ת'אמת לא ממש היה איכפת לי מהסיפור הזה.. קצת כאב, דגדג בבטן, התלוננתי בפני חברים שישבו בביתי , התלוננתי גם בפני חברה על כוס קפה איזה אחות יש לי, המשכתי הלאה, מצאתי לי את המילייה שלי מחוץ למשפחה וקרנתי מאושר למרות הכל, סידרתי את סוסון בבצפר רגיל, שלחתי אותו לטיפולים, ההורים אז עזרו לי, שלחתי אותו לקורס שחיה והוא היה אלוף, הוא הסתדר, מצא לו חברים. אבא היה מסיע אותו לכל מקום, היתה לי שכנה אחת שנכנסה אלי כל יום הביתה והכינה לי קפה, בחורה צעירה ויפה, סטודנטית בטכניון שמחפשת עבודה וחתן, היא הביאה לי את הידיד שלה שהוציא אותי למועדונים. מידי שבוע היינו הולכים לרקוד ונפגשים עם החברה שלו. חברה טובים, כולם עובדים במקום עבודה מסוים ומכובד, היתה לי עוד שכנה נחמדה שהיתה עושה לי נקיון, רוסיה צעירה ואיכותית שלמדה מוזיקה, היא היתה גרה כאן עם כל משפחתה, בעל ילד קטן אמא ואבא, כיף של משפחה, לא תמיד מוצאים שכנים כאלה, את הקופון סדרתי במשפחתון, הוא היה אז מאוד צעיר אך הבחנתי שהוא דורש חברה, כל בוקר הייתי מביאה אותו למשפחתון ונשארת לקשקש עם הגננת, היא היתה אשה מקסימה, נפלתי עליה במקרה דרך הודעה על עמוד וזה היה סיפור הצלחה משגע, ההורים קנו לי אוטו, לקחתי קורס מלווי קבוצות, פעם או פעמיים בשבוע בערב, בסוף יצאנו לטיול סטאז' בתורכיה וביטוח לאומי שילם לי את המשכורת. בקיץ יצאתי לארהב לחודשיים, יצאנו שוב לטיולים, ה X נתן לנו לגור בבית שלו, הוא הפגיש אותי עם מדען אורח שהבטיח לי עבודה בטכניון, הכרתי מישהו, העתיד נראה מובטח. אז מי בכלל שם לב לציפלונה הזאת....
אז מה קרה?
נכון שכל זה נעלם במשך הזמן
אבל תמיד ידעתי להמציא את עצמי מחדש
למה היום אני לא ממשיכה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@