mybody

הבלוגרית The A Show חיפשה ומצאה עבודה כפקידה אצל מתווך דירות שגם היה ידיד המשפחה. רק שהוא לא בדיוק חיפש פקידה.

לפני שנתיים, כשהייתי בת 14, ההורים שלי החליטו לעבור דירה ושכרו את שירותיו של מתווך. הוא חיפש לנו דירה, הרבה להסתובב עם ההורים שלי והפך לידיד המשפחה. הוא הבין שאני מחפשת עבודה והחליט ב"רוב טובו" להציע לי לעבוד אצלו במשרד כמזכירה. הסכמתי, כי ניסיתי למצוא עבודה הרבה מאוד זמן, אך ללא תוצאות (נו,גיל 14).

הגעתי באוטובוס וחיפשתי די הרבה, עד ששמתי לב למשרד הקטן שלו. נכנסתי והוא נראה שמח מאוד - בירך אותי הרבה, הרבה לנשק אותי ולחבק אותי במשך זמן רב. לא הרגשתי בנוח עם זה אבל לא רציתי להעליב אותו - הרי הוא היה נחמד והסכים לתת לי עבודה, אז העברתי את זה ושאלתי מה אני עושה. הוא הסביר לי על כל מיני טפסים והתחיל לספר לי על המשכורת שלי. 25 שקל לשעה, נשמע מעולה. במהלך היום הוא יצא הרבה, ותמיד כשחזר חיבק אותי ואמר כמה שהוא שמח שאני איתו, "ממש כמו חברה". ישבנו ודיברנו קצת, והוא הזכיר בנות קודמות שעבדו אצלו. הוא סיפר איך שקנה לאחת מהן מכונית לקראת הגיוס שלה לצבא, כי היא "אהבה אותו מאוד". "גם את תוכלי לקבל את הדברים האלו. את רוצה מכונית?". הוא חייך והמשיך לדבר... "הן היו כמו חברות שלי... ואני רוצה שאנחנו נהיה כאלו. אני רוצה להיות חבר שלך! אני אתן לך כסף... 25 שקל לשעה זה הרבה כסף, את יודעת... ותקבלי גם בונוסים מדי פעם, איך זה נשמע לך? 100$ על כל דירה שתמכרי. רק תישארי לעבוד פה". הוא חייך שוב ויצא לעוד איזה סידור.

הייתי רק בת 14, אבל לא הייתי תמימה כלל. כל מה שחשבתי עליו היה שהוא סוג של סוטה. למה הוא מחבק אותי ומנשק אותי בלחי כל כך הרבה? אוקיי, אתה שמח. הבנתי. הבנתי גם שאתה אוהב שבחורות צעירות מסתובבות אצלך במשרד. הבנתי גם שהמשרד נמצא במקום שלא שמים לב אליו. הבנתי שאתה אוהב לתת "בונוסים" לבנות ש"אוהבות אותך". טוב, חשבתי שאולי אני קצת אובססיבית. ואז הוא חזר.

כרגיל, טקס הנשיקות והחיבוקים הרגיל שלו שכבר התחיל להגעיל אותי. הוא עמד לידי ואני התיישבתי בחזרה ליד השולחן עם כל הדפים שסידרתי והמחשב, כשהוא ביקש ממני להיכנס לאתר "חפוז". חשבתי שהוא אמר את זה לא נכון ושהוא מתכוון לתפוז,כי זה היה אתר שהכרתי. אז כתבתי tapuz במחשב ונכנסתי. "לא, לא לתפוז. ל'חפוז'". לא הבנתי, אבל זה כבר נראה לי חשוד. נכנסתי כדבריו לאתר המבוקש. התבוננתי במסך בדיוק שניה. אתר פורנוגרפי. "מה עכשיו?" הקול שלי כבר לא היה חביב כפי שניסיתי לדבר עד אז. הייתי נוקשה וצינית. "תסתכלי", הוא מחייך את החיוך הזה. אני מסתכלת עליו ונגעלת. "לא רוצה". קמתי ואספתי את הדברים שלי: "תודה, אבל אני מעדיפה לא לעבוד איתך". הוא התחיל לצעוק לי משהו כשיצאתי מהמשרד והתחלתי ללכת מהר לתחנת האוטובוס. משהו בסגנון "אל תלכי, אני מצטער. אני מצטער". יותר מזה לא שמעתי.

