באיחור של יומיים (כאן לא קופת חולים ואני תמיד מאחרת) אני רוצה להתיחס לכל לטענות על מיסחור הוולנטיין, מיסחור האהבה ולמה כן צריך יום אחד לאהבה בשנה או במקרה שלנו 2 ימים בשנה. (בעקבות פרסום פוסט כזה בדף הראשי)
תגידו. איך אתם יומיים אחרי? עדיין אוהבים? עדיין שולחים פרחים ולבבות שוקולד? עדיין יוצאים לבילוי ערב רומנטי או נשארים בבית עם כוס יין וורד אדום? תודו שלא.
נכון שכולם אוהבים כל השנה 365 יום כמו במשביר לצרכן לא כולל שבתות וחגים אבל יום אחד בשנה אפשר לאהוב קצת אחרת. להקדיש את כל היום הזה לאהבה.
גם הזוגות הכי אוהבים בעולם לא אוהבים 365 יום בשנה 7/24
גם הזוגות הכי אוהבים טרודים רוב הזמן בענייני היומיום ולא בענייני אהבה.
גם הזוגות הכי אוהבים בעולם עייפים לפעמים, כועסים לפעמים, מוטרדים לפעמים, רבים לפעמים....
לכן מגיע להם יום אחד לאהוב באמת
יום שכולו אהבה
ומה עם אלה שלא כלכך אוהבים? או כאלה ששכחו שיש בכלל דבר כזה שקוראים לו אהבה?
גם להם מותר יום אחד לעשות פסק זמן.
ולאהוב.
לאהוב את השמש
לאהוב את הרוח הקלה
לאהוב את הילדים שמעצבנים רוב השנה
לאהוב את החברים
לאהוב את מי ששונאים
לאהוב את הים
ואת העצים הירוקים
את הרקפות והכלניות.
רק יום אחד בשנה. או יומיים.
אחד בחורף אחד בקיץ.
לזכור שבכלל יש אהבה
רק לב אחד קטן משוקולד
והעולם נראה לגמרי אחרת.
♥♥♥ ♥♥♥
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
♥♥♥♥♥♥♥
♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@