הכל חדש ונוצץ

כשהיה הנושא החם מה הכי ישראלי רבים כתבו על החום והסולידאריות הישראלית.

אני חייכתי לי בזווית פי. מי כמוני יודעת כמה אין כאן סולידאריות. אולי היה פעם. 

יסמין פיינגולד, אלופת ישראל בחתירה. נמצאת בתהליך טביעה. אנשים עומדים על שפת הירקון ולא עושים דבר. דקות ארוכות מדי אנשים פשוט עומדים ומסתכלים עד שבא גיבור אחד וקופץ למים. אילו רק היו קופצים קודם. נכון אומרים אנשים. היא אשמה היא אחראית. למה הלכה לחתור לבד במזג אוויר כזה ולמה בכלל היא חותרת בירקון המזוהם.... אז מה , בגלל זה לא צריך להציל אותה?

אני כבר מזמן מחייכת בזווית הפה כשמדברים על הסולידאריות הישראלית. ראיתי כמה עזרה קיבלתי עם סוסון מכל הכיוונים. תגידו. גלעד שליט. איכפת למישהו ממנו? כמה מוכנים לוותר עליו כדי שלא ישחררו את המחבלים הרוצחים? ובמלחמת לבנון איך היה? איך הייתי? קשה לי לשכוח איך רצתי למקלט והמזכירה התלאביבית של פלאפון איימה עלי שאם לא אשלם את החוב.... חוב מה חוב אני יושבת לי במקלט וזאת יושבת לה במשרד הממוזג ומאיימת עלי. והמשפחה שלי, איך היתה המשפחה שלי שאמרה שזה טוב להיות כאן עם הקטיושות אך מילטה את אחותי מהתופת, ומכון וייצמן שקיבל סטודנטים זרים למעונות, ובתי המלון שהיו מלאים תלאביבים נופשים. והיה כאן מישהו שכתב על הסולידאריות להכעיס. כאילו כל עמישראל מתגייס למען תושבי הצפון.  לפחות שישתוק. אם הוא לא יודע מה הולך שישתוק.

כן, אולי פעם היתה כאן סולידאריות. אולי נשאר טיפונת מזה בימים מיוחדים.

על האחווה הישראלית בחו"ל כבר כתבתי לא מזמן. היתה ואיננה עוד.

לא יודעת. משהו קרה כאן. משהו לא טוב. אולי יש מישהו שמתרגש מכך שאנשים מוכנים לתרום מח עצם. גם בחו"ל תורמים מח עצם, ותורמים דם ותורמים איברים בהיקף הרבה יותר גדול מאשר פה.

המקרה של יסמין פיינגולד צריך להדליק נורת אזהרה. שימו לב חברה. כל אחד כאן דואג לתחת שלו ולא יותר מזה. אולי לדבר יודעים כאן. אבל כשזה מגיע למעשה זה כבר סיפור אחר. אולי למדנו להיות 'יפים' כמו האמריקאים. את הדברים הלא טובים אנחנו לומדים מהר מאוד. למדנו מהם את הטלמרקטינג ואת יחידות הנופש, למדנו מהם לעשות רעש על לא כלום, כמו שפעת החזירים, למדנו מהם לדבר בסיסמאות נבובות, למדנו מהם את תרבות הרייטינג.

אולי נלמד מהם גם דברים טובים? כמו לחייך זה לזה ברחוב סתם כך ולשאול מה נשמע צבוע אך סימפאטי, ולעמוד בתור כמו שצריך ולחכות בסבלנות, לכבד את פרטיותו של הזולת. באמריקה לא דוחפים את האף לכל מקום ולא שונאים באופן גורף את מי שיש לו קצת יותר או הרבה יותר. תופעת העדר לא קיימת שם. האם גם באמריקה היו רואים את יסמין פיינגולד מפרפרת וממשיכים הלאה?

אני יודעת. אני עושה הכללות. יש עוד ישראלים טובים. בבודדת. לא כתופעה. חבל...

אולי כדאי לחבר את הקטע הזה עם תוכניתו ההזויה והמזוויעה של חיים הכט.