הגעתי הביתה. "איך היה בעבודה?" אמא שלי מחייכת, שמחה בשבילי. סיפרתי לה הכל... לא התרגשתי, פשוט לא האמנתי שזה קרה לי. הבנאדם הזה שהסתובב עם ההורים שלי כל כך הרבה,ידיד של המשפחה. פשוט הגעיל אותי. אמרתי לה שתדבר איתו וכך היא עשתה. הוא אמר שהוא מצטער מאוד ושלא הבנתי נכון. כבר לא היה לי אכפת, לא חזרתי לשם. מיד אחרי זה זרקתי את המגנט של "תיווך ****" מהמקרר שלנו.

הוא דיבר איתי כאילו אני ילדה קטנה. כאילו שאם הוא יציע לי כסף אני אפול שדודה לרגליו ואסכים לכל בקשה שתצא לו מהפה המגעיל שלו. אמנם הייתי בת 14, אבל ילדה קטנה ותמימה לא הייתי.

אני שמחה שהתמודדתי עם זה כמו שעשיתי, סיפרתי לאמא שלי, התנגדתי לדברים שידעתי בבירור שהם לא בסדר. עצרתי אותו. התפטרתי.

יישום חוק חדש מתעכב, ועברייני מין ישתחררו ללא מעקב

לסלק את החשוד מבית הנשיא

דרישה: לפצות מיידית קטינים שנפגעו מינית

הילדים שלנו בווינט

סימה נחשפה ליחסי מין בין חברתה עדן לבין האח של עדן. אחר כך ניסה האח לכפות גם על סימה לקיים עמו יחסי מין. סימה ניתקה קשר עם השניים, והתחברה לבחור שהציק לה. אבל היא עדיין מבוהלת.

זה היה יום שהתחיל נחמד. חחח, יום, על מי אני מנסה לעבוד? אלו היו כמה ימים, ימים נוראיים. הייתה לי חברה, חברה יחידה, אני לא יודעת בדיוק מתי זה התרחש, כי התאמצתי נורא להכחיש ולהעיף את הזיכרון הזה ממני, שיילך, הוא לא שלי! אמרתי לעצמי. כשהייתי בת 7 בערך, תמימה, מאמינה בסוסים חדי-קרן, בפיות ודרקונים טובים, כאלו שלא יורקים אש. מכיוון שרק חברה אחת הייתה לי, ואז עוד לא הבנתי במחשב וטלוויזיה, את מירב שעות היום ביליתי איתה ועם עוד מישהו, שעליו אספר. היה לה אח ממש מגניב. כל היום היה מסתובב איתנו ועושה לנו פעילויות, אבל הוא היה מסתורי כזה, למשל - לפעמים, הייתי רואה אותו כל הזמן קורץ לחברתי, כאילו יש לו "טיקים" בעין... חברתי (שנקרא לה "עדן"), הייתה כאילו מתהפנטת, מעיפה אותי באיזה תירוץ כמו "אוי כבר מאוחר", "אני צריכה להתקלח", "אני הולכת לאכול", "אני צריכה לעשות משהו". זה עיצבן אותי נורא, לה ולאחיה יש סוד משותף שהיא לא מגלה לי, ואני גיליתי לה הכל!!!

פעם אחת אמא שלי נסעה וביקשה מאמא של עדן לשמור עליי, אבל אז אחיה התחיל לקרוץ. החברה ניסתה להעיף אותי, אך הסברתי לה, על סף בכי (הייתי רגישה, במיוחד כשלא יכולתי לחזור הביתה והעיפו אותי מהבית שלה), שאיני יכולה לחזור, ושאמא שלה הבטיחה לשמור עליי. האח המשיך לקרוץ וחברתי קפאה. הוא ניגש עליה, קרא לה הצידה, הם רבו והתווכחו, כמעט הלכו מכות. כשבאתי והפרדתי ביניהם (כל כך חבל שעשיתי את זה), האח שאל אותי אם אני יודעת לשמור סוד. ובתמימותי, השתוקקתי לדעת, כי הייתי בטוחה שהם התווכחו אם לספר לי את "הסוד" או לא, ואוי כמה שהסתקרנתי ורציתי לשמוע אותו. הוא לקח אותי ואת עדן לאוטו של אמא שלהם, שהיה מקולקל ולכן תמיד היה פתוח, ומרוחק מהבית.

