירביץ לי. בדיוק באותו רגע אח שלי חזר הביתה (הוא בן 22), ראה מה קורה, תפס אותו בחולצה וצרח עליו שאם הוא יתקרב אליי שוב הוא מת. הוא המשיך להתקשר אליי אחר כך אבל כבר לא פחדתי ולא עניתי. החלפתי מספר. וזהו... הוא הפסיק להתקשר ולא בא "לבקר" אותי.

לקח לי אולי שנה לצאת מכל העניין, בכל פעם שהייתי הולכת ברחוב הייתי מדמיינת שהוא נמצא שם, או שהייתי מרגישה שהוא מסתכל עלי. לא רציתי לערב את המשפחה משום שאני גרה בשכונה מאוד קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ולא רציתי שידעו מהסיפור ולא רציתי להכנס לכל ענייני המשטרה.

לסיפורים (אנא ציינו ניק מועדף):

[email protected]

גם אני עברתי משהו בחיי שגורם לי לפחד לצאת מהבית כול יום ויום, והחלטתי לשתף בזה את הגולשים. בהיותי בסוף כיתה ו' (עכשיו אני ב-ח'), כבר הייתי ממש ממש מפותחת. סבתא שלי ביקשה שאלך לקנות חלב והלכתי בבוקר לסופר. חזרתי ונכנסתי לבנין עם שקית החלב. כשעליתי מספר מדרגות בקומה הראשונה, נעמד מולי גבר כבן 40 פלוס ושאל אותי איפה זה הדירה? זה נראה לי מאוד מוזר כי הוא היה בתוך הבניין.

כשניסיתי לעלות במדרגות הוא עצר אותי וחסם את דרכי, הוא הוציא את איבר מינו מהמכנסיים. התחלתי לבכות. ניסיתי לרוץ למטה אבל הוא תפס אותי. ניסיתי לצעוק או לברוח אבל לא יכולתי לזוז. ואז אזרתי את כל האומץ שהיה לי, העפתי את ידיו ורצתי למטה. המזל שלי היה שהגיע שכן שגר איתי באותו בניין, אז התחלתי לצרוח ולבכות. האיש שניסה לאנוס אותי יצא מהבניין בריצה בעודו מנסה לסגור את מכנסיו. השכן רץ אחריו והאיש ההוא צעק ''איזה בלגן''... השכן עלה איתי הביתה.

כשנכנסתי בכיתי על הספה, סבתא שלי לא הבינה מה קרה. סיפרתי הכל לאבא שלי כשסבתי התקשרה אליו. אמא שלי ישר הגיעה מהעבודה ולקחה אותי למשטרה יחד עם אבא שלי. באותו השבוע לא יכולתי לישון לבד, לא יכולתי לדבר על זה וגם לא יכולתי לצאת מהבית. אחרי שדיברתי עם היועצת של בית הספר היו עלי הרבה השמצות. היועצת דיברה עם כל הכיתות ולכן לא הפסיקו להציק לי ולהשמיץ אותי...

ככה אני חיה עד עכשיו, עדיין חולמת על אותו האיש, ששוב מנסה לתפוס אותי. ועדיין עצתי לכן בנות - ספרו הכל ואל תשמרו בפנים.

לסיפורים (אנא ציינו כינוי מועדף):

[email protected]