יש מלא קטעים עכשיו שממש מעצבנים אותי או סתם גורמים לי לאי נוחות מסויימת.
נתחיל מדבר אחד- אמא.
אוקי... אני עכשיו עובדת, מרוויחה כסף, משלמת על רוב שיעוריי הנהיגה שלי, את הקעקוע עשיתי בלי לבקש ממנה שקל, לא מבקשת כסף ליציאות, לא קונה בגדים, לא כלום! אוקי? עד לכאן מובן?
אני כבר מבקשת ממנה בערך שנה גיטרה חשמלית, ודוגרי גיטרה חשמלית יד שניה ומגבר קטן לא רציני לא יוצא הרבה. לעצמה ולאח שלי היא קנתה פלאפון חדש ופלאפון בשבילי אין כסף. הם מבטיחים לי מחשב נייד, אבל אין כלום ביינתים, רמקולים גם לא. ובכלל מצלמה. פאק כאילו אני צריכה את זה לביצפר!!! לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא שוםםם דבררר!!!
ושלא תבינו אותי לא נכן אני לא ילדה מפונקת ואני לא דורשת את זה מההורים שלי באמת שלא. אני מבינה שהמצב הכספי קצת בעיה עכשיו אבל מה לעשות?
בכלל אם אמא הייתה מסכימה לי, עכשיו בגיטרה הייתי ברמה של מקצוענית. אוקי? ואני ברמה של מתחילה בקושי. אני רוצה ללמוד לנגן לחזור לשיעורים אבל מה? אין כסף. אני רוצה לחזור לטאיקוונדו. אבל מה? אין כסף.
פאק. זה משגע אותי.
ואחרי שאני מתעצבנת עליה היא עוד מתקשרת ומתחנפת אליי זה כל כךךךךךך מחרפןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!
דבר שני- החברים שלי.
וואלה שמעו לא כל יום נופלים על אנשים כאלה באמת אתם אחלה. אני מתה על כל אחד ואחד מכם.
אבל שמעו ושוב אני לא דורשת כלום ובאמת כבר לא אכפת לי פשוט רציתי להוציא את זה במקום לשמור את זה בתוך עצמי.
כל פעם שיש למישהו יומולדת אני תמייידדד אבל תמיד שמה כסף. לפחות 15 שקל וזה המינימום. ותחשבו שיש לנו הרבה ימיי הולדת בזולה. לפעמים אני גם מארגנת את זה ואני תמיד מנסה לעשות ככה שלאנשים יהיה טוב.
וגם יש אנשים שבגלל שזאת מתנה כוללת הם לא שמים כסף ואנחנו לא באמת נבוא לבנאדם ונגיד לו מי שילם ומי לא, אז הם גורמים לו לחשוב שזה גם מהם. פשוט מגעיל אותי.
אבל מה עם היומולדת שלי?
חלק מהאנשים נסעו לגאלה והבטיחו אחר כך פיצוי... אני לא יודעת מה איתכם אני לא רואה אותו.
מתנה? אם באת חושבים שקיבלתי מתנה כולשהי חוץ מ2-3 חברות?
אפילו ממך! ואת יודעת מי את, החברה הכי טובה שלי, כלום! אפילו לא ברכה מסכנה!
פאק כמה זמן אני משקיעה בלאסוף כסף למתנות המסריחות שלכם ומה אני מקבלת? שום דבר?
אתם יודעים מה. אם תקראו את הפוסט הזה ותחליטו שוואלה לא יפה וצריך לקנות לה משהו אני ישבור לכם את המתנה הזאת על הראש. לא רוצה כלום. ואני רצינית.
תחילת שנה החלטנו הבנות שאנחנו נוסעות לצימר. ואז פתאום הם החליטו שלא בא להן- לחלק. אז מה? כל השאר נדפקות. מה בא להן? לסוע לכינרת עם הבנים. אז אוקי. ניסע לכינרת. אבל מה? רגעע לאאאאא בוא נסע לאכזיב. כןןן זה יהיה כייף.
אז זהו שלא.
אני עכשיו מתחילה ללכת ברגל לאכזיב ומגיעה תוך שעה.
לאף אחד לא באמת אכפת מהשני. חרא של עולם חרא של אנשים. ולא כולם אבל הרבה. שלא תגידו שאני מכלילה.
וכמה שאתם אומרים לי לפעמים שאני רעה ומגעילה או לא יודעת מה, אתם באמת יודעים שאני אחד מאותם האנשים שבשביל החברים שלי מוכנה לעשות כמעט הכל. לפעמים גם אם זה על חשבונ.
זה באמת יהיה טוב לכם אם אנשים כמוני יהפכו לאנטיפתים? תחשבו על זה.
קיצר אנשים רק רציתי לפרוק מקווה שכל בנאדם יודע מה מופנה אליו ומה לא.
אמא של העולם הזה אתם יודעים מה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
