הכל חדש ונוצץ

היתה לי פעם כותרת כזו? כן? לא? אז שיהיה שנתי, כי היום הוא יום הולדתי העברי ובדיוק לפני שנה גם עשיתי חשבון נפש... אני נזכרת שאלכס עוד היה בחיי והיה לי אצלו שיעור ואמרתי לו שיש לי יומולדת עברי. אה כן מזל טוב, הוא אמר מכל הלב. כל יום יכולתי לומר לו שזה היומולדת שלי. ממילא הוא היה שוכח.

אז מה  נהיה

כן גם היום אני מן עגמומית שכזו אך יותר נסערת. מותר לומר מבולבלת קצת. יודעת שיש לי המון עבודה ולא עושה כלום. מן חוסר אונים שכזה. אם יש מצב שנוא עלי זה המצב הזה. לא איכפת לי להיות עצובה, לפחות אני רגועה, לא איכפת לי להיות כועסת, לפחות יש בי אנרגיות וצלילות דעת אבל להיות מבולבלת זה הכי גרוע, זו מן אנרגיה שרוצה להתפרץ רק לא יודעת לאן. יש לי המון דברים לעשות, רק אני לא יודעת איך לעשות אותם. אם אעשה כאן רשימת מטלות זה יגיע לתקרה. רוב הדברים אינם לפרסום אבל אני אכתוב אותם בכל זאת.

במקהלה הטילו עלי לארגן איזו נסיעה לחו"ל אחרי מישהו שפרש

אני צריכה להחליט מה לעשות עם איזה רכוש

אני צריכה לטפל ברישיון של הבן שלי

אני צריכה לדבר עם מישהו שאין לי דיבור איתו.

אני צריכה לשלוח טפסים

ולבדוק מה קורה עם דברים שהתחלתי, הם לא מתקדמים

ובינתיים אני מרגישה כוכבים מסתובבים במעגל מעל ראשי

השנה אני שוב מסובכת עמוק עם משפחתי. היה לי מן פסק זמן דמיוני כזה, הם אמנם באותו מקום אך הפוקוס הופנה למשהו אחר. עכשיו הם שוב כאן ובגדול. ניתקתי אותם ממני והחזרתי אותם אלי. רק ברכה פשוטה. ברכה פשוטה לראש השנה החזירה אלי את אמאבא, ברכה פשוטה ליומולדת 50 החזירה אלי את אחותי היקרה. עכשיו אני צריכה ללמוד לא לברך. לא כל אחד. עם האנשים האלה צריך לנהוג שלא כדרך הטבע. רק כך אפשר לחיות איתם בדו קיום. ברגע שאני עושה כלפיהם  צעד חיובי הם יורדים לחיי עד שאני מואסת בהם. אולי למדתי שלא עם כל אחד עושים שלום ולא עם כל אחד יש מה לדבר. לפעמים זה פתטי. עדיף להיות מנותק, אבל אז אני לא יודעת כלום ומתגלים לי דברים שאפשר לומר עליהם צי שפייט. זה שאני לא שם זה לא אומר שדברים לא קורים ולא נעשים. דברים שיש לי בהם עניין רב.

חידוש הקשר עם המשפחה לא הביא לי שום תועלת. רק נזק. המריבות עם הזקנים התחדשו מיד אחרי שברכתי אותם. ושוב הם גילו 'עניין' רב במצבי .

חידוש הקשר עם אחותי גם לא הביא לי שום תועלת. רק עוגמת נפש. את אחותי החלטתי לברך ללא שום תלות בשום דבר, רק מפני שבמשך 50 שנה היו לנו גם שנים יפות אבל גם זה סחב אחריו דברים לא נעימים אחרים. עם אחותי אני לא רבה.

הייתי רוצה להתמקד בכל אחד מראשי סרברוס לאחר המעשה הזה.

