הכל חדש ונוצץ

הרבה מכתבים קיבלתי כאשר הגעתי לאמריקה. האמת שזה היה הדבר הכי אטרקטיבי בשבילי. מכתב מהארץ.

גם היא כתבה לי. היא כל הזמן קיטרה. היא סיפרה לי על החבר החדש שלה וכמה שהיא לא מרוצה ממנו וכמה שבאמת היא אוהבת את הישן. היא סיפרה לי שהוא משלנו ויש לו אופנוע. בכלל לא היה לי מושג עליו. חוץ מהחיוך המעצבן ההוא. היא סיפרה לי שהיא עברה לגור איתו והוא רוצה להתחתן איתה והיא לא רוצה. גם שמעתי שהיא נכנסה להריון ממנו ובשום אופן לא היתה מוכנה לשאת את העובר ברחמה. היא עברה הפלה שאמא מימנה. היא מאוד הדאיגה אותי אותה תקופה. רציתי שהיא תתחתן ושיהיו לה ילדים. הייתי מאוד מאוכזבת ממנה ומהמעשה הזה. היא המשיכה לכתוב לי מכתבי קיטורים עד שכתבתי לה מכתב תשובה שנשבר לי כבר מהקיטורים שלה. כולם אוהבים אותה, כולם רוצים להתחתן איתה והיא כל הזמן בורחת.

היא הולכת לגור עם ההוא מאילת, אפילו מקבלת כרטיס של תושבת אילת שמקנה לה כל מיני הנחות וכשמגיעים לרבנות היא בורחת, היא עוברת לגור בביתו של החתיך המרוקאי, גם משם היא בורחת, עכשיו היא עברה לגור בביתו של אדם שלישי ושוב אותו סיפור. הוא רוצה להתחתן, היא לא רוצה, היא כבר לא צעירה ואין לה ילדים אבל אפילו הריון לא משכנע אותה להתחתן. 

כולם רוצים להתחתן איתך, את גרה אצלם, את התחתונים שלך את מעבירה מדירה לדירה ומקטרת. כך כתבתי לה. היא החזירה לי מכתב נאצה ואחרי כמה חודשים קיבלתי הזמנה לחתונה.

באתי. עשיתי את כל הדרך מארהב ובאתי. התקבלתי במאור פנים, יצאנו יחד לטיולים, הפעם עם החבר החדש, הבעל המיועד. בגולן, בשיט על יאכטה, הכרתי כמה חברות חדשות שלה שהיו קשורות עם חברים של החבר . חלקן נראו לי חמודות לאללה. שמחתי בשבילה. באמת. קצת שינוי מהמרתף הזה ומהחברות הדפוקות האלה שהיו לה.

היא לא רצתה להתחתן. היא לא רצה שמלת כלה, היא לא רצתה זר היא לא רצתה כלום. מה היא כן רצתה אין לי מושג. החתונה היתה ממש מוזרה. אמנם בסוף היו שמלה וזר אבל חוץ מזה היה הכל מוזר. החופה נערכה על איזה כביש שמידי פעם היתה עוברת שם איזו מכונית.

סוף סוף היא מתחתנת אמרה אורית, מי חשב....

הלכתי לחנוק אותה.

ירח דבש לא היה. יום אחרי החתונה היא התעצבנה: לא רציתי להתחתן , לא רציתי להתחתן, אני לא אוהבת אותו, הכרחתם אותי.

זה יותר טוב משתמשיכי כך להסתובב אמרתי לה, וכולנו הסתכלנו עליה בצער. מה יהיה איתה. היא עברה את ה-30 ומדברת ככה.

אני חזרתי לארהב. כך היא התחילה את שנת נישואיה הראשונה.

הוא היה בלתי מועסק ומסתובב כמו נאד. הוא חזר לא מזמן מאמריקה וכל הזמן רצה לחזור לשם. הוא ניסה כוחו בעסקים ולא היה יוצא מזה כלום. עתידה הכלכלי היה לוטה בערפל. הוא היה מן פלייבוי כזה, אך בשנת הנישואים הראשונה הם הקימו עסק ביחד. מבוסס על הידע שלה. הפעם זה החזיק מעמד יותר מהעסק הראשון שפתחה וכך הודיעה לי במכתב שהם פתחו עסק ושהיא גם בהריון.

באתי גם לראות את הילד שנולד. היו בי תחושות מוזרות. במהלך הביקור הילד מאוד חלה. התחלתי לראות את אמא יותר מדי בסביבה. היו רק תחושות מוזרות . חזרתי לאמריקה על הפנים. הם גרו אז בדירה קטנה שכורה.

מאוחר יותר היא כתבה לי שהם עברו לגור.

הם עברו לדירה ענקית עם נוף לים. 

וכך פגשתי אותה כאשר חזרתי ארצה לראשונה. היא היתה במצב שונה לגמרי מהמצב בו השארתי אותה כאן.

עדיין שמחתי בשבילה, אך כאשר היא בישרה לי שהיא בהריון עם הילד השני הפסקתי לשמוח. משהו קרה לשיה התמימה הזאת...

כך התחילה לצמוח מפלצת.

אילו רק לא הייתי שולחת לה את המכתב ההוא...