הוא הוריד את מכנסיו, ואני כיסיתי את עיניי. היו לי נימוסים, ידעתי שאסור להסתכל על בנים כשהם עושים פיפי, אבל למה באוטו? הוא קרה לעדן. היא הורידה את מכנסיה ותחתוניה ועלתה עליו. ניסיתי לפתוח את הדלת, אבל בגלל שזאת מכונית שלא הכרתי - לא הצלחתי. ביקשתי ללכת הביתה, אמרתי שקוראים לי, אבל אחרי מה שראיתי אין דרך חזרה... הוא הקפיץ אותה, וקשה לי נורא לספר את זה, הוא ביקש ממנה לצרוח צרחות חלשות, וללטף אותו, וממני הוא ביקש להסתכל, כי אם לא - הוא ינעל אותי באוטו עד שאני אמות. חברתי נהנתה מזה וזה החליא אותי. מאותו יום ואילך שנאתי אותה, וכשאמי באה מיהרתי להראות להם אותה, והם נתנו לי ללכת, מסמנים לי לשתוק או למות (העבירו אצבע על הגרון שלהם). אמי המשיכה להביא אותי לעדן, וכל כך לא רציתי, התחננתי אליה שלא, אבל פחדתי יותר מדי מהאיום שלהם ולא רציתי למות. אז לא סיפרתי, לא משנה כמה שאמי לחצה ושאלה אותי: "למה?".

הייתי עדה ל"פעילות" לפחות חמישה ימים בשבוע, אבל לאח זה לא היה מספיק, הוא ביקש גם ממני להתפשט ולקפוץ עליו. פחדתי, הלכתי אחורה ונתקעתי בדלת המכונית. חברתי עדן סימנה לי לעשות מה שהוא רוצה, וחייכה. ואני בטיפשותי חשבתי: "אולי זה לא כזה נורא, אולי זה משחק..." לא היה לי נעים. הוא ניסה להקפיץ אותי, ולהכאיב לי כדי שאצרח. תמיד איכשהו התחמקתי, הוא לא הצליח להכניס את האיבר שלו לשלי, תמיד אמרתי שאני הולכת להקיא ואז הוא הפסיק, לקצת זמן, ואז פשוט שלח ידיים... נמאס לי, הרגשתי מנוצלת, רבתי עם חברתי, הלכנו מכות, והתנתקנו למשך כמה שנים...

הייתי צריכה למצוא חברים אחרים. היה לי ידיד שהיה לו מחנה ממש מגניב, תמיד קינאתי במחנה שלו, ובחרתי להתחבר איתו... הוא היה ממש מציק אבל הייתי נואשת ולכן הייתי איתו. הוא היה מפליץ המון ותמיד גרם לי רגשות אשמה כאילו אני מפליצה בבית שלו, למרות שזה לא היה נכון. כבר פחדתי שאני לא מרגישה כלום בגלל האח של עדן... פעם אחת הוא הפליץ בצורה מפחידה, זה היה במחנה, ושוב טענתי שאינני אשמה. הוא חייך ואמר "בטח, מה שתגידי, אם זה נכון בואי נבדוק". הוא ביקש ממני להפשיל מכנסיים, אבל האמנתי לו שרק יראה שאני צודקת, השד יודע למה הסכמתי! אולי כי רק אז הוא הפסיק להציק לי... הוא ביקש ממני לנסות להשתין ולהפליץ. לא הצלחתי. הוא התחיל לשלוח ידיים. צרחתי בבהלה, והוא אמר שזה רק כדי שאצליח להפליץ. נתתי לו קצת אבל זה התחיל לכאוב אז ביקשתי שיפסיק. אז הוא חייך, נצמד אליי כשהוא מחזיק אותי חזק ואומר ש"זאת רק בדיקת מעבדה". סבלתי אותו שבוע, אבל אז התנתקתי, המצאתי לעצמי חברים דמיוניים, חברים שעדיין נשארו לי עד היום (אל תצחקו בבקשה, זה נכון).

עברו חמש שנים, ועדיין אני בורחת בבהלה מכל אחד ששואל אותי משהו, אפילו רק איך מגיעים למשפחה מסויימת. לפני שנה דיברתי עם חברתי לשעבר, עדן. עכשיו, כשאני כבר בוגרת, שאלת אותה אם היא יודעת שמה שאחיה עשה לנו נקרא אונס, והיא אמרה שהיא יודעת ושהיא עשתה את זה מלא פעמים גם אחרי שרבנו. התחברנו מחדש. ריחמתי עליה, היא הפכה למבודדת , כמו שאני הייתי פעם... כמעט שלא האמנתי כשפעם אחת, כששיחקנו במחשב, היא שלחה ידיים למכנס שלי והתחילה לגעת בפות. הייתי בשוק, שאלתי אותה אם היא חולת נפש, וברחתי מביתה לשדה מבודד לחשוב...