ראש 1 מיד לאחר שברכתי אותה הזמינה אותי ליומולדת אצל הזקנים. למה דווקא אצל הזקנים? הייתי מעדיפה עם חברים. כשהיינו בקשר טוב הוא היה על בסיס חברי. ההורים כמעט ולא היו בתמונה, היינו יוצאות יחד ומבלות, מדברות על בני הזוג יוצאות יחד לטיולים. מרכלות. אני בטוחה שהיה יותר נחמד לשבת עם קומץ חברים מאשר עם ההורים. אבל זה מה היה וכבר הרגשתי גלגלים בבטן. אני לא רוצה אותה בתור ראש 1 של סרברוס, אני רוצה אותה בתור ראש בלתי תלוי. אצל ההורים היא ראש 1.

מאז יום הולדתה לא שמעתי ממנה דבר. למעט פעם אחת  שאמא אמרה לה להתקשר אלי. רק לקראת יומולדת של מישהו היא נזכרה. וכך היא הזמינה אותי ליומולדת של בנה הבכור. היא היתה אז די על הפנים ולכן די חביבה. כזאת היא. כשהיא על הפנים היא מותק של בחורה. כשטוב לה בעולם הזה זה כבר סיפור אחר. היא היתה אז בשלילת רישיון ונסעה באוטובוסים ומוניות. זה לא נעים למי שרגיל להיות צמוד למכונית. באנו , אכלנו, חזרנו כא הביתה בדרכה, אני באוטו והיא במונית. מאז לא שמענו לא ראינו. אפילו יכולתי לסבול את הנוכחות של חברתו של בנה.

ביום הולדתה של בתה היא היתה כבר אחרת. עדין לא היה לה רישיון אבל היא כבר החליטה לנצל אותי. מניפולציה קטנה הביאה אותי לחגוג אתה ולהסיע אותה. נראה היה שהיא רבה עם ה-X . שוב לא שמענו לא ראינו.

שוב הגיע היומולדת של בנה השני.  ושוב אני מוזמנת. נראה לי שהפכתי להיות נערת יומולדת. בא לי להקיא. הפעם היא כבר באה עם הג'יפ. בא לי עוד יותר להקיא. מכל השלום הזה ומעצמי שאני בכלל באה לחגיגות המאוסות האלה.

ואז הגיע יום הולדתי. מעניין מה היא שוב מתכננת לי. שוב יש לי את אותה תחושה שהיא תוקעת בי סכינים בלי שארגיש, ככה סכינים קטנים, סיכות קטנות. וכך היא 'הצטרפה ' אלי להופעה של פול מקרטני. עם סיכה אחת קטנה בדמות : אמנם קבענו לנסוע יחד אבל אני הולכת לסדר משהו ניפגש כבר שם. ואני מרגישה שוב את אותו יחס מזלזל ומתנשא. היא לא היתה אתי. היא היתה עם חברה ואני הייתי עם הילדים. אבל למה שלא תשמור על קשר כדי שאקח אותה טרמפ הביתה?

בראש השנה היא כבר תקעה את הסכין. לא היא בעצמה. היא שלחה את אמא לתקוע את הסכין. כרגיל, רשעים מלאכתם נעשית בידי אחרים. היא ודאי עכשיו יושבת ומחייכת את חיוכו של השטן.

ראש 2 ישבה באותו ערב חבולה אך מחייכת מאוזן עד אוזן, מסתכלת עלינו כעל תופעת טבע. זה היה החיוך האחרון שלה. מיד אחרי זה היא שוב באה להתלונן על מכאוביה גם כאשר היה ברור שהיא עובדת עלי. נסיתי להתעלם מתלונותיה אבל זה לא פסק עד שהיא התלוננה על אחותי המסכנה שיש לה צרות צרורות כי לבנה הבכור יש חברה. זה החזיר שוב את המריבות והברוגזים והניתוקים. וכך היינו מנותקות עד שבאתי לליל הסדר. ואז שוב היא התלוננה על אחותי המסכנה שקנתה ג'יפ. שוב רבתי אתה על המסר הכפול הזה. ואז משהו עורר אותה. אין לי מושג מה. פתאום היא מציעה לי דירה, לא כסף, דירה, פתאום היא רוצה לקנות לי מקרר, שטיח, מזמינה אותי למסעדות, רוצה לבלות ביחד. מתחילה לדבר על תוכניות נדלן, אצלי נדלקת נורה אדומה. מה קורה פה? היא רוצה למכור את הבית, העו"ד של אחותי מעורב כאן, בינתיים עדיין יש לי צווים ואני כמו פריירית חוגגת עם זאת שהוציאה לי אותם. מה קורה פה? עדיין אין לי מושג מה קרה. אני יודעת שקרה משהו. אולי אחותי חזרה לבעלה כי הסתבר שהוא נפרד מחברתו תוך כדי תביעות, והוא גם קנה דירה. היו לי אז הרבה שיחות עם אמא. קצת יותר רגועות. אבל זה חלף. היא לא קנתה לי דירה, היא לא קנתה לי מקרר, היא לא קנתה לי שטיח. היא סתם דיברה וחזרה לריב אתי כמקודם. בראש השנה היא הזמינה אותי לחגוג אצל ה-X של אחותי. זה שהיא לא מפסיקה להשמיץ ולקלל. כן, אחרי 4 שנים הם שוב ביחד לשולחן. אני שלחתי את כולם לכל הרוחות.

