הכל חדש ונוצץ

תחושות מוזרות היו לי כשבנה הראשון נולד. לא אהבתי אותן אך לא יכולתי להמנע מהן.

עד עכשיו הייתי נשואה ואם לילד למרות שניבאו לי שלא אתחתן

נהניתי מאוד להפריך את הנבואות האלה.

היא לעומת זאת איכזבה את כולם. איש לא ציפה שהיא תתחתן, תתגרש, תתקשה למצוא בעל, לא יהיו לה ילדים. לה דווקא ניבאו חיים בתלם. חתונה ילדים בית. אמא חשבה שגברים יחזרו לפתחה וישירו לה סרנדות. גם מזה עלי להודות שדי נהניתי באיזה מקום.

הייתי ביתרון ברור.

אבל כשהוא נולד שמטתי את היתרון.

היינו בשוויון. לי היה בעל וילד. לה היה בעל וילד.

ואצלנו בבית שוויון זה יתרון שלה.

כי היא הבת המועדפת ע"י אמא.

קיבלתי אותו אם כן ברגשות מעורבים.

שמחתי על לידתו אך בבחינת כבדהו וחשדהו.

התחושות האלה די הצדיקו את עצמן מסתבר.

(פתחתי עוד מגירה)