ביגור 2004"איכות זה לא מילה גסה"...
טוב, קודם כל אכן זוהי סיסמה לא מקורית, אבל נסלח להם!!!
חזרתי מיום וחצי של ביגור!!! ואנשים היה מ-ע-ו-ל-ה....
הייתי רוצה להסביר מזה "ביגור", ומה לעזאזל גורם לאנשים רבים לקום מהמיטה, להגיע לתיכון קלעי בגבעתיים, לשלם כסף (135 על כרטיסים למיניהם, 45 על שרשרת, ועוד הרבה על אוכל...דיאט קולה, גלידה וקפההההההה), ובנוסף לגרום לאנשים רבים להתלבש מאוד מוזר, ולהרביץ אחד לשני במקלות מוזרים, וחרבות מגומי, בעודם לבושים שריון, שמלה או בגד תקופתי מאפיין אחר....
אבל תאמת, אין לי תשובה הגיונית אחת לאף אחת מהשאלות האלה.....
חוץ מזה שהאנשים השתגעו.. אבל זה לא תירוץ...
אז ככה, מזה ביגור, מתוך האתר
"מדי שנה מתכנסת קהילת שחקני התפקידים בישראל לאירוע אחד: ביגור -- הכנס הגדול, העמוס, הצבעוני, והמרהיב ביותר אי פעם, כל שנה מחדש. גם השנה כולם יהיו שם, וגם השנה מתכנן צוות ביגור להוציא לכם את העיניים. אם יש אירוע אחד בשנה שאסור לפספס בשום אופן, זהו ביגור 4."
בוודאי חלקם יודעים מזה "משחקי תפקידים"...
אך במקרה ולא ידעתם, ועד כה התביישתם לשאול.. אין מצב שאני אסביר, בשביל זה יש שוב אתר:
"...משחק תפקידים הוא משחק המתרחש בדמיון. למעשה מדובר בסיפור. אלא שבמקום שהסיפור יגיע אלינו מוכן ואנו רק שומעים, קוראים או צופים בו, במשחק תפקידים אנחנו גיבורי הסיפור, ואנחנו קובעים איך הוא יתרחש.בראש המשחק נמצא המנחה. המנחה כותב את הסיפור ואת הרקע לו. הוא זה אשר אחראי על העולם ועל כל המתרחש בו. המנחה הוא שיתאר לשחקנים את המצבים בהם נמצאות דמויותיהם ויספק להן את הקשר לעולם הדמיוני. שאר השחקנים יוצרים לעצמם דמויות - אישיות דמיונית שלמה, כולל היסטוריה, אופי, יכולות ומטרות. כל שחקן שולט בדמותו ומוביל אותה דרך הסיפור. השחקן. למשך המשחק, רואה את העולם דרך עיניה ומתאר את פעולותיה.
אז זה בערך מה שעשיתי שם "בכללי"...
ולחלק היותר סיפורי –
קשקש יקירתי, הידועה בשמה "נועה" (שם מוזר ובכלל לא נפוץ...) סיפרה לי שהיא הולכת לכנס, והציעה לי להצטרף ל"מסע", רציתי מאוד, אבל לא ידעתי אם זה יצא או לא..
כי אני לא יודעת לשחק, כי יש לי טונות מטלות, כי יש גם בוםבמלה (שבסוף ויתרתי...)
כדי לעשות "סיפור ארוך קצר", לפני יומיים החלטתי שאני כן באה, לפחות ליום, ואם לא יהיה צריך עזרה בצעדה שיש מחר, אז להישאר ליום וחצי....
כמו שכתבתי, או לא כתבתי..... נשארתי ליום וחצי (רק), לצערי הרב, מצידי הייתי נשארת עד "סוף הימים" "(לא עד האפוקליפסה, עד סוף הכנס)...
אז בהתרגשות רבה התקשרתי לקשקש שאני יכולה, והיא סיפרה לי שענבר, מהשכבה, ואיילת מ"תלמה ילין" (ראו סיפור אח"כ), באות איתה, ואני אצטרף אליהן.. בהתחלה חשבתי שלא יהיה לי נעים להידבק אליהן, אבל אח"כ ראיתי שהיה ממש כיף....