ראש 3 הוא ראש שקט בדרך כלל ,לא מעורב עד שמשהו מקפיץ אותו. הוא לא ישות עצמאית ואפשר לקרוא לו ירח. כשאני רבה עם אמא הוא ישר קופץ ומתחיל לצרוח. אמרתי כבר רשעים מלאכתם נעשית בידי אחרים ואם מלאכתה המרושעת של אחותי נעשית בידי אמא, הרי מלאכתה המרושעת של אמא נעשית בידי אבא. וכך הוא צרח עלי כשבאתי בטענות שהמאמץ העילאי להשכין שלום במשפחה לא זוכה לתמורה. קראתי לו חרא בוגד ומאז הוא ברוגז. פגשתי אותו לפני יומיים. הוא סיפר לי שאמא שוב נפלה. הפעם זה קרה ביום כיפור במדרגות בית הכנסת. היא שברה צלע. לא, לא התקשרתי לדרוש בשלומה ואני לא מתכוננת לעשות את זה. זה לא מגיע לה.

אבל הם כאין וכאפס הם רק תמונת רקע מכוערת לדברים האמיתיים. היתה לי שנה מאוד קשה. מאלכס נפרדתי וניתקתי כל קשר וגם עם יתר בני החבורה. זה הדבר הכי טוב שעשיתי השנה. עכשיו אני נמצאת בקבוצה אחרת וזה די אנמי. נסעתי לפולין. זה היה מסע רוחני שעדיין לא סיימתי לעכל אותו וספק אם אסיים. אבל גולת הכותרת של השנה הזאת היא המשבר הכלכלי שהחזיר אותי לקו העוני והרישיון של סוסון. במשך שנה שלמה הרגשתי שאני מתפרקת, שכל מפעל חיי יורד לטמיון בגלל עמוד חשמל מטופש. רק עמוד חשמל, ולקחו או את הרישיון, וחקרו אותו 4 שעות ובתום החקירה המליצו לשלול את הרשיון לצמיתות. הוא עבר בדיקות במשרד הבריאות שרק השטן יכול להמציא. משך הבדיקה 6 שעות ושואלים 1000 שאלות כשהתשובות נכון לא נכון. פתאום אתה חייב להיות לבוש יפה, ללמוד או לעבוד ושתהיה לך חברה. אחרת אתה לא יכול להחזיק רישיון נהיגה. ברור שאין שום קשר בין הנתונים האלה לבין האפשרות שתהרוג מישהו, או תהיה עבריין תנועה מועד. כך שאנשים עם הרבה הרשעות קודמות מחזיקים ברישיון. הבדיקה הזאת לא הניחה את דעת המשטרה, יתכן מאוד שהוא עבר אותה, והוא נקרא לבדיקה נוספת. לפני חודש התקבלה התוצאה שסוסון אינו כשיר לנהיגה. הוא דווקא נוהג יפה. נשבעת לכם. קיבלתי גם קנס לתשלום על הנזק שניגרם לעמוד, 10000 שח, וצריך להיות עוד משפט בבית הדין לתעבורה. משתוללים כאן עלינו בגלל עמוד חשמל. אני בטוחה שלמי שהרג עושים פחות צרות.

איכשהו חייזרון לא זוכה למספיק צומי ונופל בין הכסאות.