מחילת הדרקון Dragon's Lair

אני פוגשת אותם במקומות הכי לא  צפויים.

במרחבי הסייברספייס החשופים.

בין אתרי צילום שאהובים עלי כל כך.

בבלוגים מלאי משמעות.

במקרה, דרך משחק תפקידים

וירטואלי.

בקורס שבעצם בכלל לא הייתי אמורה

להשתתף בו.

כי הוא מיועד לחולי ה-מחלה.

ואני- אין לי את ה-מחלה.

יש לי רק מחלה.

קטנה כזו. עם שם

קצר.

שלא אשכח.

איך קוראים לי.

סליחה. לה.

למחלה.

אנשים. חברים.

לפעמים עם פנים מוכרות

מתוך תמונות חטופות.

ולפעמים

זרים, אבל קרובים.

מוכָּרים.

מעידן אחר.

מגלגול אחר.

אבל עדיין

חברים.

ולפעמים היאוש נעשה קצת

יותר קל.

בעזרתם.

לפעמים.                     

 ותודה לחבר שיש לו היום יום הולדת.