הכל חדש ונוצץ

היא נשארה כאן אחרי שחזרתי לאמריקה. עם בעלה, בנה הקטן, הבטן וגם אבא. אמא כאמור באה איתי. היא גם עברה לגור

מלחמת המפרץ הראשונה פרצה זמן קצר אחרי שהגענו לאמריקה.

אני ראיתי את המלחמה בחדשות אך מי שנשאר בארץ חווה אותה במלואה.

היא נשארה כאן במלחמה והסקאדים עפו מעל ראשה.

בסופו של דבר היא ברחה עם אבא ומשפחתה לדודים בגרמניה.

היא רצתה גם את אמא איתה שם בגרמניה. לא הספיקו לה בעלה והדודים.

ואמא, היא נורא רצתה לנסוע לגרמניה. היא כצפוי לא הצליחה להשכין שלום ביני ובין בעלי. להיפך, המצב רק נעשה יותר גרוע איתה ובלעדיה. היו לי איתה הרבה ויכוחים על כל מיני נושאים.

בסופו של דבר אמא נסעה למשפחה שבגרמניה. השאירה אותי עם הבעל , הבן, והיחסים האיומים ביני ובין הבעל, למקום שהיה לה הרבה יותר נעים.

עכשיו כל המשפחה היתה סביב אחותי ההריונית, אבא אמא הדודים הבעל והבן. כן, כבר אז היא רצתה את הכל לעצמה. את כולם ואת הכל. ואולי זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי כה בודדה בתוך משפחתי. הבנתי כבר אז שאין לי משפחה יותר. אבל עדיין קשה לי לקבל את זה. אולי כדאי ללמוד שזה לא התחיל מהיום.

זמן קצר אחרי זה מלחמת המפרץ הסתיימה. הם חזרו לארץ.

ומכאן התנהלו חיינו במקביל

אני נשארתי באמריקה. היחסים עם הבעל הפכו להיות בלתי אפשריים. לא יכולתי להמשיך איתו יותר, אבל גם בארץ כבר לא היתה לי משפחה. החלטתי בכל זאת לחזור לארץ, שהרי לפני שעזבתי בכלל לא הייתי עם המשפחה והארץ מספיק גדולה. אפילו נסעתי לטיול שיקנה לי כרטיס טיסה לארץ במסגרת הנוסע המתמיד של TWA זל. היה טיול מדהים, היחסים שלי עם סוסון היו מדהימים אך זה היה הטיול האחרון שלנו במתכונת זו כי חודש אחרי הטיול קרתה לו התאונה הנוראית. התוכניות שלי לעזוב את הבעל ולחזור ארצה נדחו לזמן בלתי מוגבל.

הם חזרו ארצה. אני חושבת שהיה לי קשר מאוד רופף עם אמא. בקושי דיברנו בטלפון. כשקרתה התאונה לא סיפרתי לה על זה. לאחותי כן סיפרתי. כעבור זמן מה היא ילדה את בנה השני. היא סבלה מדיכאון אחרי לידה שלא היה לי מושג עליו. אותו זמן סוסון היה כבר בשיקום. בעצם אני לא סיפרתי על התאונה ולי לא סיפרו על הלידה, ובטח לא על הדיכאון. רק אחרי שהם התחילו לחשוד שמשהו לא בסדר עם סוסון סיפרתי ואז גם סיפרו לי שהיחסים בין אחותי ובעלה הם על הפנים והוא בכלל לא רוצה שהיא תעבוד בעסק. היא הלכה לעבוד בעסק אחר ובדרך חזרה היה לה איזה התקף....

כשנפגשו דרכינו שוב היא היתה כבר רזה כמו מקל, היא היתה כבר גרה בדירה שכורה אחרת, פחות מפוארת מהקודמת אך באיזור יותר טוב, היא היתה די עויינת אותי אך לא אמרה דבר.

האם מתוך זה היה יכול לצמוח משהו טוב?