היא התחילה להמציא סיפורים, הלכה לאמא שלי והתלוננה שבלי שום סיבה ברחתי מביתה ושהיא רק רוצה לבדוק אם אני בסדר. אמא שלי חיפשה בחדר, בשירותים, במחסן, אבל לא מצאה. עדן התחילה להלחיץ אותה. הם חיפשו אותי בכל מקום, מתים מפחד. כשאבא של עדן (שעזר בחיפושים) ראה אותי מרחוק, ברחתי. לא רוצה שום קשר עם המשפחה הזאת יותר בחיים.

אני לא מדברת יותר עם עדן ואחיה, למרות שהם מנסים, מנסים לבקש סליחה ולכפר, אפילו לקנות מתנות – אבל אין מצב. אני יודעת שזה ארוך, אבל עבור אלו שקראו – הנה עצה: בכל פעם שמישהו עושה לכם משהו שאתם לא רוצים, תצעקו ותתנו לו בעיטה בביצים, מהר! תספרו להורים ואל תפחדו לעולם, חייבים לספר! אי אפשר לשמור את זה בבטן, מניסיון.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

אני לומד בחטיבת הביניים, אבל יש לי הרבה חברים מהתיכון. ערב יום שישי אחד, תכננתי לצאת עם ידידה אחת למרכז העיר - אבל המשפחה שלה מסורתית, ולא היה לי כוח לחכות לסוף הקידוש (וגם אחי אמר לי שהרבה יותר שווה לצאת עם החבר'ה מהתיכון). אז המצאתי לה תירוץ, ויצאתי למקום הפגישה של התיכוניסטים. אני מאוד אצטער על זה אחר כך. הגעתי ב-10 דקות איחור, רק בשביל לגלות שהם במקום אחר לגמרי. חשבתי שהערב נגמר, אך בדרכי הביתה פגשתי ילדים מהכיתה שלי ותכננתי לבלות איתם את השארית הערב. את השעה הקרובה בילינו בצחוקים, כמו שתלמידי חטיבות ביניים עושים. לא שמתי לב אפילו שכמה חבריי מהתיכון עוברים ליד. דאז - חשבתי שזה היה מזל שהם הבחינו בי, עכשיו אני כבר לא כל כך בטוח. בכל אופן, הם הבחינו בי והזמינו אותי לבוא איתם. בגלל שחשבתי שלא יהיה אף אחד במקום אליו הם התכוונו ללכת, הלכתי איתם, בחושבי שאחזור כמה דקות לאחר מכן לחבריי מהכיתה. את שארית הערב ביליתי איתם, בעודי סובל הצקות שקשורות לכל נושא - הגיל שלי, חוסר הידע שלי ברוק (סגנון שאף פעם לא אהבתי) והתפתחותי המינית. אבל זה בערך מה שמצפים כשאתה תלמיד חטיבה שיוצא עם תיכוניסטים, נכון?...

על כל פנים, החלק הלא נעים הגיע לקראת הסוף. התחלנו לשחק אמת או חובה, והמשחק תפס אותי לא מוכן. אני רגיל למשימות טיפשיות בסגנון "תצעק קוקוריקו", בזמן שהם רגילים למשימות סוטות במיוחד בסגנון "תתנשק צרפתית". כמובן, הוציאו את הנרגילה (שאני לא עישנתי) וכולם, גם אני קצת, נכנסו לאווירה של סוטול. זה הגיע כאשר המשימה שלי הייתה "לנשק את הלחי השמאלית של א'" (שם בדוי). אני כמובן סירבתי. אך א', כנראה בהשפעת הנרגילה, החליט לא לוותר. בתיאום עם עוד ילד אחד, שניהם חשפו ישבנים וחיככו אותם בי.

אחרי המעשה הרגשתי צורך עז לבכות. קמתי מהשולחן והתכוונתי ללכת הביתה. אך א' תפס אותי במעלית, הצטער וניסה לחשוף את עצמו עוד פעם (הפעם ב"צחוק"). הוא ניסה לשכנע אותי לחזור והתייחס אליי כמו אל ילד בן 5 שבוכה על כל דבר. חזרתי, בגלל שהוא באמת גרם לי להרגיש ככה. עכשיו אני יודע שהייתי צריך לסרב ולא להסתובב איתם מלכתחילה. אני לא מסתובב יותר עם החבורה הזאת, ובמיוחד לא עם א'. עד היום כולם מתייחסים אליי כאל ילד קפריזי במיוחד, ואליו - כאל אליל הבדיחות.

