הכל חדש ונוצץ

כן, הישיבה הזאת על שפת ימה של אילת הזכירה לי ימים נשכחים. מראות וריחות נותנים תחושת דז'ה וו

ואני חוזרת קצת (הרבה) אחורה, הימים ימי מכון וייצמן, סוסון היה אז ילד קטן, הייתי אז נשואה. היא היתה אז על הקו של אילת. גרה בשלושה או ארבעה מקומות. בבית הורי , בדירה של הדודה וגם באילת. אצל החבר שלה. אפילו היא קיבלה תעודת תושב אילת עם כל ההנחות. עשתה קורס צלילה, היתה נוסעת בלילה באוטובוס, חוזרת..

כולם נסעו אליה לאילת. אמרו שהחבר שלה מקבל את כולם בסבר פנים נאות.

גמני נסעתי. התארחתי אצלו בבית ונראה לי שהוא לא ממש נהנה מהפלישות אליו הביתה. זו היתה אמא שהזמינה את כולם לביתו, אבל הוא לא דבר הרבה. הוא פשוט שתק רוב הזמן. היה לי טוב עם השתיקה שלו. כמעט ולא הכרתי אותו. הוא היה מת עליה. היא לא אהבה אותו. סיפור מוכר במשפחה שלנו. לא? הוא נשא אותה על כפיים. היה מוכן לעשות בשבילה כל דבר. היה לו שדה אבטיחים, אולי גם היום יש לו. הוא גידל אבטיחים צהובים. הוא היה ממפוני נביעות. פינו אז את כל סיני אבל אני חושבת שטאבה עוד היתה בידינו בטוח שטאבה עוד היתה בידינו. וגם רפי נלסון. היה לו גם חתול פרסי יפהפה שהוא נתן לה במתנה אך היא החזירה לו אותו.

היינו הולכות לשפת הים. עד השקיעה, יושבות כך במים ומקשקשות. לא היו אז הרבה בתי מלון באילת, ודאי לא מפוארים. אילת היתה אז הרבה יותר פראית, החוף הצפוני היה די שקט. היו בו רק בתי מלון קטנים כמו אמריקנה , בקעת הירח, אפילו היה מלון אייל קטן אחד, אולי היה מלון קיסר וכמה מלונות במרכז, זה הכל.

בדרום היה אביה סונסטה. זה היה המלון המפואר היחידי ושם הלכנו לשתות קפה. היו שם מלא תיירים צהובי עור ובחורות טופלס חטובות להתקנא. חוץ מאביה סונסטה הדרום היה פראי לגמרי. היא עשתה אז גם קורס צלילה ואני הסתכלתי. תמיד הייתי לה קהל.

בערב יצאנו כולנו למקומות שלעולם לא הייתי מגיעה, עם הרכב שלו. פעם למסעדה מקומית שמוכרת רק לתושבי אילת והצפונים לא מגיעים אליה, פעם למסעדת המפלט האחרון שבעליה היו חברים שלו. כולם היו חברים שלו. גם לה היתה שם איזו חברה מקומית. מוזר היה כך לראות את אילת...

כמה הוא אוהב אותה - חשבתי לעצמי ורק הוא לא ידע שכאשר היא חוזרת צפונה היא הולכת לזרועות החבר האחר שלה.

מה את יודעת היתה אמא אומרת לי. היא ממש נהנתה מכל הסיטואציה.

והנה אני יושבת לי על שפת ימה של אילת, בדיוק באותה פוזה, על מיטת שיזוף, ים שקט, חלוקי אבנים צבעוניות דוקרניות שזורקים למים. ולצידי יושב החייזרון שלי ואנחנו מקשקשים. 'אתה יודע' אמרתי ' בדיוק כך ישבתי לפני הרבה שנים עם אחותי. היה כיף, ככ הרבה דברים קרו מאז...