הכל חדש ונוצץ

יש העושים השוואה בין מלחמת לבנון ומלחמת עזה (לביבה מעופרת יצוקה)

יש העושים השוואה בין מלחמת עזה למלחמת ששת הימים

ואני אומרת לא עושים השוואות בין מלחמות. לכל מלחמה תעודת הזהות שלה.

מלחמת עזה היא לא מלחמת לבנון.

מלחמת עזה היא תהליך מתבקש אחרי 7 שנים של קסאמים. אחרי שעשינו הכל (חוץ מלדבר עם החמאס). מלחמת עזה באה אחרי רגיעה שלא היתה רגיעה וחוסר נכונות להמשיך את ה'רגיעה'

למלחמת לבנון לא היתה שום הצדקה

להתקפה בעזה יש ויש

למלחמת לבנון לא היתה שום מטרה ריאלית

להתקפה בעזה יש. שיהיה שקט שם בדרום ואם אפשר - להחזיר הביתה את גלעד שליט שכל משא ומתן לגביו עלה בתוהו.

מלחמת לבנון החלה כאשר היה שקט מוחלט באיזור. לא היתה יריה אחת בצפון. כמה ימים לפני המלחמה הייתי בסיום קורס משצים של הבן באכזיב ולא היה מקום שקט מזה בעולם. מאז הנסיגה מלבנון להוציא 2 חטיפות חיילים שרר שם שקט. תושבי הצפון לא ידעו שנים כה שלוות. קריית שמונה, ישובי אצבע הגליל, נהריה ידעו שקט, התיירות פרחה, ואז כאילו משומקום פרצה המלחמה הכי הזויה בעולם....

כשחטפו את החיילים היה מן שקט מתוח. ביקרתי אז את ההורים, ברדיו ניגנו שירים עצובים, ואז החלה הלחימה. אמרו שבגלל החטופים, אמרו שזה למען החזרתם אך האמת היתה שהמלחמה הזאת תוכננה מראש בתיאום או אפילו בהנהגת מדינות G8 ביניהן ארהב כאשר איש לא ידע למה היא פרצה ומהן מטרותיה האמיתיות.

אני עצמי שאלתי כל הזמן למה עושים כזה עניין משני חטופים והאם מלחמה זו הדרך להחזירם. היה בהתחלה עצב באויר, היה צריך להתקיים מפגש משצים ב14.7 רחוק מגבול הצפון אך לא התקיים למרות שלא היתה שום סכנה בקיומו. אני הלכתי לבריכה הקרובה כאשר האוירה כבר מאיימת, נהריה התחילה לספוג קטיושות והיתה כבר הרוגה. עדיין הייתי עסוקה עם הסכסוכים המשפחתיים שלי כרגיל. ואז הכל פרץ....

התקיפה בעזה החלה אחרי 7 שנים של קסאמים - לא בלי סיבה ולא בלי מטרה כמו בלבנון - כאשר קצב הירי הולך וגובר עד בלתי נסבל. אנשים חיים בפחד 7 שנים. בין פחד לשקט. כן, זה נמאס. אני בצפון ונמאס לי לשמוע. קסאמים ואנחנו שותקים שוב קסאמים ואנחנו רק מדברים. אומרים למה לא לתקוף עם כל התירוצים שבעולם. בלבנון היתה נסיגה, בעזה היתה התנתקות. ב-2 המקרים הוכח שנסיגה חד צדדית אינה פתרון אך בעזה זה היה ברור הרבה יותר. ההתנתקות הביאה רק נזקים. ואחרי 7 שנים סוף סוף. כן, זאת התחושה. סוף סוף עושים כאן משהו. יש לנו צבא, יש לנו שר ביטחון שמבין משהו בביטחון, לא כמו הליצן הזה עמיר פרץ, יש לנו רמטכל שלא מדבר הרבה כמו הקשקשן ההוא הזחוח עם המשקפיים, וכללית לא מפריחים סיסמאות באוויר כמו אז. רק אולמרט נשאר אולמרט והוא בכל זאת נשמע הרבה יותר שקול.