(אני מבין שרוב אלו שכתבו לכאן חוו משהו הרבה יותר גרוע. אבל בשבילי, אחד שלא חווה אף מקרה של הטרדה מינית כל חייו - זה פשוט הלם. למרות שזה קרה לפני די הרבה זמן, קשה לי לחשוב על האירוע ואני פוחד להיפגש שוב עם א'. אולי במובן הזה - זוהי כן הטרדה).

לסיפורים (אנא ציינו ניק רצוי):

[email protected]

ה' הוטרדה פעמים רבות, אבל העלתה שני סיפורים. הראשון  - זקן עלה וגנח עליה ברחוב, השני - הנער שהתמזמזה איתו המשיך עד הסוף למרות שידע שהיא לא רוצה. 

במשך כל החיים שלי הייתי מוטרדת מינית על ידי אנשים ברחוב ואחרים. הערות כמו "איזה ציצים" או "אפשר ת'מספר שלך" נחשבו בעיני פעם כמחמאות, ואז הבנתי שכל מה שהאנשים האלה מנסים לעשות זה להשיג זיון. טוב... לפני כשנה-שנתיים, כשהייתי ברוסיה, טיילתי לי לבדי ברחוב כי שלחו אותי לקנות מצרכים. גבר זקן עלה עלי מאחורה, השמיע גניחה, וברח. אני, מבולבלת ביותר, הייתי רק בת 13! פחדתי.

כמה שבועות אחרי זה, גם כן ברוסיה, באתי לבקר את דודה שלי, חבר שלה והבן שלו. הם רצו לצאת לסרט וביקשו ממני להשאר איתו. כמובן שהסכמתי, אהבתי אותו. אחרי כמה זמן, כששיחקנו, הוא נגע לי בציצים. אני לא יודעת למה, אבל זה חירמן אותי, מאוד, ואז נגעתי לו. שאלתי אותו אם הוא מבין מה הוא עושה, והוא אמר לי שכן. הוא היה בן 15. התחלנו להתנשק, וזה המקום להזכיר שאין לנו קשר דם! הוא הבן של החבר החדש של דודה שלי. הוא התחיל לגעת בי יותר, וככל שהוא נגע בי יותר, יותר התחרמנתי.

כשהוא שלח את היד שלו למכנסיים שלי, ניסיתי לעצור אותו. הוא הגזים, ואני התחלתי לפחד. אז הוא אחז בידיים שלי ועלה עלי. הוא הוריד לי את החולצה והחזיה, והתחיל לנשוך לי את הפטמות ולנשק אותן. אחר כך הוא הוריד לי גם את המכנסיים. לא הצלחתי להתנגד, הוא היה חזק וכבד ממני, והייתי באותו זמן מאוד חלשה מבחינה פיזית. הוא חדר לתוכי, גמר, יצא ממני, והלך לישון.

אני לא בכיתי.

לא יכולתי.

רציתי לצעוק אבל שום דבר לא יצא.

הוא אמר לי לא לספר על זה, וכך עשיתי. לא סיפרתי כלום.

עד עכשיו.

אני מרגישה די טוב ששיחררתי את זה... ואני מאוד מקווה שזה לא יקרה לאף אחת!

לסיפורים (אנא ציינו כינוי רצוי):

[email protected]

בן דודו המבוגר של הבלוגר city-zen נהג לגעת בו בחדרי מדרגות. city ניתק מגע עם המשפחה המורחבת כדי לא להתקל בו והעז לספר על כך רק אחרי 17 שנה. 

כשהייתי בן 10-11, גרתי תקופה מסויימת אצל אבי, שגר אצל סבתי. היה גם לי בן-דוד שהיה גדול ממני ב-6-8 שנים. הוא היה מאובחן כבעל מנת משכל נמוכה מאד. גם מקטנות גילי, בתוכי ידעתי זאת. יצאנו יחד לטייל ברחובות השכונה. הוא התחיל לספר לי שהוא שוכב עם בחורות ושאל אותי אם גם אני עושה את זה! לא ברור לי למה אמרתי שכן!! זאת היתה שיחה מאד שטחית כמובן. יום אחד לחצתי על איזשהו כפתור במערכת הסטריאו והוא אמר לי שאם אלחץ עליו שוב – זה יתפוצץ. הוא ידע שאסור לי לגעת במערכת הזו. הוא קנה בי שליטה שנבעה מהפחדה מצד אחד, ו"ידידות" מצד שני.

