הכל חדש ונוצץ

היא היתה הבייבי של כולנו. כל מה שהיא עשתה התקבל באהבה. היא היתה קצת שמנמונת והיה לה שער ארוך ארוך. היא כל הזמן בכתה שהיא שמנה וכל הזמן עשתה דיאטות הכי משוגעות שיש. יום ביצה, יום כרוב יום לחם. איך אפשר לחיות ככה? אבל היא זללה מסטיק בזוקה, תשאלו איך אפשר לזלול מסטיק בזוקה, ככה. פשוט קונים חבילה מסטיקים ולועסים עד שהסוכר נגמר. אחכ עוברים למסטיק הבא. היא היתה מדברת שעות בטלפון. היא היתה מבזבזת גליל שלם של נייר טואלט בשביל יציאה אחת והכל התקבל בחיוך ואהבה. לא הבנתי בשביל מה היא צריכה את הדיאטות האלה. היא היתה יפהפיה אמיתית. תפסיקי עם זה אמרתי לה - זה רק משמין אותך.

היא היתה מאוד פופולארית. כולם אהבו אותה. היו לה מלא חברים וחברות.

היא התגייסה לצהל. הציבו אותה ליד הבית. תוך תקופה קצרה היא עברה רחוק. לא טוב היה לה הרחוק הזה. היא קצצה שערה והשמינה פלאים. היה לה איזה חבר שבזכותו היא חזרה קלב. משהו קרה לה. ילדת התפנוקים נראתה די אבודה, די מבואסת.

כן, היציאה מהבית עשתה לה לא טוב.

היה לה קשה היא אמרה אחרי שנים. היה לה קשה לצאת מהבית ולראות שהיא לא כזאת מושלמת כפי שהיא ידעה תמיד. כפי שהכניסו לה לראש, כפי שהיא גדלה...

מושלמת.... היא גדלה בתור מושלמת... ואיך אני גדלתי? הכי גרועה בעולם. רק כאשר יצאתי מהבית 4 שנים לפניה הבנתי שאני לא ככ גרועה...

רחוק מהבית. עד היום היא כועסת עלי שהיא שירתה רחוק מהבית. נכון. אני המלצתי לה כי לי היה טוב רחוק מהבית. אני פשוט גדלתי בבית אחר.

עכשיו שתינו קרובות. היא חזרה להיות המושלמת. זה לקח כמה שנים טובות. אני חזרתי להיות השטן הגדול. הטיפשה הרעה הלא יוצלחית. למה אני לא מסתלקת מכאן?