אז ככה, לו"ז + פירוט אח"כ:
-יוצאת עם ענבר לרכבת,נועה מגיעה לרכבת-יורדים,אחרי שנים של הליכה – מגיעות לבית של אחות של קש וזוכות בקבלת פנים מגניבה מ – יוני, רוני, ודביבון (כלב, כלבה, חתול מפגר)....
-שמות את הדברים שלנו, שבין היתר כוללים שק"ש, ותיקים (שלי הכי קטן – גאה) והולכות ל"ביגור".
-מגיעות לביגור, איילת מאחרת, קש קונה לה כרטיסים שכבר הזמנו מראש.
-נכנסת למשחק (המשחק הראשון שלי, יאי) –
**********
"הלם פוסט טראומטי"
מגלה מדריך נחמד מאוד (וחמוד,(= כמו שאני עתידה לגלות הרבה אנשים כאלה), שבמקרה קוראים לו תומר.... מתישבת שם, ואז מגיעים עוד אנשים, שגם מריצים משחק באותו חדר (בכל חדר יש שני שולחנות, ובכל שולחן משחק שונה)... כבר בערך שתיים, ולא מגיעים הרבה, אז אני מוציאה סיגריות שואלת אם מישהו רוצה להצטרף, ומתחילה לעשן....סתם! אני לעשן? לא!!! מוציאה חפיסת טאקי, ושואלת אם מישהו רוצה לשחק, כמובן שהייתי בת יחידה =)... בהתחלה נראה לי שהם שיחקו בתור נימוס, אח"כ זה היה ממש כיף.... ואז בערך בשתיים וחצי שלוש ככה, נכנס אחראי ואמר, שנעלמו האנשם שנרשמו למשחקים של שתי הקבוצות, ואם נרצה נוכל להתחבר שתי הקבוצות ולשחק את שני המשחקים... זה מה שעשינו והיה ממש כיף...
בהתחלה הייתי ערפדית, אצילה, יפהפייה, קרה, מושכת, בעלת ביטחון עצמי ויכולת שכנוע ורטוריקה גבוהות. בעלת יכולות כמו זיהוי נוכחות של רוח, להכנס לרוח שנמצאת בחדר, ולהכנס למת. ועוד כל מיני דברים מגניבים כמו כרטיס אשראי בלתי מוגבל וכו'...
אז התחיל המשחק שאליו נרשמתי – הלם פוסט טראומטי -
במשחק הייתי נערה אסיאתית, יתומה שחייה בארה"ב. כביכול לא הייתי קשורה לעלילה, אבל בסוף אני הגיבורה, בעלת הכוחות והיחידה שנשארת בחיים. ואני הופכת להיות הדמות הראשונה באיזשהו סיפור מפורסם, או משהו (שדורן).....
בקיצר אנשים טובים ומגניבים, שעזרו לי והיו ממש סבלניים לקליטה האיטית שלי... נחמד נחמד....
- כבר שבע בערך - הפסקה.. נועה ואיילת הלכו לקנות פיצה מחוץ למתחם כי לא שיחררו אותנו מוקדם, וענבר נעלמה עם פל' סגור, אבל אח שלה איתה....
******
אני יורדת מהחדר שבו הייתי ובמדרגות יושב ילד, עם שיער מתולתל ומגניב, גיטרה בידו... וחלוצה של "יוסי יפה", טיול של תנועת הנוער שלנו... עליו... ולידו עוד מישהו שחולצה ארוכה בידו.. בקיצר בקשתי את החוצה מהילד בעל החולצה.. והוא אמר שהוא חייב ללכת אז הילד השני נתן לי את החלוצה שלו.. עכשיו שתבינו, הילד הזה נארה בול אבל בול כמו הוביט!!! אז קראתי לו הוביט... ישבנו ודיבנו לנו, והוא נגנן ואני צחקתי, והוא דניאל, שהחליטה שיש לי קול חמוד.. בקיצר התחברתי עם ה"קומונה" שלהם..
