הכל חדש ונוצץ

היום האחרון של 2008 ואני קצת עקומה.

ככה מהבוקר קמתי על צד שמאל. לא יודעת למה

אולי זה הגשם אולי זאת המלחמה שהולכת קצת עקום

הראש קצת כואב הקיבה מקרקרת

אולי המשפחתולוגיה הכללית אולי המשפחתולוגיה הפרטית

2 בנים יש לי .

אחד יחגוג היום אחד ישב בבית

אני שמחה בשביל החוגג אני עצובה בשביל היושב בבית

אני עצמי גם יושבת בבית ותוהה

אחד מכין מסיבה וכל הזמן טלפונים

השני רוצה לבוא ולא מוזמן בשום אופן

ואני שומעת את הטלפונים האלה

אני שמחה בשביל האחד. אני עצובה בשביל השני.

אני אומרת אולי בכל זאת תיקח אותו.

מה איכפת לך. הוא כל כך רוצה.

אז יהיה שם עוד אחד אף אחד לא ירגיש בו

נכון הוא לא מתאים. הוא מבוגר יותר. אז מה הרי הוא כלכך רוצה.

שילך גם הוא ישלם כסף יתן מתנה. אז מה אם הוא לא הכי מתאים.

לא מצליח לי.

אני לא רוצה להתערב ואני מתערבת

כי עצוב לי בשביל האחד ורק דבר קטן יכול לעשות אותו שמח.

וגמני רוצה להיות שמחה. קצת יותר

תן לו להכנס אני מבקשת. כדי שאני אהיה שמחה. בשבילי. לא בשבילו.

רק להכנס. הוא יבוא ישלם כמו כולם.

מה איכפת לך, בשבילי, אז זה לא יהיה הכי מושלם בשבילך

הוא יעשה לי את המוות אתה יודע.

לא, אני לא צריכה להתערב

אבל זה סתם עושה לי עצוב

שנת 2008

היתה שנה קשה עבורי.

אני לא יודעת איך תהיה 2009