הכל חדש ונוצץ

זהו, סוף סוף מצאתי איפה אני רוצה לגור. אחרי כל הלבטים והסיכומים והרישומים מצאתי את מה שאני רוצה. כאן, כאן ברחוב התחילו לבנות רב קומות. הנה כבר הכשירו את השטח והקימו בוטקה ממוזג למשרדים. אני הולכת לבדוק מה זה. סבבה.

הלכתי למשרדים, הביאו לי את התוכניות. דירות 4 ו-5 חדרים טיפוס A, B,C,D ,רק לבחור. A פונה לים ולעמקים B פונה להר C פונה לים ולמפרץ D גם כן פונה להר יש גם E שזה חמישה חדרים וזה גדול עלי ובקומות העליונות פנטהאוזים עם ג'אקוזי במרפסת. גם כן גדול עלי. הכי מתאים לי C . ורק לזכור ככל שהקומה גבוהה יותר כך זה עולה יותר. סבבה. יש דירה. עוד שנתיים תהיה מוכנה.

אמא מצאתי דירה אמרתי בהתלהבות. כאן ברחוב שלי בונים בית חדש. אני הולכת לקנות. אני הולכת לחתום על חוזה בואי אתי. הפעם אני קונה אמרתי לעצמי. הפעם לא אקבל רגלים קרות ואבטל. הפעם אני קונה. יופי סוף סוף תהיה לי דירה גדולה יותר חדשה יותר ולכל ילד יהיה חדר משלו.

התישבנו לנו בבוקר ספטמבר 2003 במשרדו של הקבלן, כן שם בבוטקה הממוזג. זהו אני חותמת לא אסוג כמו פעם. אני הורי וסוסון. מחזה סוריאליסטי הזוי. איש המכירות או הקבלן הסביר לנו מה התנאים לרכישה. עד שהבית מוכן צריך לשלם סכום מסוים, יש גם מסים והטלים, שהרי מחיר הדירה מתפרסם כהחל מ- . החל מ- זה בהחלט סביר אבל איך זה בעצם נגמר? האם באמת יש לי מספיק כסף לכל זה? אולי כדאי להשתמש בכסף לדברים אחרים? עד עכשיו חייתי בצמצום וגרדתי את התחתית, אולי אנשום קצת אוויר? ומה עם המשכנתא. מי ישלם אותה. אני לא עובדת. מי יאשר לי משכנתא. סוסון ישלם? זה ילך מהפיצויים שלו? לא נראה לי, לא נראה לי כל הסיפור. לא אני לא קונה. ובכלל דברנו על דירה בכרמל. לא על דירה אחרת ברחוב שלי.

שילמתי לקבלן איזו מקדמה ואמרתי "אני אחשוב"

חשבתי וחשבתי וחשבתי וככל שחשבתי יותר כך הדירה התרחקה. בבוקר לא עבות אחד באתי למשרד ואמרתי "לא" "אני מצטערת". הוא החזיר לי את המקדמה עם קנס קטן והלכתי הביתה. שנתיים... שנתיים לחכות אמרתי לי. מי אמר שהבנין יהיה מוכן בעוד שנתיים.

וכך במשך שנתיים ראיתי איך הבנין הולך ונבנה, קומה ועוד קומה, ועוד קומה, וטיח וצבע ותריסים, וחשמל. כעבור שנתיים בדיוק הבית היה מוכן, ודיירים התחילו להכנס.

זה יכול היה להיות שלי. אני אומרת כשאני עוברת ליד הבניין הזה. אולי זה טוב שזה לא שלי, אולי זה רע. לא בדקתי. הבניין כבר בנוי מזמן. אני עדיין כאן. מתלבטת. האם הייתי צריכה לקנות או לא מנסה לא לחשוב על זה בכלל. או שפספסתי או שלא. אני עדיין כאן.