והם לקחו אותי אליהם, כי רצינו אוכל (הם לא יודעים לבשל! מפגרים! לא יודעת איך יצא בסוף... אבל בכל אופן), שם פגשתי מישהו מאוד נחמד, שנראה כמו טלאטאביז... (למרות שהוא היה חמו דלמדי, שער חום ארוןך, ועיניים כחולות/ירוקות – פאק! אה כן וחיוך תמים וחמוד ביותר)... בקיצר התחברתי אליהם... והלכנו לטייל, בדרך פגשנו את "קייט", ששמעתי שגם לה יש בלוג (אם מישהו שמע, מכיר בבקשה לקשר אותי אליו), והיא מכירה את "דרגון ריבורן" שהוא הדרקון של עינתי, והייתי חייבת לפגוש אותו... בקיצר אז טלטאביז, הוביט, ענבר (שנמצא בעקבות חולצתה הוורודה הבולטת בקרב השחור), ואני.. ואולי עוד מישהו ששכחתי.. אנחנו עומדים באמצע המקום, ומקווים לראות מישהו כמוהו, שתבינו שהתיאור שקיבלנו מ"קייט" היה, גבוה (מאוד) שער עד לכאן (מצביעה על מקום מסויים, כלומר לא קצר), ומשקפיים.. זהו תיאור של כמעט כל האנשים בכנס... ועוד משהו... ידעתי שקוראים לו **** (למקרה שהוא לא רוצה עד כדי כך פירסום).. בקיצר אנחנו עומדים ברחבה, ואני קוראת, איש גבוה?!? איש גבוה?!? אבל כולם כאלה.. בקיצר אני רואה אחד, שעבור בערך לידי, ומתאים לתיאור, למרות שהוא לא נראה בכיתה י', ואני אומרת להוביט, אולי זה הוא, אולי זה עמית... והוא קורא עמית, ואני קוראת עמית, ואז הוא הסתובב, ובדק מי קרה לו, ואז בשמחה קראתי אליו אחרי בירור קל "אתה הדרקון של עינתי! אתה הדרקון של עינתי!"... באמת זה היה הוא... והוא ממש ממש נחמד... גם ההוביט והטלא' היו מתוקים לאללה, למקרה שלא ציינתי......
טוב הרצאה על ימי הביניים, אני וענבר הולכות לזה ביחד, נחמד נחמד, דווקא הרצאה מצויינת, ומרצה מצויין, הייתי מתמקדת יותר על דברים מאגיים וכאלה, אבל זה טעם אישי, והוא סיפר די הרבה על צייד מכשפות.... אז אין לי על מה להתלונן
אין הרבה מה לספר חוץ מזה שהתיישב לידי בחור בן 25, דווקא די חמוד, ובאיזשהו רגע הוא התחיל להפחיד אותי מאוז... אבל חפיף... כשנגמרה ההרצאה אני וענבר חיכנו לנועה ואיילת מלא מלא זמן..
(אהמ.. אהמ).. היינו כל כך גמורות שאני התחלתי לצעוק שאני צריכה דיאט קולה לווריד, ואז עברו שם כמה בנים, והתחילו לצחוק עלי.... =/ חחחחח.... מבדר, ואז פשוט מצאנו כוך של אלת המשהו המצירית, ונשכבנו שם, ענבר ואני, כמו שמומיות ישנות, ואז מישהו עבר, כי זה הי מקום די מרכזי, והתחיל לצחוק גם... ואז קמנו שוב והתחלתי להקריא בקול רם מה שהיה על הקירות....
Crazy…
נועה ואיילת יוצאות, ואז צועדים לקראת היציאה, אני מדובבת את איילת על אנשים מתלמה ילין... חח מבדר מבדר... גליתי דברים מעניינים.. סתאאאם... מענינים לי...