מה שרציתי לספר עליו, זה שהוא נהג לאונן עלי בחדרי מדרגות וביקש שאגע לו באבר המין. אני לא זוכר כמה פעמים זה קרה אבל היו מספר פעמים. הוא היה גומר עלי. פעם אחת סבתא שלי יצאה מדלת הבית וראתה את זה. היא חזרה הביתה ללא מילה.

התחלתי לגנוב כסף מהארנק של סבתא שלי בתקווה שישימו אלי לב ויזדמן לי מוצא מהמצב. בן-דודי נהג לשבת איתי במשך שעות ולהטיל עלי פחד. לא אלים, אלא נפשי. למזלי, אבי עבר לגור בבית נפרד ומאז סירבתי להיפגש עם בן-הדוד. למעשה, מאז סירבתי כמעט בכל הזדמנות להיפגש עם כל המשפחה המורחבת מצד אבי, כדי שלא אתקל בו שם.

רק אחרי 17 שנה, במהלך קורס למודעות עצמית, סיפרתי על כך בפעם הראשונה לקבוצה שלמדתי בה. אחר כך סיפרתי לאחותי ולאמא שלי. לא האמנתי שאני עושה את זה... לאבא שלי לא סיפרתי מעולם, אני חושב שזה רק היה גורם לו עוגמת נפש ומפריע לו ביחסים עם המשפחה מהצד שלו. גם ככה הוא נענש בזה שהבן שלו התנתק לחלוטין מהמשפחה שלו.

בת דודתי התחתנה לפי כארבע שנים, והחלטתי לסגור מעגל ולהגיע לחתונה ולפגוש את בן-הדוד שלא ראיתי מאז. פגשתי אותו. למראהו עלתה בי בחילה. לחצתי את ידו ואת יד הוריו. אמרתי לעצמי עמוק בלב שהנה אני סולח, למרות שהתחושה היתה קשה. לא הייתי בוחר לראות אותו שוב לעולם.

לסיפורים (אנא ציינו כינוי רצוי):

[email protected]

זהירות – טריגר!!!!!!!

OMG השאירה כאן את התגובה הזאת. חבר שלה אנס והשפיל אותה לאחר ש"נתנה לו".

היום אני בת 16 (כיתה י"א). לפני כשנתיים, בתחילת כיתה ט’, בא אלינו לכיתה ילד חדש וחתיך. נדלקתי עליו!!! גם אני כוסית ויפה אבל לא נראה היה שהוא נמשך אלי (בלי להתלהב, אבל רוב הבנים בשכבה רצו/רוצים אותי). המשכתי להתקרב אליו ונהיינו ידידים טובים עד שירד לי ממנו. אחרי כחודשיים הוא התקרב אלי, כאילו הוא עכשיו דלוק עלי. בקיצור, הוא הציע לי חברות וכמובן שהסכמתי. (האמת היא שאני די חרמנית ובגלל זה יצא לי שם של "המזרן של השכבה", תכף זה מתקשר לסיפור).

הוא היה ממש נחמד בשלושת החודשים הראשונים, תמיד היה קונה לי מתנות, נשיקות צרפתיות בכיף, חיבוקים, מילים טובות והוא תמיד היה איתי. לאחר כשלושה חודשים הוא התחיל לדבר איתי על מין לעיתים יותר תכופות, ורצה שנעשה את זה (הוא לא היה הראשון שלי, לפניו שכבתי עם עוד שניים, אני יודעת שהייתי צעירה אבל הרגשתי בוגרת, גם משום שקיבלתי מחזור מוקדם, בגיל 11 וחצי). אמרתי לו שאני לא בטוחה. אחרי כמה שכנועים הסכמתי. חשבתי שזה יהיה כיף, כמו בפעמים בקודמות. טעיתי.

בכל מקרה, הוא השקיע (הוא היה בתול). הוא שכר חדר במלון (היו לו פרוטקציות, קרובי משפחה אבל נעזוב את זה), ארגן מוזיקה טובה להתחלה, יותר חמה להמשך. ורדים על המיטה. נראה ממש טוב. התחלנו לעשות מה שעשינו, תנוחות גניחות, מציצות, ירידות. הכל!!! עד שגמרתי. אמרתי לו שזהו ושנגמר לי. לא בא לי עוד. אבל הוא המשיך בשלו וניסה להמשיך (והחדיר לי שוב). התחלתי להתנגד ואמרתי לו שאני סיימתי כאן. הוא אמר "טוב" וירד ממני. הוא הלך לארון והוציא משהו, אני בינתיים התלבשתי.

