זה כן מפריע לי שרבתי עם החברות הכי טובות שלי ונמאס לי להגיד שזה בזין שלי. בגלל שבתאכלס אם זה כן היה בזין שלי לא הייתה מריבה בכלל. רבתי איתכן בגלל שזה פגע בי, זה פגע בי בגלל שאתם הייתם פאקינג כל כך קרובות אליי.
זה מפריע לי שכשאנחנו באותו מקום איכשהו החבורה מתפצלת ל2, וזה ממפריע לי כששמעתי שאנה רק מחפשת סיבה לריב איתי מכות.
זה מפריע לי כשאני יודעת שאכפת לכן אבל אתן מתנהגות כאילו שאתן יצאתן הקורבן בסיפור (לא שאני אומרת שאני יצאתי אבל עדיין).
ואתן יודעות מה, לא אכפת לי.... חברות כזאת לא צריכה ללכת לפח סתם ככה.
עדי- אתמול נזכרתי בבובה של החתול שהבאת לי כשלאקי מת.... וואלה זה היה ממש יפה מצידך. וכמה שאת מעצבנת אותי לפעמים מתגברים על זה.
אנה- למרות שלא היינו חברות כל כך הרבה זמן, הספקתי להכיר אותך מלא, ואם את תגידי שאני לא חסרה לך זה יהיה בולשיט אחד גדול. כמה שיחות עברנו? כמה תיכנונים ליומולדת עברנו? כמה פעמים יצאנו לאופירה או משהו בסגנון ביחד סתם לשבת על סיגריה ולדבר?!
כן אתן חסרות לי ואני לא מפחדת להודות בכך.
הקטע הוא שכל כך נפגעתי מכם (כבר לא מהעניין בכינרת... זה עבר) אלא על התגובות שלכם ששמעתי מאנשים אחרי שרבנו שזה פשוט שיגע אותי, ופשוט לא האמנתי שדברים כאלה יכולים לקרות.
בקיצור לא יודעת למה רשמתי את זה, אני ממש לא מצפה שמחר נחזור להיות החברות הכי טובות... סתם רציתי שתדעו מה אני באמת מרגישה ולא מה שאתם שומעים מאנשים או מה שאתן חושבות שאתן מבינות.
סתם רציתי שתדעו, זה הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
