הגעתי למסקנה – אני לא יודעת מה החברים שלי רוצים ממני, ומה אני רוצה מהם..

אני לא יודעת מה המשפחה שלי רוצה ממני, ומה אני רוצה ממנה, וזה הכל בגלל שאני לא יודעת המ אני רוצה מעצמי....

עד עכשיו בחיי היה משהו אחד שעשה לי צרות ומשהו אחד שחיזק אותי (בין המשפחה לחברים כלומר), עכשיו שניהם עושים לי צרות..

התרחקתי מכולם, פשוט מכולם, באופן מדהים/מפחיד... פעם, לפני כמה חודשים/שנה ביקשתי משאלה, שלצערי התגשמה,  - שאני אגיע למצב שבו לא אצטרך אף אחד בחיים שלי, שאני לא ארגיש שאני צריכה לספר, לשתף, להעזר, להתמך, באף אחד..... אף אחד.. וזה קרה... וזה מה שכל כך מפחיד אותי, אני כל כך כן צריכה מישהו לידי (וואו, זהו, הודתי במשהו שהכחשתי הרבה זמן..).... ודווקא עכשיו שאני כל כך צריכה מישהו לידי, אין אף אחד..פשוט לגמרי...

פעם היינו שלוש חברות שמחות ומאושרות... מה קרה לנו?

משפחה – כל הזמן רבים, אמא עם אבא, אבא עם אמא, אבא איתי ועם אחיותיי, אחיותיי איתי, אמא עם הוריה..אחיותיי מתחילות אוניברסיטה שתיהן והן יגורו מחוץ לבית באותו הזמן בפעם הראשונה, ככה שהמתחים עולים, ואני מנחשת שרוב הכעסים יופנו אלי....

אני לא יכולה לסבול אותם לפעמים... זה הגיע למצב שספרתי כמה כסף במזומן יש לי, ולכמה זה יספיק...

אפילו הרצתי בראש דברים שאסור לשכוח...

אני לא יודעת מי אני......עדיין, כלומר..

כולם מצפים ממני להיות משהו שאני לא, איך אני יכולה?

איך אני יכולה להיות משהו בכלל כשכל הזמן אומרים לי להתנהג ככה, אחרת, להיות ככה, ושונה ואני רק רוצה שקט, וזמן כדי ללמוד ולהכיר ושנות את עצמי.....

וכן, זאת בקשה לעזרה... (ואני לא מאמינה שאני צריכה מישהו מבחוץ שיעזור לי...)

ומה הלאה?