הוא לקח אותי שוב למיטה, הוריד לי את החצאית והסטרפלס, התחתונים והחזייה, וקשר אותי למיטה עם הידיים למעלה. צרחתי וצרחתי אבל אף אחד לא שמע. הוא קשר לי גם את הרגליים במין פיסוק כזה כדי שאני לא אוכל להזיז אותם. הוא נגע בי. המשיך ללקק לי, להחדיר לי. ודחף לי שוב את הזין שלו לפה שלי. גמר אצלי בפה. אחר כך הוא שוב המשיך והמשיך. אני צורחת ואף אחד לא שומע... אחרי חצי שעה (שנראתה לי נצח) דפקו בדלת (כנראה מהצעקות) ו-ט’ (ה"חבר" שלי), שאל "מי זה". אמרו "שירות חדרים", והוא ענה שלא צריך ושאני סתם צורחת כי נחתכתי או משהו כזה.

אחרי שהם הלכו הוא סתם לי (התגובה נקטעה. any). אחרי עוד כחצי שעה שנראתה לי כמו נ-צ-ח הוא סופסוף סיים. כבר הייתי שפוכה ולא היה לי כוח עוד לצרוח ולבכות. הוא זרק אותי מהחדר עם הבגדים בידיים וצרח "עופי ממני. אני לא רוצה לראות אותך יותר. זונה!!! שרמוטה..." ונתן לי להרגיש מושפלת כמו שאי אפשר לתאר. רצתי מהר לאיזה ארון מגבות שהיה שם בשביל להתלבש. ויצאתי. כבר לא היה לי כוח לבכות. נגמרו לי הדמעות.

על המעשה הזה כולם יודעים. ט’ סיפר את זה לחברים שלו כדי לצאת "גבר" ואז השמועה התפשטה (בסודות). אני לא רוצה להתלונן עליו, אני מפחדת. מה גם שהסכמתי לו, אז אין לי על מה להתלונן.

אני עדיין כוסית בשכבה, המון רוצים אותי. אבל מאז המקרה גם קוראים לי המזרון של השכבה. המון עברו עלי. מאז גם עוד כמה הטרידו אותי בנגיעות ומילים לא יפות. אבל הצלחתי לעבור את זה. בערך.

למלעיזים על המוטרדות.

לסיפורים (אנא ציינו כינוי והשתדלו להמנע מפרסום סיפורים בתגובות):

[email protected]

החרדית הותקפה על ידי עבריין סדרתי בסמטה ליד ביתה. היא צרחה ונאבקה בו עד שברח, וכך ניצלה בעצם. עוד באותו לילה היא התלוננה במשטרה, ואחרי שבוע כבר תפסו אותו. כעת הוא בדרך למשפט.

אני בת 22, חרדית, ורציתי לשתף אתכם במקרה שעברתי לפני חודש לערך (סוף יולי, any), כשחזרתי מחברה שלי בסביבות השעה 22:30. זה היה במוצ"ש, שעה לא כל כך מאוחרת, אבל באותם רגעים לא היה אף אחד ברחוב. חברתי ליוותה אותי חצי דרך (תמיד אנחנו מלוות אחת את השניה) וממש כמה שניות אחרי שהיא עזבה והמשכתי לכיוון הבית, הרגשתי שמישהו הולך מאחורי. זה רחוב שבנו כמו סימטה, ואני הייתי בצד ימין של הסימטה, ומימיני היה קיר. הוא התחיל לדבר ולזרוק כל מיני דברים לא מובנים, כמו אם יש לי חבר באזור, איפה אני גרה, והציע ללוות אותי לבית שלי. לא הבנתי בדיוק מה הוא רוצה, רק מאוחר יותר הבנתי שהוא רצה לבדוק אם אני לבד באזור. אבל הרמתי עליו את הקול שיעזוב אותי ומי הוא בכלל, כשתוך כדי דיבור הוא צימצם את הפער ונעמד מולי. הסתובבתי כדי לעקוף אותו ולהמשיך לכיוון הבית, אבל באותו רגע הוא שם את הזרוע שלו על הפה שלי עם המרפק, בצורת חניקה, וזרק אותי על הגב כשהוא נזרק עלי ותוך כדי זה מנסה להרים לי את החצאית (כן..אני חרדית!!).

