הן היו לוקות בשכלן או מעוכבות התפתחות או מפגרות איך שתקראו לזה. קוראים לזה מפגרות אבל הפוליטיקלי קורקט עשה מזה משהו יותר יפה. הן היו גרות יחד במסגרת תוכנית שיקומית טיפולית בדירה ששכר למענן אותו גוף שנקרא JFGH . או בהרחבה Jewish Foudation of Groop Homes . לאחת קראו ברברה, לשניה קראו ג'אן או ג'אניס.
ברברה היתה המבוגרת ביניהן. בת 44 היא היתה ונראתה כמו בת 20. ככה זה שגם השכל הוא לא יותר מ-20. היא היתה מאוד נקיה ומסודרת, סידרה יפה את החדר, שמה על המיטה בובות מצועצעות.
ג'אן היתה צעירה בת 26 קצת מרחפת. פחות נקיה.
אני נשלחתי אליהן בתפקיד של יועצת. לא היתה לי כל הכשרה בנושא.
הייתי באה לבקר אותן פעם בשבוע לבדוק מה שלומן. שלומן היה טוב. היתה ביניהן חלוקת תפקידים ברורה כאשר ברברה אחראית על הקניות וג'אן אחראית על הבישולים. תמיד כאשר באתי ג'אן היתה מבשלת משהו במיקרוגל. לא לקחו סיכונים. זה היה נראה די טוב אבל פעם טעמתי את זה.. שומו שמיים.
כך הן חיו להן בשלווה, כך אני הייתי באה לבקר ומתקבלת בכיף ע"י שתיהן, הייתי יושבת במטבח צופה בבישוליה של ג'אן, כולנו היינו יושבות שם ומקשקשות. פעם בחודש הייתי עושה להן מאזן. ברברה היתה יותר מתחנפת אלי. ג'אן היתה יותר רחוקה אבל בקהילת המפגרים היא היתה הרבה יותר אהודה ומקובלת. היו לה המון חברים כל פעם היתה באה חברה אחרת. אפילו היה לה חבר. ברברה היתה יותר סוליטארית.
כך הן הסתדרו ביניהן די טוב עד ש...
נפגשתי עם ההורים.
תחילה ג'אן. אמא של ג'אן היתה מלאה טענות כרימון כלפי הכל. היה מאוד לא נעים להמצא בחברתה. היו לה המון דרישות. היא רצתה שינויים. נכון היא משלמת הרבה כסף לאירגון והיא רוצה תמורה. היא רצתה שג'אן תצא לקניות. לא רק תבשל. ושתבשל גם מאכלים טובים על הגאז. לא רק במיקרו. ג'אן היתה בת הזקונים שלהם כך סיפרה האמא.. היא נולדה פגית וסבלה מפיגור קל. היו לה 2 אחים רגילים. במשך שהותה באירגון היא התקדמה יפה מאוד כך אמרו על ג'אן. היא לא היתה מסוגלת לעשות כלום לפני שהיתה באירגון. עכשיו היא עובדת, יש לה חברים, יש לה חבר אחד, אבל ההורים רוצים עוד. לא יכולתי להסתיר את שאט הנפש שלי מההורים שלה.
עם הוריה של ברברה המפגש היה הרבה יותר נעים. ברברה היתה בת יחידה, נולדה כילדה רגילה אך בגיל 4 חלתה בדלקת קרום המוח ונפגעה. עם זאת היא סיימה תיכון והיתה אפילו בקולג'. הם היו רוצים לראות את ברברה מבשלת יותר אבל סהכ הם מרוצים מתכנית השיקום שלה
ועכשיו לעבודה.
אני אצא עם ג'אן לקניות ואלמד אותה להכין מרק עוף. כמובן שקיבלתי הוראות מאמא שלה שלא להקפיא את הבשר ולהפשיר ולא להקפיא שוב, היא ראתה כל מיני דברים קפואים שלא היו צריכים להיות שם.
עם ברברה אני צריכה לדאוג שגם היא תבשל ולעמוד לה על הראש. גם שתהיה יותר חברותית.
זה לא הלך.
ברברה ניסתה להתחמק מהבישולים והיתה מאוד יצירתית בכל הנוגע להתחמקות. כעסתי עליה. כעסתי שהיא לא עושה מה שאומרים לה ומה שהחליטו בשבילה. ג'אן יותר שיתפה פעולה אבל בסופו של דבר שתיהן לא הסכימו לחילופי התפקידים שנכפו עליהן.
הכל התחיל להתברבר. כולם כעסו על כולם. ברברה כעסה שאומרים לה מה לעשות וכופים עליה, ההורים שלה לא היו מרוצים בגלל אי שביעות רצונה. ג'אן לא היתה מרוצה כי היא לא רצתה ללכת לקניות. הוריה לא היו מרוצים כי התוכנית לא עבדה אבל הם האשימו את כולם, האירגון, היו"ר והיועצת - אני. ברברה וג'אן התחילו לריב, שתיהן כעסו עלי כי אני היא המוציאה לפועל של התוכנית. כבר לא היה כיף לשבת במטבח ולקשקש. ביקשתי מהבוס להחזיר את המצב לקדמותו אך הוא סרב כי הרי ההורים משלמים וצריך לעשות מה שהם רוצים. אני החלטתי להתעלם מההוראות שניתנו לי כדי להשיב את הסדר על כנו. אבל אז הבוס לא היה מרוצה כי אני לא שומעת להוראות.... ג'אן החליטה שאני שונאת אותה וחששה שאמליץ להוציא אותה מהתוכנית. לא היו לי כוונות כאלה כלל....
מסקנה:
לפעמים התערבות מקצועית רק מקלקלת
לפעמים התערבות מקצועית רק מזיקה
לא רק במקרה הזה.
.