"....העתיד הופך להווה, ההווה לעבר והעבר לחרטה ניצחית..." |
| 4/2004
 -ירח-
הם הלכו לטייל לאורך הרחוב,
השעה אחת עשרה בלילה,
ליל שבת,
רוח סתיוית מנשבת קלות.
קר לה...
הוא מנסה לשים עלייה יד
היא מסרבת
בכלל היא נראת לו רחוקה היום
כאילו היא כבר לא שבוייה בקסמיו
שבעבר היו רוב עולמה
עכשיו היא שבוייה בקסמיו של הירח
ירח גדול בולט ובהיר
כמעט שלם
אבל קרוב קרוב
"קרה משהו" הוא שאל בדאגה מסויימת
הוא לא ידע מה אוכל אותה הפעם
אבל היא כזאת
תמיד יש לה קטעים, תמיד מוצאת את נקודות התורפה
היא אומרת שזה לא בגללו
הירח אשם - הוא עושה לי מצבי רוח
היא מנמקת...
הוא לא מאמין
היא חשובת שהוא מושלם
אבל זה לא משנה -
היא חייבת למצוא נקודות תורפה
זה מאין הגנה
למצוא נקודות תורפה
כאילו להגיד לעצמה , היי הוא לא מושלם,
לא יקרה כלום אם לא ילך, זה בסדר זה מותר.
הם הולכים והיא שותקת
חושבת...
"הוא מפגר"
היא לא מבינה מה הוא עושה איתה
והיא מבינה שצריך לשים לזה סוף
היא לא תיתן לאף בן לשגע אותה כמו שהוא מצליח
כל כך מעט זמן הוא נמצא בחיים שלה וכל כך מהר הוא מעורר בה דברים
דברים שהיא השתדלה לקבור להסתיר, מעצמה, מהעולם
כולם רואים אותה בתור קרה ומרשעת
שרק אכפת לה מעצמה
אבל היא לא כזאת
בתוך תוכה יש לה לב אנושי,
הוא פשוט נשכח במהלך השנים
היא כבר מרגישה זקנה אתם מבינים
היא מרגישה בת אלף שנים
ויותר.....
הוא יודע שמשהו רע הולך לקרות
העיניים שלה מצביעות על זה
מרמזות..
הן מרוחקות..כמוה
מרוכזות בירח, הירח שנמצא במרכז עולמה
הוא יודע שהסוף קרב
שלא יעבור הרבה זמן והוא יהיה גם כמו כל אחד מהגברים השפוטים שלה
שמגיעים בשעות הקטנות של הלילה
ומייללים בכאב כשהיא לא מכניסה אותם
הם נראים כל כך אומללים
כאילו הם שכחו איך לאכול
כאילו לא האכילו אותם שנים
והם לא יודעים מה לעשות
היא יודעת שהוא יודע
רק על הסוף
לא על הכל
היא רוצה לגמור עם זה באופן חלק
כדי לא להשאיר צלקות
אבל מאוחר מדי
הוא כבר השאיר
הוא חשוב מדי
אותו היא תזכור לנצח
נצח
מילה שטותית
היא לא אוהבת להזכר בנצח
בכלל, מונחים כמו עבר הווה עתיד
מעוררים בה חלחלה
שלו לדבר על הווה
ההווה שלה מת - בלעדיו
היא נעצרת באמצע הרחוב
מתקרבת אליו
יופי, היא עומדת לנשק אותי, הוא חושב
הכל ישוב להיות בסדר, עד הפעם הבאה
הוא מתקרב אלייה מחבק אותה...
מחכה לנשיקה..
שלא באה...
הוא מתעורר
זמן אחר, מקום אחר, מישהו אחר
היא לא פה
גם הוא לא.. לא פה לפחות
לא נשאר בו כלום,
שום זיכרון של מיהו, או מהו
רק הצורך העז לנשוך
חודר בעצמותיו..
הוא מביט לירח
ומבין
מבין הכל
*****************************************************
מושפעת מהיופי של הירח!!!!
**************************
לסיפור אין שום קשר לכולם
כאילו יש לו קשר
שסוף כל סוף הצלחתי להגדיר רגשות
אבל הסוף או המשעמות הלא מובנת לא מרמזת על כלום!
שמחה לציין שמצב רוחי השתפר פלאים!
אך, כמה זמן לא הצלחתי לכתוב משהו שאשכרה זרמתי איתו
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