נאבקתי איתו המון וניסיתי לצרוח כדי שההורים שלי ישמעו. זה היה קרוב לבית, אבל שום כלום. כל האנרגיה שהוצאתי והצעקות שצעקתי נחסמו עם היד שלו. הכל היה עניין של שניות שנראו כמו נצח, כשתוך כדי כך אני מנסה להוריד לו את היד כדי שמישהו ישמע ויצא החוצה לעזור לי. והוא בשלו - מנסה לשלוח ידיים מתחת לחצאית. השתוללתי ונאבקתי איתו עם המון כוח ואני מאמינה שרק אלוקים שלח לי את הכח הזה של לא לתת לו להצליח ולהמשיך להיאבק איתו עד הרגע האחרון. הרגשתי שהוא כמו רובוט חסר מעצורים. ברגע הראשון שהתאפשר לי, נתתי לו בעיטה בביצים והוא התקפל במקום ועזב אותי. הוא קם מיד ונתן ריצת אמוק כשתוך כדי כך אני צועקת לו שעוד יתפסו אותו, והוא נעלם כלא היה...

בשניות שהוא ברח, ההורים שלי הספיקו לראות אותו חולף לשניה ועוד לא הבינו מה קרה בדיוק. הם הכניסו אותי לבית, כולי רעדתי ולא הייתי צריכה לספר הרבה - הם ראו לבד: היה לי דם בפנים, בשפתיים, ברגליים, וסיפרתי להם בקושי מה קרה. אבא שלי התקשר למשטרה. תוך כמה דקות הם הגיעו ואמרו לי שחבל על כל דקה ושנצא לחפש אותו ואחר כך יקחו את פרטי המקרה. וכך היה. מצאתי את עצמי עד ארבע בבוקר בניידת, מחפשת אחרי נוכל שניסה לאנוס אותי. כמובן שלא מצאנו כלום באותו לילה, הוא דאג להסתתר טוב... ואחר כך הם לקחו פרטים מדוייקים (למזלי צילמתי בזכרוני את הפרצוף שלו בזמן המקרה, כך שזכרתי בדיוק איך הוא נראה). ביום שלמחרת שוב הלכתי לזהות תמונות של חשודים באונס והוא לא היה שם.

אחרי שבוע קראו לי שוב לזהות מישהו שהם חושדים בו. תיארתי לעצמי שזה בטוח לא יהיה הוא, כי כמה סיכויים כבר יש שהם יתפסו אחד שהוא "חדש בתחום" (אין לו עבר כזה, עובדה שהוא לא מופיע במאגרים של חשודים באונס ועבירות מין). בקיצור, הגעתי לתחנה ושאלו אותי עוד כמה שאלות ואיך אני רוצה לזהות אותו - פנים מול פנים, או על גבי מחשב. בחרתי כמובן, ואיך לא, על גבי המחשב. וכך היה. נכנסתי לחדר שבו היה המחשב, שבו היו מספר תמונות, ביניהן שלו. איך שזיהיתי את הפרצוף שלו בין התמונות האחרות התחלתי לבכות כי הכל חזר אלי באותו רגע. החוקרים אמרו לי שזה הוא, ושהוא נמצא בחדר שליד... לא אאריך עוד הרבה, אבל באותו יום היה לי עימות איתו פנים מול פנים. בתחילה הוא הכחיש כמובן, אבל בהמשך החקירה והעימות הוא הפיל את עצמו פעמיים.

מאז הכל עניין של תהליך, אבל יש לו עוד מעט משפט וה' יעזור שזה יעבור בקלות, כי בסך הכל זה מאוד קשה להזכר... ולחזור לראות אותו שוב - אני לא מאחלת את זה לאף אחת בעולם. אבל אם מישהי עברה את זה, הייתי רק רוצה להגיד לה שלא תאשים את עצמה בכך שיש כאלה חולי נפש בעולם ושלא תפחד להתלונן, כי זה שווה. רק לראות אותו יושב רועד מול החוקרים, ובהמשך לדעת שהוא משלם על מה שעשה (דרך אגב, במקרה שלי הגיעו אליו יותר מהר, כי באותו שבוע הוא ניסה לאנוס עוד שתי בנות!).

מקווה שיהיה יותר טוב...

לסיפורים (אנא ציינו כינוי רצוי):

[email protected]