בקיצור יוצאים החוצה, פוגשים את מיה, אחות של קש, שמלווה אותנו לביתה הקט והחביב עד מאוד...
בדרך בכיתי שאני רוצה דיאט קולה, ומיה אמרה שאכן היא גם חשקה בזה, אז היא הציעה שנקפוץ למינימרקט קרוב לביתה, אך אבוי!!! כאולם סגורים... היא מציעה שאנחנו, עייפות שכמותנו נלך חזרה לדירתה, והיא תביא משהו.. אז זה מה שקרה.. מדלגת מדלגת ....... לא חשוב....
אני ואיילת מתישבות על המיטה/ספה ומדברות.. דיברנו מלא, ואמרתי דברים על מישהו מסויים, מה שמסתבר שהיא גם ידידה טובה שלו... בקיצר הפאדיחות שאני לא זוכרת מה אמרתי, כאילו ממש אין לי מושג.... ואני מאוד מקווה לטובתה שהיא לא תגיד לו כלום...או תזכיר את העובדה שאני יודעת על עצם קיומו......... (פירוט בסוף)....
מיה חוזרת, עם קולה, דיאט קולה, וגלידה!!!! מה צריך יותר – איזה אחות בובה!
הולכים לישון – קמים – אני מגלה שיש לי מדבקה של "אני כבשה...מההההה" אין לי מושג מאיפה זה הגיע אלי, ואני שואלת את ענבר ואיילת, ואז הן אומרות שאני רבתי על עם ענבר אתמול בלילה, לא ממש זוכרת....
הרצאה – נשק כימי – אנערף מה הלך שם...
היה מעניין, אבל המרצה היה לא ממש ממוקד, הוא היה חמוד ומצחיק .. אבל גלש וברח מנושאים....
היו שם אנשים ממש נחמדים, אחד שאני לא זוכרת את שמו, מצור יגאל, בחור ובחורה, שדיברנו רק אנגלית בניהם, והיה להם מבטא מגניב.. ועוד אחד שכבר מתחילת הכנס יצא לי להיות איתו בדברים, והוא ממש נחמד......
משהו מאוד יפה שאמרו שם "שכחנו לשכוח...."
מסכמת את הכל בהרבה פאן...... הרבה אנשים מוזרים ומגניבים..... והרבה... דברים הזויים!
הקטע הבא לא מיועד לתלמידים הלומדים בתלמה ילין, באשר הם – תודה!!!
טוב יש לי קטע הזוי כזה, שאני פוגשת בנאדם ו.. לא יודעת, לאו דווקא שנדלקת עליו, אבל מין, לא יודעת..
הוא בנאדם מעניין, ומסקרן, אני רוצה להכיר אותו יותר טוב..... נראה לי שיש בו הרבה עומק, הוא נראה בנאדם טוב ביותר...... הוא מסקרן אותי, אני תוהה לגביו.......
בקיצר פגשתי מישהו כזה לפני כמה ימים..... ואני לא יודעת...
זה לא שאני חושבת עליו בלי הפסקה או משהו.. הוא אפילו בקושי נכנס אצלי לקטגוריית "חמוד",
אבל מצאתי את עצמי תוהה מה יקרה אם במקרה אני אתקל בו שוב...
אם הוא יזכור אותי בכלל..
סתם...
רציית לברר עליו כמה שיותר פרטים....
וביררתי קצת... ואני עוד אברר בקרוב אולי....
אין מצב שאני מתקרבת למקום שהוא נמצא בו.... מפדח מדי......
אני לא יודעת אין להגדיר את ה"תופעה" הזאת, או מה לעשות בקר אליו, ובקשר לאם ייודע לו שביררתי,
בעיקרון הציעו לי את האיסי שלו, אבל אין מצב שהוא זוכר מי אני, וזה מפדח בטירוף!!!
-*-* (כן הייתי חייבת לסיים בנימה פקצית, מה לעשות, זה מה שאני.....)
מסכמת: היה מ-ע-ו-ל-ה!
מחר - צעדת עמק-חפר, מפעילה דוכן!!!!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