מלחמת לבנון אמנם תוכננה מראש אך באה עלינו בהפתעה מוחלטת. לא היינו מוכנים, לא הוזהרנו, לא הינחו אותנו. לא דיברו על ממדים ולא על מקלטים. פשוט זרקו עלינו קטיושות והאזעקה פעלה בהתחלה רק אחרי שהקטיושה נפלה. אני רצתי למקלט עם הילדים מיד עם השמע הנפילה אבל ההנחיות היו להמשיך להסתובב בחוץ, להמשיך ללכת לעבודה. הכל בסדר . הכל בשליטה. הפעם יש הכנה מראש. הזהירו את תושבי באר שבע ואף את תושבי רחובות. חבל שאנשים ממשיכים להסתובב ברחוב למרות הכל. אני לא מבינה מה אנשים עושים בחוץ כאשר יש גשם וכבר ידוע שהטילים מגיעים עד אשדוד ומעבר לה.

אז מה? ששת הימים? גם זה לא. הלואי. בחמישי ביוני גדוד השיריון פרץ. סתאאם. לא רוצה שגדוד השיריון יפרוץ אבל הקשקשת הלאומית שונה. אנחנו סופרים את אבידות האויב ובוכים עליהן. חלק מאיתנו כבר לא מבין את ההבדל בין הרוג ישראלי והרוג פלסטיני. כולנו בני אדם כך אומרים. ויש גם אזרחים חפים מפשע בין ההרוגים הפלסטינים. אוי אוי אוי. והעולם? מה העולם יגיד שיחזור לעבודה אחרי החופשה העונתית שלו? בששת הימים לא דיברו ככה. לא ספרו הרוגים כלל. לא בכו על האויב. היתה הפרדה מוחלטת. היה גבול. זה אנחנו זה האויב. כל הרוג שלנו הוא אבידה. כל הרוג שלהם הוא ניצחון וכן ירבו. לא חששנו מהעולם. העולם לא אהב אותנו גם אז. ידידתינו צרפת עשתה עלינו אמברגו נשק ומנעה מאיתנו אספקת מטוסי מיראז' שעמדו להגיע לכאן. ארהב בכלל לא היתה בתמונה. היא שלחה ספינת ריגול 'ליברטי' שנפגעה במהלך המלחמה או קצת אחריה. העולם לא אהב את נצחונינו ומדינות רבות - רב מדינות אפריקה למשל ניתקו את היחסים איתנו. לא היינו פחדנים כמו היום. והתקשורת לא היתה אז תקשורת ברמה של היום. לא היתה טלוויזיה לא היתה כזאת קשקשת. ברדיו ניגנו מארשים ומסרו דיווחים מהשטח. זה הכל.

תחושה כללית שלי... בהתחלה זה נראה יותר טוב. בטוח שזה לא יגמר כמו מלחמת ששת הימים. אולי זה רק התחיל כך, בטוח שזה לא התחיל כמו מלחמת לבנון, שקראתי לה מלחמת חכמי חלם. אני רק מקווה שזה לא יגמר כמו המלחמה ההיא וזו לא תהיה מלחמת חכמי חלם השניה. אני מקווה שבאמת למדנו משהו מהמלחמה ההיא והפקנו את הלקחים. 

1.1.09 איך שזה נראה עכשיו אנחנו צועדים לקראת מלחמת חכמי חלם השניה.

אותם טילים ארוכי טווח, אותן סיסמאות נבובות כמו לשנות את המציאות ולהלחם באירגון טירור שהחליטו משומה לא לדבר איתו, אותן הצהרות כאילו התושבים רוצים להמשיך את המבצע, אילו לא הייתי בסרט הזה פעם הייתי מאמינה, אותן התנצלויות כלפי העולם, אותו בכי על אויב חף מפשע... צריך לסיים את זה....