הכל חדש ונוצץ

התנתקתי.סוף סוף. לא רציתי לשמוע ממנה. לא רציתי לראות לא לשמוע לא לדעת די. הספיק לי.

אבל אז אמא נכנסה כאן.

בכל פגישה משפט שיחת טלפון היא הזכירה לי אותה. שלא אתחמק.

והיתה לזה אבולוציה.

בהתחלה אמא קיבלה את הניתוק.

אחכ היא ניסתה לחבר

היא חשבה שאם היא תספר לי עליה, משהו טוב יקרה

בשבילי זה היה עינוי סיני.

אני נזכרת איך היא באה אלי עם אבא. זה היה בחנוכה אחרי.

היה נחמד נעים קולח עד שאמא פתחה בחיוך שטני ואמרה

מחר אני הולכת לבלות

אין תגובה

החיוך נמשך

מחר יום האם

ואת הולכת לבלות איתה - אמרתי - למה את באה אלי הביתה לספר את זה? אני אמרתי לך שאני לא רוצה לשמוע עליה ואת דווקא מספרת נכון?

אמא המשיכה עם החיוך השטני הזה ואבא אמר

מה יש אסור כבר להזכיר את השם שלה?

אסור.

אז בואי נלך מכאן. אמר לאמא לא יתכן שהיא תעשה קונטרולה על השיחות שלנו. מותר להגיד את השם שלה

לא אצלי בבית.

....היום בכל זאת חל שינוי. מאז ספטמבר הם לא מדברים עליה יותר. מעניין למה...

אבל כשאני מנסה לברר למה לא הצלחתי להפטר ממנה זאת התשובה. ההורים.

אם אני רוצה להתנתק ממשהו או ממישהו ומכניסים לי אותו באינפוזיה זו בעיה.

השאלה רק למה לא סתמתי את הפה להורים. אם בכלל יכולתי.

לא בדיוק מאז ספטמבר

יש לי זיכרון קצר