הכל חדש ונוצץ

אבא עכשיו בשיקום.

אתמול הלכתי לבקר אותו. באתי עם הילדים.

הוא על כסא גלגלים. הוא לא יכול ללכת לא לקום מהמטה ולא להכנס אליה. צריך לעזור לו. רציתי לדחוף אותו כשהיה על כסא גלגלים. הוא אמר אני לא צריך נהגים.

הוא דחף את עצמו לחדר האוכל. שולחנות עם מפות לבנות בלי כסאות. מי צריך כסאות אם כולם על כסא גלגלים. אולי כמה אורחים, שיסחבו לעצמם כמה כסאות מהצד, הרי הם יכולים בניגוד לדיירי הבית

וכך ישבנו לנו ארבעתינו לשולחן האוכל, החייזרון מת מרעב ורק היה חסר לו להסתכל איך אחרים אוכלים.

הוא לא יקבל דבר - אמר אבא - הכל כאן מתוקצב, הכל על חשבון המדינה, אתם יודעים כמה המדינה מוציאה עלינו?

אז אולי בתשלום. אחות אפשר לקבל ארוחה בתשלום?

עכשיו כבר שבת, אם הייתם באים קודם היה אפשר להשיג תלושים - כך האחות והתחילה למלא לי צלחת של אוכל. שיהיה לו לבריאות לבחור עם הראסטות. בלי תשלום.

סוסון ישב לשולחן וגם הוא קיבל מנה.

כך חסכתי לי את ארוחת הערב בלי לתכנן.

ישבנו לשולחן ושוחחנו.

אבא אמר: אמא היתה כאן היום. היא היתה כלכך זוהרת. עיניה הכחולות היו כה מחייכות. היא כלכך שמחה לראות אותי. אני לא יודע מה יהיה אתה עכשיו. אני לא יודע איך היא תסחוב. היא הלכה לבד לקניות והיה לה כלכך קשה. עד עכשיו אני כל הזמן עזרתי לה. לקחתי בשבילה את התרופות, עשיתי הכל בשבילה. עכשיו אני כמוה. אני חייב להבריא. היא לא תסתדר לבד. 

היא תסתדר מצוין - חשבתי בלבי.

מה עם ליל הסדר - שאלתי - היא תבוא לכאן?

לא יודע, זה עולה כסף

אז תהיה כאן לבד?

איך הוא אוהב אותה- אמר לי החייזרון בדרך הביתה. - עושה לי חם בלב לראות שאוהבים ככה. גמני אוהב ככה את אשתי.

- אני מקווה שהיא תאהב אותך חזרה - אמרתי - אתה יודע, סבא אוהב את סבתא בטירוף אבל היא לא אוהבת אותו בגרוש. אני מקווה שלך זה לא יקרה

- זה עצוב- אמר החייזרון

- כן זה עצוב - אמרתי וחשבתי איך אמא דברה כאשר שאלתי אותה מה קרה לאבא: כואב לי כל כך כואב לי. הלב? לא, הרגל.